מה מסתתר מאחורי הכעס?

שלום רב,
אני ובעלי מכירים ויוצאים שבע שנים, נשואים שנתיים ויש לנו תינוק בן 7 חודשים. אני מאוד אוהבת אותו, הוא בעל נהדר ואבא מדהים. הבעיה היא רוב הסיכויים אצלי. אני בן אדם מאוד דומיננטי ואסרטיבי והוא לעומת זאת נורא אדיש ושקט. תמיד הסתדרנו ולא הייתה שום בעיה. בתקופה האחרונה אני פשוט לא סובלת אותו. כל מילה שלו מעצבנת אותי, כל מה שהוא עושה או לא עושה מוציא אותי מדעתי ואני כבר מגיעה למצבים שאני רוצה לעזוב אותו ופשוט להתחיל חיים חדשים עם הבן שלי. והקטע הוא שאני באמת חושבת שהוא בן אדם מקסים וטוב לב אבל אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו כגבר או כידיד וזה מטריף אותי!! יכול להיות שהאהבה שלנו פשוט נגמרה? ששבע שנים הספיקו לנו? ושצריך להמשיך הלאה? או ששווה לנסות להמשיך את המערכת יחסים הזאת בשביל הילד ולנסות איכשהו להסתדר?תודה.

אנה-בל יקרה,
נראה לי שיש דברים נוספים שאת לא אומרת. העובדה שאתם שונים, לבדה, אינה מספיקה כדי שכל מילה שלו תעצבן אותך. צריך להיות כאן עוד משהו. אכזבה ממשהו מסויים או מכמה דברים. ההשלכה שיש לזה על דרך חיים שאת לא רוצה, תחושות שיש לך כלפי מישהו אחר, שהוא אסרטיבי יותר ואולי לכן מושך אותך יותר, ואת מאשימה את בן זוגך בכך, או משהו אחר. אבל זה לא רק ההבדל ביניכם, כי הרי "תמיד הסתדרתם ולא היתה שום בעיה". נראה לי שאת לא כנה עם עצמך מספיק. אולי כדאי שתלכי ליעוץ זוגי, או ליעוץ פרטני, ולהתמודד עם הסיבות שבגללן את מרגישה את מה שאת מרגישה.