מה יכולה להיות הבעיה?

אני בת 34. מאחוריי סדרה של כשלונות מפוארים בזוגיות. כל השנים הלכתי על הגברים הלא נכונים, שלא מתאימים לי בשום אופן, רק כדי להיות עם מישהו. היו לי שני קשרים ארוכים עם שני גברים שלא אהבתי, אחד מהם כמעט הוביל לחתונה ונפרדנו ברגע האחרון. בגיל 25 היה מישהו אהבתי והקשר נגמר בשברון לב של שנינו. עזבתי אותו בכאב גדול כשהבנתי שיש לו בעיית מחוייבות קשה ושהוא לא מסוגל להתמסר אליי. (ואכן עד היום הוא לא מסוגל להישאר בקשר זוגי לאורך זמן). כשהייתי בשני הקשרים האחרים לא הייתי לגמרי מודעת לעצמי ולא שאלתי את עצמי שאלות אבל סבלתי מאוד. זייפתי אהבה וחום עם שניהם, אבל לא שיקרתי רק להם אלא גם לעצמי.בשנתיים האחרונות הרבה דברים השתנו בחיי. אני עושה המון דברים שאני אוהבת לעשות, מצאתי מסגרת חברתית נפלאה ויש לי חברים טובים והמון מכרים. אני מרגישה נאהבת ומקובלת וזה נפלא, כי זמן רב הרגשתי לא מובנת ולא שייכת לשום מקום. עליי לציין שאני נראית מצויין, מעניינת, מלאת חיות ואנשים אוהבים להיות בחברתי. יש לי הרבה תחומי עניין ואני חיה חיים מלאים.אז מה הבעיה שלי?גברים.הבנתי שאני עושה משהו לא נכון אז הלכתי לטיפול פסיכולוגי. בטיפול הבנתי הרבה דברים על עצמי ובראש ובראשונה הבנתי שבמקום עמוק מאוד בתוכי יש אמונה ישנה ומוצקה שאני אדם שאי אפשר לאהוב אותו. רק מלכתוב את זה העיניים שלי מתמלאות דמעות. כל השנים התמסרתי למי שהיה מוכן לתת לי אהבה, גם לבחורים, שעם כל הצניעות, היו פחות חכמים ממני, פחות מעניינים, ששעממו אותי.סליחה על האריכות...אז בשנה האחרונה התחלתי להבין מה אני עושה ואיך אני נכנסת לקשרים לא מתאימים בעיניים עצומות ובכלל לא שואלת את עצמי אם אני רוצה את האדם הזה או לא. אני מחוזרת מאוד ויצאתי עם כמה בחורים בשנה האחרונה עד שפגשתי בחור שצעיר ממני בכמה שנים (27) וששייך למסגרת החברתית שהזכרתי קודם. היינו ידידים בהתחלה והוא מצא חן בעיניי כאדם. הוא בחור טוב, חכם ועדין ורציתי אותו והוא אותי והתחלנו קשר. הקשר הזה היה שונה מקודמיו כי ניסיתי לא להיות מנוהלת על ידי הפחד שהוא יעזוב אותי אלא לנסות לבחון את רגשותיי כלפיו. היינו שלושה חודשים יחד ונפרדנו השבוע. בשיחת יחסינו לאן הוא אמר שהוא לא חושב שזה-זה. הייתי מופתעת מאוד כי הוא השקיע בי מאוד והקשר היה הדוק מאוד. היינו בני זוג לכל דבר. מבחינתי - רציתי אותו מאוד אף כי לא הייתי בטוחה עדיין שאני אוהבת אותו, לא הייתי בטוחה בקשר לעוצמות הקשר.עכשיו אנחנו במעין הפסקה. אחרי שנפרדנו הואביקש שנדבר ואמר שקשה לו מאוד, שהוא יומיים מסתובב ברחובות ובוכה. גם לי היה קשה. הוא בא והיינו יחד יומיים וחשבנו לת לזה עוד צ'אנס אבל הוא לא בטוח מה הוא מרגיש למרות הקושי.אני מרגישה נורא. כל כך ניסיתי לעשות את זה נכון הפעם וזה שוב קורה לי. אני מנסה לא ליפול לתוך הבור הזה של התחושות הקשות שאני לא ראויה ולא שווה ואין בעולם מישהו שיאהב אותי, אבל המחשבות האלה עולות. למרות הכול.למה זה קרה גם הפעם?איך להתמודד עם זה?סליחה על האריכות, אני במצוקה קשה.

הערה נוספת: הקשר בינינו היה טוב וכיפי, והוא אומר שכיף לו להיות איתי וכשהוא איתי רק אני מעניינת אותו והוא לא רוצה להיות בשום מקום אחר. רק כשאנחנו לא יחד צצות המחשבות והוא מתחיל להילחת מהעתיד. הוא אומר שאין משהו ספציפי שמפריע לו. שטוב לו איתי מאוד. אז מה העניין?