מה מונע נישואין: סיבות נסתרות

אשמח לעצה ממך... אני וחבר שלי זוג כמעט שלוש שנים. הכרנו בלימודים היתה תמיד כימיה מעולה בינינו הסקס היה טוב החשק היה מעולה. בשנה האחרונה הכל התחיל לדעוך. אנחנו גרים יחד כבר שנתיים לפני כחודש קיבלתי הצעת נישואין ממנו והתארסנו. נורא התרגשתי מזה אך השמחה היתה זמנית. אנחנו אמורים להתחיל סידורי החתונה אבל כל פעם שמדברים איתי על זה אני נכנסת לדיכאון. אני מרגישה שאני לא רוצה את כל זה. אני מפחדת. לפעמים חושבת על להפרד אבל ישר חוזרת לעצמי ומבינה שזה בלתי אפשרי. הוא כמעט בן 30 אני בת 26 וזה בעיתי להתחיל הכל מאפס עכשיו. במיוחד לו. הוא מצדו משוגע עליי ו אני יודעת שאם נתחתן הוא יהיה בעל למופת. הוא בן אדם טוב אדיב מגונן , אני באמת מאמינה שאין גבר אחר שיהיה יותר טוב אליי מתישהו ממנו. אבל עם כל הטוב אני מרגישה שלא טוב לי.. אנחנו בקושי שוכבים נורא קשה לנו להכנס למצב אינטימי ככה אנחנו קוראים לזה... אני מרגישה שאני פשוט רוצה להסתגר בעצמי ו להיות לבד בלי אף אחד... מה אני עושה איך אני מתקנת את זה? רע לי תקופה דיי ארוכה הוא רואה את זה ונשבר ...

אנאבל יקרה,
משהו מטריד אותך, ואת לא אומרת אותו. או כי הוא לא ברור לך, או כי את מרגישה שאת לא יכולה לומר אותו בקול רם, אולי גם לא לעצמך - אולי כי הסיבה לא נראית לך "מתאימה", או "מוצדקת", או כי היא "לא ראויה", או כי "לא מגיע" לחבר שלך שתרגישי כך, ואולי בגלל חרדות מן העתיד, ממחוייבות, מלהביא ילדים לעולם, ואולי מדברים אחרים הקשורים לנישואים. לא כתבת מדוע אינכם מגיעים למצב אינטימי, ואם זה כי את במצב רוח, או בגלל משהו אחר. אין ספק שבמצב הרוח שלך גם המשיכה שלך דועכת, ואולי נוצר סוג של היזון חוזר, כי כאשר המשיכה דועכת, מצב הרוח הרע מתחזק, ואולי גם רגשי האשמה, והמשיכה יורדת עוד יותר.אני לא יכול לענות לך מבלי לדעת את כל אלה. וכפי שאני קורה בין השורות בפנייתך, נראה שצריך איתך שיחות מעמיקות יותר ממה שניתן לעשות כאן במסגרת הפורום, כדי לדוג את התחושות שלך ואת הסיבות להן ביחד איתך. במילים אחרות, אנאבל, אני מציע שתחפשי שיחות טיפוליות עם איש מקצוע. יתכן שהדברים ייפתרו מהר, ויתכן שייקח מעט זמן, הרבה מזה יהיה תלוי בך. רצוי שאיש המקצוע יהיה כזה שעובד גם עם זוגות, כך שאם יש בעיות הקשורות לזוגיות, אפשר יהיה לחפש פתרונות שייקלו עלייך במסגרת הזוגיות, ולא יהיו בהכרח כרוכים בפרידה.במחשבה שניה, אם תוכלי, צרי אתי קשר טלפוני (או לפחות במייל). אם הצרכים שלך יתאימו למסגרת מסויימת שאני עובד איתה עכשיו, יתכן שאוכל להציע לך אפשרות עבודה על העניין הזה, בתנאים נוחים במיוחד.

אני מניחה שלא מצליחים להגיע ל אינטימיות כי אין משיכה כמו פעם כי אנחנו גם ככה בקושי נכנסים למיטה ועד שנכנסים זה פרויקט לא קטן להתחיל להרגיש מוכנים לסקס. המצב רוח הרע גורם להרגיש שאני רוצה להיות לבד בלעדיו . שאני רוצה לעבור לגור לבד בלעדיו ו לחיות לבד. ברגע שחולף המצב רוח הנוראי הזה פתאום דברים נראים אחרת אני מרגישה יותר טוב. עדיין מתקשה להכנס לאינטימיות ו להרגיש חרמנות כלפיו כמו פעם אבל מרגישה שלא הכל אבוד. אני נורא מפחדת להתחתן כי אז זה יהיה סופי . לא תהיה דרך חזרה. אני מניחה שזה מה שמפחיד אותי . ההתיחבות ו העובדה שמשהו הוא סופי לגבי.

אנאבל יקרה,
את מדברת על מצב של כניסה למצבי רוח דכאוניים זמניים, ויציאה מהם שאינה מוחלטת. אולי כי הם משפיעים עלייך. יתכן מאד שהם מושפעים מהצורך להתחייב. אני חושב שכדאי שתלכי לטיפול, כי אמנם יש אפשרות שזה רק עם בן זוגך ולעולם לא יחזור עם גבר אחר, ואז כל מה שאת צריכה זה להיפרד ממנו. אלא שכמו שאת מבינה בעצמך (כך לפחות אני קורא את דברייך), בכלל לא בטוח שזה המצב. אני חושב שלכן את בדילמה קשה. ובמקרה הזה, עדיף ללכת לטיפול, שבו גם תטפלי בזה, וגם בשאלת הקשר הזה שלך וההתחייבות לו.וכבר כתבתי בעבר, שהעדר אושר הוא כמו כאב גב: את יודעת שזה כואב, אבל פעמים רבות את לא יודעת למה. ודיכאון כרוני, או כזה שחוזר על עצמו, יכול להיות בדיוק אותו הדבר. כפי שכתבתי לך, את מוזמנת ליצור איתי קשר.