יחסים זוגיים: תפיסה לא בוגרת

ככככככככככככגיש לי חבר,שאני איתו כבר חצי שנה..אני אוהבת אותו.כשאני איתו,מדברת,צוחקת,נוגעת, אני מרגישה שאני טיפה משתנה מהאדם שאני מכירה את עצמי..בד"כ אני לא טיפוס שנוטה לבטא רגשות,קצת מחוספסת ואדישה וכשאני איתו אני יותר נשית,יותר ליידי,יותר מצווה עליו פקודות כמו "אישה אמיתית", אני מרגישה שאני משתנה.אין פה עניין של לטובה או לא,זה עניין של נקודת מבט..פשוט שינוי.עם זאת יש לי ידיד שהוא קצת יותר מידיד,הוא סיפר לי שיש לו רגשות חזקים כלפיי ואני שומרת איתו על קשר..כשאני איתו אני מרגישה שאני יותר אני,מדברת בצורה שמתאימה לי יותר,למעיין שאני, אני לא אוהבת את אותו ידיד,אבל כן יש לי רגשות כלפיו ואני מרגישה איתו יותר משוחררת..השאלה שלי היא אם הקשר עם חבר שלי נכון לי, או שבסופו של דבר יימאס לי מה"משחק" הזה ואני אהפוך להיות אני האמיתית כשאני איתו ואז הוא לא יכיר אותי?או שדרכו אני מגלה צדדים אחרים וחדשים בי שזה בעצם טוב ואני מפתחת את האישיות שלי? או שבעצם לא טוב לי להיות איתו כי כשאני איתו אני לא לגמרי אני ?

יש לי חבר,שאני איתו כבר חצי שנה..אני אוהבת אותו.כשאני איתו,מדברת,צוחקת,נוגעת, אני מרגישה שאני טיפה משתנה מהאדם שאני מכירה את עצמי..בד"כ אני לא טיפוס שנוטה לבטא רגשות,קצת מחוספסת ואדישה וכשאני איתו אני יותר נשית,יותר ליידי,יותר מצווה עליו פקודות כמו "אישה אמיתית", אני מרגישה שאני משתנה.אין פה עניין של לטובה או לא,זה עניין של נקודת מבט..פשוט שינוי.עם זאת יש לי ידיד שהוא קצת יותר מידיד,הוא סיפר לי שיש לו רגשות חזקים כלפיי ואני שומרת איתו על קשר..כשאני איתו אני מרגישה שאני יותר אני,מדברת בצורה שמתאימה לי יותר,למעיין שאני, אני לא אוהבת את אותו ידיד,אבל כן יש לי רגשות כלפיו ואני מרגישה איתו יותר משוחררת..השאלה שלי היא אם הקשר עם חבר שלי נכון לי, או שבסופו של דבר יימאס לי מה"משחק" הזה ואני אהפוך להיות אני האמיתית כשאני איתו ואז הוא לא יכיר אותי?או שדרכו אני מגלה צדדים אחרים וחדשים בי שזה בעצם טוב ואני מפתחת את האישיות שלי? או שבעצם לא טוב לי להיות איתו כי כשאני איתו אני לא לגמרי אני ?יש לי חבר,שאני איתו כבר חצי שנה..אני אוהבת אותו.כשאני איתו,מדברת,צוחקת,נוגעת, אני מרגישה שאני טיפה משתנה מהאדם שאני מכירה את עצמי..בד"כ אני לא טיפוס שנוטה לבטא רגשות,קצת מחוספסת ואדישה וכשאני איתו אני יותר נשית,יותר ליידי,יותר מצווה עליו פקודות כמו "אישה אמיתית", אני מרגישה שאני משתנה.אין פה עניין של לטובה או לא,זה עניין של נקודת מבט..פשוט שינוי.עם זאת יש לי ידיד שהוא קצת יותר מידיד,הוא סיפר לי שיש לו רגשות חזקים כלפיי ואני שומרת איתו על קשר..כשאני איתו אני מרגישה שאני יותר אני,מדברת בצורה שמתאימה לי יותר,למעיין שאני, אני לא אוהבת את אותו ידיד,אבל כן יש לי רגשות כלפיו ואני מרגישה איתו יותר משוחררת..השאלה שלי היא אם הקשר עם חבר שלי נכון לי, או שבסופו של דבר יימאס לי מה"משחק" הזה ואני אהפוך להיות אני האמיתית כשאני איתו ואז הוא לא יכיר אותי?או שדרכו אני מגלה צדדים אחרים וחדשים בי שזה בעצם טוב ואני מפתחת את האישיות שלי? או שבעצם לא טוב לי להיות איתו כי כשאני איתו אני לא לגמרי אני ?

או שדרכו אני מגלה צדדים אחרים וחדשים בי שזה בעצם טוב ואני מפתחת את האישיות שלי? או שבעצם לא טוב לי להיות איתו כי כשאני איתו אני לא לגמרי אני ?(וסליחה שזה נשלח בתור שלוש הודעות,בעיות עם המחשב)

מעיין יקרה,
לא כתבת בת כמה את, וזה יכול להיות משמעותי מאד. אולי כי אני מקבל תחושה כי התפיסה שלך של הזוגיות אינה בוגרת מספיק. העובדה שאת כותבת שאת יותר "נשית, יותר ליידי, יותר מצווה עליו פקודות כמו 'אשה אמיתית'", אומרת לי שבאופן שכלתני את לא רואה שיחסים זוגיים אמורים להיות יחסים שיתופיים, או לפחות כיחסים שבהם את מרגישה מוגנת על ידי הגבר שלך, אלא כאשה השולטת בגבר שלה. כאן אולי הקושי שלך עם החבר שלך. הידיד שלך גורם לך להרגיש יותר כאדם, ואולי זה מה שאת צריכה לעשות עם החבר שלך. להיות בת זוג שלו, חברה שלו במובן האנושי, להתחשב גם בצרכים שלו, ולהיות את עצמך ללא משחקים. זה מפחיד? כן, כי את לא יודעת איך הוא יגיב. אבל כמה זמן את יכולה לשחק כשאת לא מרגישה בנוח? הקשר הזה לא בנוי טוב. בני אותו כפי שהוא טוב לך, ואם זה לא יתאים לו, אז כנראה שזו אינה הזוגיות הנכונה לך.

אתה כנראה צודק לגבי הבגרות,כי אני בת 17.אני יודעת שיחסים זוגיים אמורים להיות שיתופיים ואני לא מרגישה כך עם חבר שלי,אני מרגישה שאני מגנה עליו,כשאני מחבקת אותו זה כמו לחבק ילד קטן,הוא חסר בטחון ולא מעניק לי בטחון להיות איתו. מאחר והוא כזה התפקיד שנותר לי לשחק הוא מין אמא מגנה ושולטת. בנוסף לכך באופיו הוא רגוע ואדיש ואני גם כזאת וחסרה לי האנרגיה בקשר לכן אני מרגישה שאני צריכה להתאמץ ולהיות יותר דינמית שבד"כ אני משחקת את התפקיד הרגוע במערכות יחסים ולכן אני מרגישה שאני משתנה.בלי קשר בנוסף לכל הדברים גם כשהוא אומר לי שהוא אוהב אותי או מתגעגע אליי אני מרגישה כיאלו זכיתי בעוד נקודה אצלו,מסתכלת על זה כנצחון ואני יודעת שזו לא הצורה שאני אמורה להסתכל על דברים מהסוג הזה.אתמול יצאתי עם ידיד שלי שהוא בחור דברן ואנרגטי והייתי לגמרי משוחררת ונהניתי והיה לי כיף לצחוק ולבלות,אבל אולי זה כי אין לי מחויבות מסוימת כלפי הידיד וזה מה שגורם לי להרגיש יותר נוח או שבאמת בתור טיפוס של בנאדם יותר מתאים לי ליצור איתו מערכת זוגית ובמוקדם או במאוחר ישעמם לי איפה שאני נמצאת?

מעיין יקרה,
מן הסתם גם החבר שלך לא בוגר עדיין, וכך את כרגע מוצאת את עצמך בתהליך של למידה, גם של מה נכון, וגם של מה שאת רוצה. כך שאת לא צריכה להבין מזה ש"תמיד" תתנהגי כפי שנהגת עכשיו, אלא להסיק שאת בתהליך של למידה, גם מה את רוצה דרך הנסיון שלך עם בנים, וגם מה נכון לעשות ומה לא, לפי הדברים שאת עושה, ואוהבת או לא אוהבת את זה. וכך תדעי מה נכון ומה לא נכון לעשות בעתיד.