מה קרה? חוסר ודאות בזוגיות

שלום רב,
שמי יעל, בת 28. לפני פחות משלושה חודשים חוויתי פרידה קשה מבן זוג אהוב, עמו חייתי שנתיים. גרנו יחד, אהבנו יחד, טסנו יחד לטיול ארוך בחו"ל, תכננו עתיד משותף ובסביבתנו הקרובה היו בטוחים שנתחתן בקרוב.זמן קצר לפני הפרידה, למשך תקופה של כחודש, בן זוגי החל להראות סימנים של התנהגות לא אופיינית - ניסיונות "להקטין" אותי בוויכוחים טיפשיים, התרגזויות מעניינים של מה בכך, אדישות וניכור. פעם אחר פעם ניסיתי להבין את אשר על ליבו וברוב המקרים הוא היה מיד מתנצל, מנשק ומחבק. במקרים אחרים, הוא פשוט היה פוטר אותי בהינף יד ואומר שהכל "בראש שלי". הרגשתי שמשהו עובר עליו אבל לא הייתה לי אפשרות לרדת לעומקם של הדברים כל עוד הוא לא אמר כלום. חשבתי שאולי מדובר בקשיי הסתגלות לעבודה החדשה שלו, או טראומת החזרה לארץ מחו"ל (חזרנו לארץ 4 חודשים לפני הפרידה), אבל לרגע לא העלתי בדעתי שהוא שוקל לסיים את הקשר.בתום אותו חודש מתוח, החלטתי לקיים איתו שיחת הבהרה. לא יכולתי לשאת יותר את ההתנהגות המוזרה הזו ודרשתי לדעת מה עובר עליו. הוא פרץ בבכי מר ואמר, בקושי רב, שיש לו ספק לגבי הקשר שלנו, שהוא לא יודע מה הוא רוצה מחייו ושההתלבטות הזו מכרסמת בו. גם אני, על אף ההלם המוחלט, הבנתי שבמצב עניינים שכזה לא נוכל להמשיך להיות יחד. בכאב לב אדיר מצד שנינו החלטנו להיפרד.שבוע לאחר הפרידה, עם שוך ההלם הראשוני, ביקשתי להיפגש על מנת לנסות ולעשות סדר כלשהו בכאוס המוחלט שהשתלט על חיי. בן זוגי (לשעבר, יש לומר) נראה עצוב ומדוכא ומיעט בדברים. כל שהצליח לומר הוא "זה משהו בנפש שלי שאני לא יכול להסביר". נותרתי עם יותר שאלות מאשר בתחילה ועם תחושת חוסר אונים נוראית.מאז עברו חודשיים וחצי והקושי נותר עצום. אני מנסה להישאר מפוכחת ולומר לעצמי שעלי להתקדם הלאה. למרות הכאב הגדול, אני ממשיכה בחיי - יצאתי לטיול קצר בחו"ל עם אחותי ובקרוב אתחיל עבודה חדשה. ועדיין, השאלה הנצחית "למה?" לא מפסיקה להדהד במוחי. אינני מצליחה להרפות מהניסיונות הנואלים להבין מדוע קרה מה שקרה והפרידה כולה נדמית לי כחלום רע. חברים מפצירים בי להיזכר בקלקולים שבקשר, לזהות מדוע הוא לא נועד לקרות, ואני פשוט לא מצליחה לעשות זאת. יש לציין שאני בחורה ריאלית - אני לא מנסה לעשות אידיאליזציה לקשר - אבל פשוט לא מצליחה לשים את האצבע על איזו בעיה מהותית שפוררה את היחסים. להיפך, מיום ליום האמונה שלי בקשר הזה ותחושת התסכול על אובדנו רק הולכת ומתעצמת.למעשה, הדבר שהכי קשה לי להתמודד איתו הוא הנתק המוחלט. בן זוגי לשעבר ניתק מגע לחלוטין מאז השיחה שיזמתי לאחר הפרידה. חברה משותפת שניסתה ליצור עמו קשר נתקלה גם היא בדחייה מנומסת. הוא פשוט ירד למחתרת ומבקש להתמודד לבדו. לאחרונה פגשתי במקרה חבר שלו והוא גילה לי שהוא, בן זוגי לשעבר, עצוב ומדוכא מאד. אין כל נחמה בידיעה שגם הוא עצוב - להיפך, זה רק מחדד את תחושת הסופיות של המצב ואת רגשות חוסר האונים.אני, מצדי, מרגישה שעשיתי את שלי. ניסיתי לדובב אותו, ניסיתי להילחם על הקשר ואמרתי את כל אשר על לבי. הבעיה היא שלא קיבלתי הסברים (לפחות לא כאלה שיניחו את דעתי) ושאלת ה"למה" לא מפסיקה לנקר במוחי. בנוסף, אני לא מצליחה להשתחרר מתחושת הייאוש וההחמצה לנוכח ההחלטה להיפרד, שנראית בעיני מופרכת ומיותרת מיום ליום.אני לא יודעת אם יש לי אפילו שאלה ספציפית לשאול... אני מניחה שרציתי לשתף בתחושות התסכול הנוראיות שמלוות אותי ולתהות כיצד, אם בכלל, מתגברים עליהן.תודה רבה

יעל יקרה,
אין לך שאלה ספציפית, ולמען האמת גם אין לי תשובה ספציפית. אי שם במהלך דרכי, נקרתה על דרכי ההזדמנות, ולמדתי תסריטאות. מכתב כמו שלך מאפשר לשחרר את חרצובות הדמיון, וללכת עם זה. כי... אם אין לך אפשרות לדעת מה קרה, אז בודאי שאין לי אפשרות לדעת מה קרה. אולי הוא פגש מישהי שהתאהב בה, והרגיש צורך להתנתק ממך מבלי לפגוע בך. אולי הוא גילה שהוא חולה במחלה חשוכת מרפא, והחליט לחסוך ממך את עצמו בעדינות ככל שהוא יכול. אולי הוא התרחק ממך רגשית, כי דברים שהיו ביניכם לא מצאו חן בעיניו, והוא שמר את הכל בבטן עד שהגיע להחלטה. אולי הוא נסחט על-ידי מאפיונרים מהשוק האפור, והוא לחוץ עד כדי כך שהוא מתקשה לשמור על יחסים סבירים בזוגיות. אולי בן משפחה שלו נקלע לקשיים כלכליים והוא מבין שהוא זה שצריך לשלם מחיר גבוה בהשתעבדות כלכלית ומקצועית, מה שמחייב שינוי תנאי חיים באופן דרמטי, כך שהוא מרגיש רע ומושפל לחיות כך לידך.במילים אחרות, יעל, אין לי תשובה ספציפית. האפשרויות רבות כל כך. מה שאומר שאם הוא לא יגיד לך מה קרה, לא תהיה לך ברירה אלא לחיות בחוסר ידיעה. זה קשה, זה מביא אותך לנוע בין השפלה לבין דאגה (תלוי מה הסיפור שאת מספרת לעצמך בכל רגע נתון), וזה גם מאכזב מאד, ומשאיר אותך בחוסר ודאות לגבי הקשר הבא שלך, שכן, לכאורה – שום דבר כבר אינו בטוח עוד.