מה עושים כשאין אהבה וכסף?

שלום
ד״ר אורן חסון, כתבתי כאן בעבר, אני כותב בהמשך לקישורים:

http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3794094

http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3795022

http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3833116

אני ואישתי מסתדרים יפה מאוד, ברגע זה סיימנו שיחה רגועה מבלי להרים את הטונים אחד על השני והסכמנו על הדברים הבאים:
-אנחנו כבר לא אוהבים אחד את השני.
-אין לנו הרבה משותף ביחד (אין מכנה משותף).
-אי אפשר לתקן את המצב.
-ברמה מסויימת כן אכפת לנו אחד מהשני בתוך התא המשפחתי (בתור בעל ואישה והורים לילד)
-אנחנו כבר לא נהנים מהסקס שלנו.
-אין לנו הרבה על מה לדבר חוץ מהעניינים היום יומיים.
-למרות שאנחנו כן מסתדרים טוב מאוד ומעריכים אחד את השני, לא טוב לנו ביחד.
-אנחנו לא מתחרטים על כלום כי מה שחשוב זה הילד.
-הילד זה הדבק היחיד בינינו ובלעדיו זה מזמן לא היה מחזיק מעמד.
-מבינים שהילד צריך כל רגע של אהבה איתנו, אבל גם מבינים מהניסיון האישי של שנינו ששני הורים שלא אוהבים אחד את השני וממשיכים לגור ביחד עלולים לגרום לנזק מנטלי לילד בהמשך חייו.
-שנינו מסכימים שזה לא זה.
-שנינו לא יודעים מה לעשות וגם מאוד עייפים.

אני עייף מאוד.
מה לעשות?
חשוב לציין שאנחנו חיים מתחת לקו העוני.

מל יקר,
אני לא מתכוון כרגע להתייחס לשאלת האשמה, כפי שהיא יכולה לעלות ממכתביך הקודמים, אלא לשאלה הפשוטה: התחתנתם, יש לכם ילד משותף, האהבה כבר לא קיימת, אתם מסתדרים טוב, ואין לכם כסף. מה עושים?האם זה שאין כסף אומר שגם אין לכם אפשרות להתגרש, או שאין לכם אפשרות לטיפול זוגי? אם אין אפשרות לטיפול זוגי, ואתם אולי גם לא מעוניינים בו, אתם יכולים להיפרד יפה, ולדאוג לרווחת הילד באופן הטוב ביותר האפשרי, וזה אפשרי. אם אין לכם מספיק כדי לאפשר לכם להתגרש, תצטרכו לחפש פתרון יצירתי אחר, שהוא או להישאר כפי שאתם, עם יחסים קורקטיים ומכבדים, שמבחינת הילד יכול עדיין להיות טוב ובתנאי שהוא יחווה אהבה וקירבה מכם, ויחסים מכבדים ביניכם. איך תסתדרו עם הצורך לאהוב? - קשה לי לדעת. כי זה תלוי ביכולת שלכם להתמודד עם אהבה חיצונית במקביל ליחסי נישואים פורמליים, או אולי ביכולת שלכם להתאהב מחדש עם הזמן, ולו רק כי אתם חיים ביחד, ומכבדים זה את זה וסומכים זה על זה.

האם באמת אפשר להתאהב מחדש?
איך עושים את זה?

מל יקר,
ראשית כן, פשוט - כי היו דברים מעולם. אבל אני גם מתרשם ממכתבך שיש ביניכם קירבה ורצון טוב. זו אולי לא אהבה באופן שאתה מגדיר אהבה, אבל ברור שאם יקרה לה משהו, היא תחסר לך, בין אם כידידה, בין אם כאמא לבן שלכם, ובין אם כמישהי שאתה יכול לסמוך עליה בעניינים מסויימים שהם חשובים לך. לא פחות מאשר אהבה לחבר טוב. גם זו אהבה. האם תוכל בצידה להיות גם משיכה בהמשך? - כן. היא היתה קודם, ואם אין ביניכם יותר מדי מטענים של שינאה וכעסים, זה יכול לקרות, בהדרגה. לא באותו אופן שבו אתה מתרגש מבת זוג חדשה, אבל ממילא זה לא אמור להיות באותו אופן. יתכן שעברתם מקיצוניות אחת של אהבה-משיכה-ריגוש, לקיצוניות אחרת של אהבה, משהו שתוכל לקרוא לו ידידות, אם תרצה. גם בזה יש אהבה, ואם אתם נמצאים ביחד, ולו גם בלית ברירה, ויש ביניכם הערכה הדדית, ויש לכם תקשורת סבירה לפחות (והיא יכולה להשתפר), ואם תדעו שלא להתאכזב מכך שלפעמים עושים דברים בנפרד, כי אתם מתעניינים בדברים שונים, אז אולי תדעו גם להתאהב מחדש עם הזמן. זו אהבה לא פחות טובה, ואולי טובה יותר, אבל אם זה יקרה לכם, זה אולי ייקח זמן. ואולי ייקל עליכם אם תדעו שזה אפשרי.

זה מעניין איך אתה מצליח לפענח אותי...
בכל מקרה אני ואישתי דיברנו שוב על המצב והיא הבינה שניסיתי מאוד בשנה האחרונה והיא אמרה שהגיע הזמן שהיא גם תנסה, אנחנו כרגע לא מוותרים, אנחנו נעבוד על זה ביחד, זה עדיין לא קל, זה קשה מאוד. אני כבר לא מאשים אף אחד, היא לא אשמה וגם לא אני (למרות שבעבר כן האשמתי אותה וגם את עצמי) זה פשוט המצב ולפעמים יש דברים בחיים שמשפיעים על הזוגיות, וזה המצב כרגע, דברים פשוט קורים בחיים. בכל מקרה תודה על העזרה, באמת תודה. אני אעדכן בהמשך איך זה מתקדם.

מל יקר,
אכן, מה שצריך הוא אמון הדדי, ואני מקווה שתשיגו אותו. בהצלחה!