מה חשוב יותר: קצב התקדמות או הבחור?

אני וחבר שלי יוצאים כמעט 4 שנים.אני עוד לא מוכנה להתחתן אבל בהחלט חושבת על זה הרבה, ומדברת על זה הרבה ומתכננת את זה בראשי המון, כך שלדעתי בזמן הקרוב אני אהיה מוכנה. יש לציין שאני גדולה ממנו.הוא לא קרוב אפילו על לחשוב על זה, הוא רק התגייס לצה"ל, הוא גר רחוק ממני וקרוב מאוד למשפחתו (וכשנעשה את הצעד הוא יעבור אליי)ולכן יש המון שיקולים ועיכולים שצריך לעשות לפני שעושים את זה.אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע בגלל המרחק במשך כמה שנים, ואני חושבת שאני אוכל להמשיך לעשות זאת אם אדע שיש תקווה למרות שזה מקשה עליי מאוד. והוא לא בדיוק מראה לי תקווה, הוא פשוט לא מוכן לחשוב על זה . ואי אפשר להכריח בן אדם לחשוב על זההשאלה שלי היא,מה עליי לעשות .?לחכות את הזמן שיסיים את הצבא, ויחליט מה יעשה עם עצמו , ואולי זה בכלל לא תהייה אני ? אולי הוא לא יהיה מוכן בכלל בשנים הקרובות?האם עליי לקחת את הסיכון הזה?אני אוהבת אותו מאוד אך לא רוצה להיפגע, ולמשוך את הקשר עוד 3 שנים יעשה את הפגיעה הרבה יותר גדולה.

רציתי לציין גילאים,אני אהיה בת 22 והוא יהיה בן 20.תודה מראש.

אלמונית יקרה,
הבחור בן 20 ורק התגייס. יש לו שלוש שנים צבא. אתם מראש גרים רחוק זה מזה. אני לא יודע מה התוכניות שלו. יתכן שהוא רוצה בכלל קודם כל ללמוד ללא לחצים של אבא, מה שאומר שהוא לא ירצה "משפחה" בשנים הקרובות. יתכן. וייתכן שהוא ייכנס לחרדות שמא תעזבי אותו, ויתחתן איתך רק כדי שלא לאבד אותך, אפילו אם הוא לא מוכן לכך נפשית. המון דברים ייתכנו. אני לא יכול לדעת מה נכון, וגם את לא תוכלי לדעת, אם לא תהיו פתוחים מספיק כדי לומר. הפחדים שלכם, שאם תגידי משהו (למשל, שאת רוצה מחוייבות לחתונה בתוך שנתיים, למשל) שיפחיד אותו והוא ירצה לברוח, או שהוא יגיד משהו (שהוא צעיר, שהוא ממש עוד לא חושב על זה כרגע) שיפחיד אותך, גורם לכם שלא לדבר על הדברים האלה. התוצאה היא שאת נשארת בחוסר ודאות. אז אולי כן כדאי לדבר, למרות ההשלכות שעלולות להיות לזה.