כמה זמן אתם נשואים?

אני נשואה לגבר מבוגר ממני שאני בשבילו פרק ב, אני אישה שעושה הכל לבד בכל מטלות החיים כמעט ללא עזרתו והוא בתפקיד המפרנס, יש לבעלי ילדים מנשואיו הראשונים שקיבלתי אותם באהבה למרות שהתנהגותם לא מצאה חן בעיניי תמיד, בעלי אין לו הרבה כוח לבלות עם הילדים שלנו ומשאיר את התפקיד עבורי ומכיון שעבר כבר פרק א זה התירוץ שלו, לי לא מפריע אבל בזמנים שאני צריכה עזרה גם שם הוא לא מוכן להושיט את היד ומבקש שאזמין בייביסיטר, השבוע יצא מהבית וביקשתי ממנו להשאר איתנו קצת,אמר לי שהוא ממהר ויש לו יום לחוץ ואין לו זמן, אחרי חצי שעה חוזר הביתה עם 2 ילדים של חבר שלו עןשה עליהם בייביסיטר, אמר שיבואו לשחק עם הילדים שלנו ונשאר בבית שעתיים יושב, פתאום לא ממהר, ששאלתי את בעלי מה פשר העניין ולמה לא שומר(כמובן בכעס) אמר שלי הוא לא רוצה לשמור ושהוא לא הבייביסיטר שלי!! קצת קשה לי להבין למה, אני עושה הכל לבד עם הילדים, מסתובבת כמו אם חד הורית ללא כתף תומכת, למה לא לשמור כשצריך עזרה? קשה לי המצב הזה ולא יודע איך להראות לבן זוגי,אותי, אני לא יודעת כמה תוכל לעזור לי אבל אשמח לשמוע דעתך

כמה זמן אתם נשואים?והאם יש לכם ילדים משותפים?

אני בת 30 והוא בן 50,נשואים 10 שנים, 2 ילדים יש לנו, אני אובדת עצות,הכל אני עושה לבד ואני מאןד אןהבת לבלות עם ילדי אבל יש ימים שצריך עזרה, אני יכולה לבקש ממנו לקפוץ רגע לשעה או לעשות הליכה,הוא לא מסכים! אומר אני הולך.... אני לא הבייביסיטר שלך,את רוצה לצאת תזמיני בייביסיטר ואז הוא נשאר בבית וכמובן גם אני, לא אכפת לו אם לא אצא בכלל וזה מה שקורה, לא אכפת לו בכלל

דניאלה יקרה,
התחתנת איתו בגיל מאד צעיר, 20, כשהוא היה אולי בשיאו, בן 40. למען האמת, שיא ההצלחה והקריירה, ואולי גם עדיין בתחושתם שיא תחושת הבריאות הפיזית, משתנה מאדם לאדם ומגבר לגבר, אבל גיל 40 בהחלט יכול להחשב אצל גברים רבים כמקום שבו הם מרגישים בשיאם. הבאתם שני ילדים, ואולי כשהיית צעירה, ובודאי תמימה יותר ומעריצה יותר, ורק בתחילת הדרך המקצועית שלך, היה לך קל יותר לתת, ולמלא אחר בקשותיו ולתת לו את התחושה שהוא יכול לעשות הכל. עם הזמן, כשאת מתבגרת, אולי מתפתחת מקצועית, בודאי לומדת את הכוח שלך כאדם וכאשה, ורוצה יותר, העימות איתו מחריף. וכנראה שזה מה שקרה לכם. מקשר זוגי שבו טיב היחסים היה אחד, עברתם לקשר זוגי שבו את רוצה אחרת, והוא רוצה אולי לשמר את מה שהיה ביניכם פעם. זה כבר לא עובד. לכן אתם מאבדים זה את זה. אם אתם רוצים לתת לזה צ'אנס - התחילו בטיפול זוגי. אחרת, קל מאד לפתח את הכעס וחוסר האמון, וללכת לאיבוד זה לזה, ולהיפרד. כרגע, כפי שאת רואה את זה, זה קל לחשוב שזה נכון כאשר אתם מצויים במצבים מסויימים. אני לא בטוח בכלל שזה מה שאת רוצה כל הזן. כאשר זה המצב, חשוב ללכת לטיפול.

ד"ר חסון היקר,
כל כך נכון מה שאתה אומר רק ש...בעלי לא מעוניין ללכת לטיפול זוגי,הוא רוצה להמשיך בדרך שלו ומאוד קשה לו לראות שגם לי יש מקום חוץ מהיות האישה "הקטנה"

דניאלה יקרה,
לכאורה, קל יותר להמשיך בדרך הנוכחית. לכאורה, זה קל יותר כך, כאשר אתה חושב שאתה מתנהל נכון, מחפש לעצמך הצדקות, ואולי אפילו כאשר אתה חושב שאתה לא, אבל לא רוצה שמישהו יגיד לך את זה. כי עדיף לי להיות לא צודק, מאשר להיראות לא צודק ולעשות משהו אחר, שלא קל לי לעשות אותו.אני מציע שתתחילי בטיפול זוגי לבדך. ראי בדף הראשי שלטיפול זוגיאצלי באתר, בצד שמאל למטה, הסברים למה לא פעם כדאי לא לוותר על טיפול זוגי לבד, כאשר בן הזוג מסרב. זה לא אומר שאת מודה בכך שאת לא בסדר, כשאת הולכת לטיפול לבד. זה אומר שאת לוקחת אחריות. וזה משהו שאת צריכה קודם כל לומר לעצמך, ואולי בכלל לא לומר לבן זוגך. ובמקום זה, ללמוד ליצור שינוי אצלו, בהדרגה. אבל זה דורש שינוי מאד משמעותי אצלך, שהוא - "אני לא חייבת להראות צודקת, אני צריכה להיות צודקת ולהתנהל בחוכמה"