מה מפריע לך בזוגיות?

שלום,
קראתי קצת על נושא "תקופת ירח הדבש" אצל זוגות כפי שמכנים את התקופה ההתחלתית בזוגיות. הבנתי שתקופה זו היא קצרה יחסית (לא יודעת למשך כמה זמן).אני מכירה זוג שנמצא יחד כבר שנתיים וחצי. התנהגותם יחד ואחד כלפי השני נראית ממש כאילו שהכירו אתמול.אני מאוד מאמינה באהבה בין בני זוג ואפילו באהבה שנמשכת לאורך שנים על גבי שנים ואף מתעצמת בתקופות מסויימות בחיים, אבל אני רוצה לשאול, האם זה סביר/הגיוני שזוג כזה שאחרי שנתיים וחצי עדיין מחזיק ידיים ללא הפסקה, מתלטף בפומבי ללא הרף וכו', עדיין נמצא בתקופת ירח הדבש או מרגיש כאילו שהכירו רק אתמול או שמא (וכך נדמה לי) מדובר בצורך להפגין משהו כתוצאה מחוסר ביטחון של האישה ו/או הגבר?אשמח לקבל את חוות דעתכם...תודה רבה ויום טוב..

שמרית יקרה,
ואני תוהה מנין הציניות שלך... כי את מצהירה שאת "מאד מאמינה באהבה שנמשכת לאורך שנים על גבי שנים ואף מתעצמת". אז מה יש בזוג הזה שמפריע את מנוחתך? מה מניע אותך לחשוב שזה חוסר בטחון? ובעיקר, מה את לא אוהבת בהם, ואולי רק באחד מהם, בו או בה?

שלום,
קצת הופתעתי מתשובתך. לצערי אתה לא היית בכיוון...אני מאוד אוהבת את הבחור והבחורה שעליהם מדובר. העניין הוא שאני מעולם לא נתקלתי בזוג שמתנהג כפי שהם מתנהגים בפומבי לאחר שנתיים וחצי (דוגמא לכך- חברינו, כמו כן עם בן זוגי האהבה באמת פורחת אבל אין לנו צורך להפגין זאת בפומבי אלא כאשר אנו לבד וכו').באמת רציתי (מכיוון שאני מאוד מתעניינת בפסיכולוגיה וגם בשפת גוף) להבין את הנושא של "תקופת ירח הדבש"- כמה זמן נמשכת, כיצד באה לידי ביטוי וכו'.את הנושא של חוסר הבטחון הכנסתי לעניין כיוון שמההיכרות שלי עם הזוג, שניהם מעט חסרי ביטחון (בעצמם ובזוגיות שלהם).לכן, אם תוכל לענות אני אשמח ואם השאלה לא ברורה או שלא ניתן לענות עליה- זה גם בסדר...תודה רבה!

שמרית יקרה,
הבנתי אותך קצת יותר הפעם. אומר לך מה הפריע לי, ובעצם, עדיין מפריע. את מנסה לקחת כלל (ותכף אדבר עליו), ומנסה להחיל אותו על פרט – כלומר, על זוג אחד. החשש שלי מתהליכים כאלה הוא מיצירת סטיגמות לא מוצדקות. כי אין כללים שחור לבן. במקרה הטוב, יש התפלגויות (גברים גבוהים מנשים, אבל לא גברים הם גבוהים ונשים הן נמוכות – אחרי הכל, יש נשים שהן גבוהות מהרבה מאד גברים).הכלל הזה שעליו את מדברת, גם הוא מאד לא ברור. אמנם יש התפלגות זמן בין הנישואים לגרושים, המראה שיא כמה שנים לאחר הנישואים, אי שם בין שלוש לחמש שנים. אבל אחרי הכל, זה גם עניין תרבותי – למשל, בנישואים קתוליים אין גירושים. בנוסף, אכן בדקו גם את מצב פעילות המוח והפעילות ההורמונלית, מתוך נסיון למצוא מתי ה"אהבה" בשיאה, ומצאו משהו דומה. אבל יש לי ביקורת חריפה על כך. זה ממש לא אומר שהסיבה לפרידות בתקופה הזו היא ביולוגית פנימית. נכון שיש הרבה יחסי גומלין בין המידע שאנחנו מקבלים מסביבתנו (ובכלל זה בני הזוג שלנו), לבין המצב ההורמונלי והנוירוביולוגי. אלא שבטענה כפי שנטענה, חייבים להבדיל בין סובב לבין מסובב. כלומר, כל הסיפור יכול להיות הפוך. כאשר אנחנו פוחדים או נבהלים, מציף אותנו שטף של אדרנלין. לא האדרנלין גורם לפחד. ובהחלט סביר לי שכאשר התנאים הסביבתיים והחברתיים משתנים (יותר כעסים על בני הזוג, ופחות קשב כלפי בני הזוג כי כבר התרגלנו אליהם ואנחנו בטוחים יותר באהבתם או בהישארותם איתנו, ויותר קשב מופנה כלפי טרדות יום יום ועיסוקים אחרים), יהיו לזה השפעות על המצב ההורמונלי. ולכן, לדעתי, השינויים ההורמונליים הם תוצאה של תהליכים, ולא גורם מרכזי בדעיכת האהבה והתשוקה.ןלגבי הזוג שלך, מכיוון שהם נקודה בסטטיסטיקה רבת מימדים, ומכיוון שאיני יודע עליהם דבר, אין לי תשובה עבורך. בהחלט יתכן שחוסר בטחון חברתי מפנה אותם יותר פנימה, במקום שהם מקבלים חיזוקים משמעותיים. אבל איני יכול לומר לך אם זה הדבר העיקרי.