להיות לבד: התמודדות עם פחד וחרדה

שלום
ד"ר חסון וייש כח על כל פועלך.אני בת 45 גרושה ואמא לשלושה ילדים . אחד בבית שניים כבר בחוץ. גרה בישוב (חור) נידחלפני שבעה חודשים נפרדתי מבן זוגי ומאז אני מוצאת עצמי חרדה ופוחדת מהלבד ברמות כאלה שאני מוצאת עצמי מתפשרת על בן זוג העיקר לא להיות לבד.אני מאוכזבת מעצמי, מהבחירות שלי בחיי החל מבחירת אב ילדי וכלה בבן זוגי הנוכחי.יש בי עצבות נוראית שמלווה אותי כל היום. אני רואה את חברותי נשואות, אני נכנסת לפייסבוק ונעצבת למראה המשפחות שיוצאות לטיולים ונהנות עם בני זוגן ובעוד אני מרגישה כל כך בודדה.... לא מתכוונת לקנא, זה פשוט קורה.איך לדעתך אפשר להתגבר על התחושות האלה? איך מפסיקים לפחד להיות לבד? איך מצליחים לבחור בן זוג מתאים? מדוע אני עצובה כל הזמן?תודה.

תות יקרה,
להיות לבד, מפחיד בכמה רמות, שביניהן המרכזיות הן תחושת הלבד, שבצידה גם התדמית האישית והחברתית, והחרדה הקיומית - כי בקיום של מעמד הביניים מינוס, יש יותר ביטחון הישרדותי-כלכלי כשיש שניים, בשל שיתוף בהוצאות ובשל החשש מאבדן בלתי צפוי של אבדן הכנסה. כך שאת לא לבדך - לפחות באופן שבו את מנסה לפתור את החרדות האלו.הדרך להתגבר על כך היא להבין שאם את מרגישה טוב עם עצמך, קורים שני דברים. האחד הוא העניין שאת מוצאת בעשייה שאת עושה עם עצמך, החל מקריאה והתעניינות בנושאים שונים, וכלה בדברים יצירתיים שאת עושה, ואם את מצליחה - לגוון בעיסוקים חברתיים, כולל טיולים במסגרות שכן יתאימו לך. והדבר האחר, הוא שאז יש לך יותר סבלנות, ואמונה שדברים טובים יקרו, גם אם לא מיד. אם את מוצאת את עצמך, ויודעת להיות מעניינת מספיק לעצמך, גם תהיה לך סבלנות לחכות ולא להתייאש כאשר זה לא קורה, וגם לדעת שיש סיכוי טוב שזה יקרה, כי את מעניינת יותר ואופטימית יותר - שתי תכונות מבוקשות, גם אם ההכרות וההבנה שאת כזו יכולים להיות איטיים.אבל בשביל זה את קודם כל צריכה לאסוף את עצמך ולחפש דרכים לחיות בשלום ובעניין עם עצמך, כמטרה הראשונית. היתר, יגיע בהמשך.