מה את רוצה מהקשר?

היי יצאתי עם גבר הוא סיים את הקשר כי התמזמזתי עם מישהו אחר בזמן שהייתי איתו וסיפרתי לו הוא טען שהוא לא יכול לספק לי את כל הריגושים שאני צריכה הציע לי שנישאר ידידים ואז שכבנו לאחר שביכול "נפרדנו" במשך יומיים אחרי זה הוא סינן אותי התעצבנתי ורבתי איתו קשה אמרתי לו שישחרר אותי הוא החליט לסיים איתי את הקשר אמר שהוא צריך את השקט הנפשי שלו ממני אמר שאנסה ליצור איתו קשר בעוד כשבועיים ואז התעלם ממני איימתי עליו שאספר לאשתו והוא חזר לדבר איתי בטלפון כשהתקשרתי אבל סירב להיפגש ולתת לי הזדמנות נוספת שוב איימתי עליו שאספר לאשתו ואז התחרטתי שלחתי לו הודעה שאני מתנצלת שלא שלטתי בעצמי ונעלמתי. לאחר חודשיים ניסיתי ליצור קשר הוא לא ענה ולא חזר אליי חיכיתי שלוש ארבע שבועות ושלחתי מייל ביום חמישי האחרון הוא לא ענה יכול להיות שלא ראה. יש לציין שהוא אמר שעדיין נמשך אליי וכששאלתי אותו אם ההחלטה שלו להיפרד ממני היא נצחית אמר שלא יכול לומר בוודאות. האם לנסות להתקשר אליו שוב? אולי הוא רק בוחן את מידת האובססיביות שלי? יכול להיות שהסבלנות תשתלם?

א. בני כמה אתם?ב. כשאת שואלת אם הסבלנות שלך תשתלם - מה בעצם את רוצה להשיג? מאהב? שהוא יתגרש ויתחתן איתך? ידיד נפש? מה בעצם את רוצה מהקשר הזה?

אני 31 הוא מבוגר ממני בהרבה 58. רוצה להחזיר את הקשר איתו תלוי לאן זה יילך לא בהכרח קשר רומנטי הוא חשוב לי. ידיד נפש כניראה. חתונה לא תהיה בינינו כניראה. הוא אדם שקול ומחושב אבל יודע להיות מאוד דואג ורומנטי ויצאתי ממש היסטרית ומלחיצה. לכן הוא מתעלם ממני. האם כשיראה שאני מסוגלת לשלוט בעצמי ישנה את דעתו? אני לא מרגישה מוכנה עדיין אני יודעת שאני צריכה עוד קצת זמן לעבוד על עצמי. אבל האם בכל זאת יש תקווה?

ברטה יקרה,
לא בטוח. קודם כל, אני לא בטוח בכלל שאת רוצה רק ידיד נפש, כלומר, שלא תתאכזבי כאשר הוא לא ינסה להתקרב אליך באופן אינטימי. אני לא בטוח שאת לא חושבת שאם תהיו קרובים, אז מדי פעם, לפחות, גם זה יוכל להתקיים, וזה יעזור לך להרגיש טוב עם עצמך. האם את בטוחה שלא תרצי לבדוק איתו, לפחות מדי פעם, אם את עדיין מושכת אותו כפי שזה היה בעבר?כרגע, יכול להיות גם שהוא אומר לעצמו: "זה לא הוגן כלפי אשתי. לא הוגן מה שעשיתי, ואני רוצה להתנתק כדי לחזור ולהיות הוגן כלפיה ככל שאני יכול, גם אם עשיתי את מה שעשיתי". ואולי הוא אומר לעצמו גם "אני לא בטוח שאצליח לשמור על עצמי אם אתקרב אליה, ואני רוצה לשמור על עצמי כי אני רוצה לחיות בשלום עם עצמי כשאני עם אשתי". ואולי גם "אפילו אם אני אנסה לשמור על עצמי, יהיה לי קשה כאשר היא תנסה בכל זאת, ולכן, עדיף שלא לנסות". וכפי שאת כותבת, איימת לו על קשר הנישואים שלו. בצדק, הוא חושש. בצדק, הוא מעדיף שלא לסכן את הנישואים שלו. ואז נשאלת השאלה: למה את נשארת תקועה דווקא עם הקשר הזה? ויכול להיות שהתשובה היא שבעצם את לא רוצה קשר זוגי קבוע, ושאת לא רוצה להקים משפחה, ואז את מחפשת קשר שיש בו את ההשגיות ואת ההצלחה המיידית, ואת הידיעה שמישהו נמשך אליך, גם אם לא עד כדי הצורך לחיות איתך (וזה, הרבה יותר קל עם גבר שמראש אינו יכול לספק לך את זה, כך ששניכם פתורים ממחוייבות).השאלה שאני שואל את עצמי לנוכח ההתכתבות איתך היא לא כל כך מה קורה לך איתו, ומה מניע אותו, אלא מה קורה איתך ומה מניע אותך. האם זה באמת הקשר שייתן לך אושר? האם את באמת לא מחפשת קשר זוגי קבוע והקמת משפחה? ואם זה כך, למה, בעצם? ועוד: למה בעצם את מוכנה לפגוע באדם אחר, ובחיי המשפחה והזוגיות שלו, גם אם פגעה בך ההתרחקות שלו ממך, עד שאיימת עליו ביצירת קשר עם אשתו?

הייתי פגועה וממוקדת באגו שלי. מכאן ההתנהגות שלי.רצון לנקמה. אני מבינה שטעיתי ואני שמחה שאני מכירה בחולשה שלי על מנת שתהיה לי ההזדמנות לשנות. הוא לא חי עם אשתו חיי אישות עד כמה שידוע לי אני לא הרומן הראשון שלו מחוץ לנישואים. אני רוצה שנחזיר את הקשר הרומנטי. אני לא חושבת שיש לו ייסורי מצפון כלפי אשתו. השאלה היא מה אני יכולה ואיך להתנהג מהצד שלי על מנת לגרום לו לפחות להכיר בקיומי ולדבר איתי כי כרגע הוא מתעלם לגמרי. הוא אמר לי שאני אובססיבית שאני לא מכבדת את עצמי אז אני מנסה להראות לו שאני כן מצליחה לשלוט בעצמי. ברגע שלא עונה לי לטלפון מניחה את הטלפון ומחכה להזדמנות אחרת להתקשר אליו כשאהיה פנוייה. אני עושה את כל המאמצים ללמוד להיות מאושרת ללא תלות בו. אני מנסה להאמין שהסבלנות תשתלם ובסופו של דבר הוא כן יתן לי הזדמנות. במקביל אני מנסה להבין מה אני עושה במקרה שזה לא יקרה.

תודה על ההתייחסות

ברטה יקרה,
את אומרת שהיית פגועה, וממוקדת באגו שלך, ולכן איימת עליו לספר לאשתו. כרצון לנקמה. עוד את כותבת, שאת שמחה שאת מכירה בחולשה שלך, על מנת שתהיה לך ההזדמנות לשנות. לדעתי טוב שכך. בשבילך. למען השקט הנפשי שלך. אבל אני חושב שאת עדיין פגועה, ושאולי את רוצה להחזיר את הקשר הרומנטי שלך אליו, אולי גם כדי להפסיק את הפגיעה הזו, ולתקן אותה. ומי יכול לתקן את הפגיעה הזו יותר טוב ממנו, נכון? - ויתכן מאד שכאן הקושי שלך. כי כך את חושבת, וכי אולי גם זו חולשה שלך שיש לעבוד עליה. את אכן צריכה לעשות מאמצים, כפי שאת כותבת, ללמוד להיות מאושרת ללא תלות בו, אבל במשפט הבא את כותבת שאת מאמינה שהסבלנות תשתלם, והוא כן יתן לך הזדמנות. ואלה הם דבר והיפוכו, כי את עדיין מאמינה באושר איתו, ולא בלעדיו. הוא לא רוצה בך כמאהבת, ולא ברור לי אם את רוצה אותו לא רק כמאהב נשוי, אלא גם כמי שאולי ירצה להתחתן איתך בהמשך. לא ענית לי לשאלה הזו, והיא מאד מהותית: האם את רוצה נישואים והקמת משפחה, כחלק מהמימוש העצמי שלך? אם כן, אז את מחפשת זאת במקום הלא נכון. לפי מכתבך, האדם הזה רחוק מאד מאד מלממש את החלום הזה שלך. במקום "לנסות להבין מה את עושה במקרה שזה לא יקרה", כפי שאת כותבת, שזה להמתין למוצא פיו ולהחלטה שלו, לא עדיף לקחת יוזמה ולדאוג לאושר שלך ולחפש אותו במקומות סבירים יותר? כלומר, עם גבר שהוא מראש פנוי, ושההחלטות שלו תהיינה על הבסיס של היחסים איתך, ולא תלויות באילוצים, צרכים, תשוקות (שחלקן את אולי לא יודעת), ולחצים משפחתיים שאינם קשורים בך, והם רבים מאד אצל גבר נשוי.

אני לא פגועה אני מחבבת אותו ולכן רוצה בקשר איתו. אני מאמינה שזה יהיה טוב בשבילי. לא סוגרת לעצמי אפשרויות וכן מכירה אחרים עדיין אני חושבת שאיתו אני יכולה לבנות משהו טוב. אני לא יכולה להיכנס לקשר רציני בשנים הקרובות לא מתאים לי כן מחפשת רגש עדיין לא חושבת על מחוייבות לטווח הארוך. השאלה היא כיצד אני פועלת שלא ירגיש מאויים ממני.תודה על ההתייחסות

ברטה יקרה,
אבל כשאת נפגעת, את נקמנית. הוא חווה את זה ממך, זה מה שהוא יודע עליך, ולכן הוא חושש ממך. את יכולה להבין מזה, וחשוב שתביני מזה, שמאד מאד חשוב לו לשמור על המסגרת הזוגית שלו, גם אם הוא מאד רוצה לנהל איתך רומן. זה משהו שאת כבר יודעת בודאות, כי העובדה היא שהוא התרחק ממך כאשר עלה חשש וסיכון לזוגיות שלו. בנוסף לעובדה הזו שאת יודעת, יתכן שיש לו סיבות נוספות שבגללן הוא לא מאד רוצה להיות איתך, ועליהן את לא יודעת. יתכן שמה שראה בך הספיק לו להרפתקה ולרומן, ואולי זו היתה מוטיבציה עבורו לומר לך דברים שאת רצית לשמוע והשפיעו עליך לנהל איתו את מערכת היחסים כפי שהוא רצה, והיה לו נוח. אבל כך או כך, העובדה היא שביחד כל זה מתחבר לכך שהוא מתרחק ממך. האם את מבינה את זה? - אני לא בטוח. נדמה לי שאת מבינה את מה שאת רוצה להבין, ולא את מה שיש להבין. חשבי על זה היטב.

תודה אורן.הראש מבין הלב קצת פחות. אני מנסה להיות אופטימית ולהאמין בדברים הטובים שאמר לי גם אם היו רק בעבר.

ברטה יקרה,
הדרך הנכונה היא לתת מקום גם לראש וגם ללב. הקושי הוא למצוא את המינון הנכון בין הרגש לשכל, כי בסך הכל שניהם מכוונים לפעול לטובתנו, כדי שלא נזיק לעצמנו בתנאים שבהם אנחנו לא יודעים הכל. שניהם, גם הראש וגם הלב, מכוונים לעזור לנו לצפות את העתיד עד כמה שאפשר, ולכוון את ההתנהגות שלנו למקום שיעשה לנו טוב. אלא שלפעמים צד אחד תופס דומיננטיות, ומטעה אותנו. לפעמים צריך ללמוד איך להחזיר את האיזון בין שתי הנטיות הללו, ולהבין שגם אז - אף פעם לא נדע עד הסוף מה נכון לעשות, כי כמעט תמיד דברים יכולים להשתנות בהמשך.אם תרגישי שיש לך קושי במציאת האיזון הזה, ותרצי לשקול טיפול, את מוזמנת לקרוא דף חדש באתר שלי, שנקרא "טיפול אצלכם בבית". ואם כבר את שם, אנא ראי קראי גם את הדף המסביר על הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (טיפולCBT), שקצת מרחיב את מה שכתבתי לך בפיסקה הראשונה.