מחוייבויות חיצוניות וזוגיות

לפני כשנה וחודשיים פגשתי בחור נחמד ונוצר בנינו קשר עמוק. הוא בן 40 ואני בת 36. אצין כי באותה תקופה הוא לא היה גרוש ואני גרושה מזה כ- 7 שנים.בנוסף אנו גרים בערים שונות במרחק נסיעה של כשעה וחצי. הוא מגיע אליי עם רכב צמוד מהעבודה ואני באוטובוסים. יצאנו כחמישה חודשים ובתקופה זו הייתי וירטואלית בקשר. ילדיו ומשפחתו לא ידעו על קיומי . חבריו ידעו את שמי אבל מעולם לא הוצע לי לפגוש אותם. בכל פעם שהיה נמצא עם ילדיו הוא היה "נעלם" ולא הייתי זוכה לשמוע ממנו עד שהחזירם לבית אמם. כל עוד שתקתי הקשר "היה בסדר ", אולם באיזשהו שלב (אחרי חמישה חודשים) זה החל להפריע לי, הוא מצידו לא היה מוכן לשינויים ונפרדנו. (בתקופת הפרידה הוא התגרש). לאחר כחודשיים הוא יצר קשר וביקש שנחזור. הוא הבטיח שהפעם זה יהיה שונה - השינוי היחידי היה שפגשתי פעם או פעמיים חלק מחבריו . יתר ההבטחות היו לשווא ונפרדנו. מעבר לזה הרגשתי שהוא לא משקיע בקשר, לא מפנק, לא מטפח והוא לא שם ב- 100%. לאחר כחודש הוא שוב ביקש לחזור אולם הפרידה לא אחרה לבוא . מבחינתי זה היה אמור להיות באופן סופי - אבל הוא שוב יצר קשר וטען שהוא אוהב אותי. הפעם הוא היה זהיר ולא הבטיח הבטחות וניכר כי הוא משתדל לעשות שינוי. לבנתיים פגשתי את ילדיו ואת אחותו. את אביו פגשתי בדרך אגב שהגעתי לביתו והוא נכח שם. אבל באופן כללי - הוריו מחוץ לתחום.אחרי שפגשתי את ילדיו הוא הבין שהשד לא היה כל כך נורא - הם פרגנו לו ונראה כי הם מחבבים אותי והוא הרגיש את זה. עד היום שהוא עם ילדיו הוא עדיין "נעלם" ויש תחושה שאם הוא יוצר קשר לשיחה בת 3 דקות זה כדי לסמן V. אני לא יכולה להגיד שאחרי תקופה כל כך ארוכה יחד אני מרגישה בטוחה ורצויה בקשר. מבחינתי הוא עדיין לא ב- 100% בקשר ועדיין חסר לי תשומת לב ממנו. השבוע הוא עורך חנוכת בית - למשפחה ואני עדיין מחוץ לתחום - אפילו לא הוזמנתי (ודי נעלבתי). אותי יזמינו לחנוכת בית שתיערך לחברים... נוכח העובדה שאנו נמצאים יחד תקופה ארוכה אני בדילמה. האם לשתוק או להגיד את מה שאני חושבת. באיזשהו מקום הפכתי להיות פסיבית... וזה מדאיג אותי. אודה להתייחסותך.

שרון יקרה,
פרק ב', בשל המחוייבויות החיצוניות שלו, הוא בעייתי. גברים ונשים, ואולי יותר גברים, מתקשים למצוא את נקודת שיווי המשקל הראוייה, הן בשל חוסר הביטחון שלהם בקשר שלהם עם ילדיהם, והן בשל יסורי המצפון שלהם, והצורך שלהם לפצות. זה קיים יותר אצל גברים מאשר אצל נשים, כי הם בדרך כלל רואים אותם פחות. כל התהליך הזה לוקח זמן, וכאשר זה קורה, בדרך כלל הזמן הזה מקשה על בנות זוגם. זה תהליך, ולפעמים תהליך ארוך. לכן זה גם מאבק, שבו את מנסה למצוא גם לעצמך מקום, ולהרגיש בטוחה בקשר – שאחד הפרמטרים בבטחון הזה הוא הפומביות שלו אצל מי שחשוב – המשפחה שלו, והחברים שלו.את עושה את מה שצריך, וזה לוקח לו זמן. את צריכה סבלנות, אם את מאמינה שהמגמה חיובית. יותר שיחות איתו מאשר הטחת האשמות, כדי להקל עליו להתקדם כשהוא יודע שאת מבינה אותו – כי אז זה יותר קל להתיר עוד קצת בכל פעם.