מגורים משותפים: בדיקת ציפיות

ד"ר חסון שלום
בהמשך לשאלתי הקודמת אז קודם כל אומר שאני בת 29 ויש לי ילד בן 4.5 והוא בן 36 עם ילדה בת 7 מה אתה מציע לי לעשות האם עלי להציב אולטימטום לגבי הכרות עם הילדה או פשוט לא להזכיר את הנושא ? גם בסוף השבוע הזה הוא הבטיח הבטחות שניפגש עם הילדים ונעשה משהו יחד וכמובן לא שזה לא היה ברור הוא נסוג זה פשוט נמאס ,אודה לך אם תוכל לסייע לי בנושא , ובנוסף הוא כל הזמן טוען שהוא בדילמה לגבי מקום המגורים שלו או להעבירם לעיר מגורי ואז לגור איתי , או לאזור פ"ת אני לא מרגישה בטוחה בקשר הזה בכלל יש בי תחושה שהוא מחזיק אותי באוויר ?לתשובתך אודה

מיקי יקרה,
אני מציע שתבחני קצת את עצמך. את אומרת שאתם שוקלים מגורים משותפים, ואומרת שזה לא אמור לפגוע בבת שלו. אם הוא גר כרגע ליד גרושתו, והוא יעבור לעיר שלך, מוזר לי מדוע את טוענת שזה לא יפגע בבת שלו. לפי ניסוח המכתב שלך, אני לא בטוח שאת שוקלת לעבור לעיר אחרת (אבל זה לא לגמרי ברור ממכתבך). אני לא מתכוון להרחיב התכתבות בנושא הזה, אלא רק להפנות את תשומת לבך לעובדה שמכתבייך מעידים על כך שאולי את לא מסתכלת על הקשיים שלו. אולי אני טועה, אבל כדאי שתבחני את עצמך עד כמה את מוכנה ללכת לקראתו בשאלה של מגורים משותפים, ואולי גם בעניינים אחרים. ואם את בטוחה שאת בסדר, תמשיכי לקרוא את המכתב.אולטימטום הוא נשק שאת צריכה להשתמש בו רק אם באו מים עד נפש. כלומר, אם את אומרת לעצמך שאם תוך חודש הוא לא מפגיש אותך עם הילדה את נפרדת ממנו, אז כדאי שתגידי את זה גם לו, וכמה שיותר מוקדם. אבל אם את רק רוצה להפגין שרירים, ולא תהיי מוכנה לממש את זה, את רק מכניסה לחץ לזוגיות, ותפסידי מה שאת לא רוצה להפסיד. לכן, את צריכה להחליט לעצמך בברור רב יותר מה את רוצה, ובאיזה מחיר את מוכנה להשיג אותו, וגם באיזה מחיר את לא מוכנה להשיג אותו.את אומרת שהוא בדילמה לגבי מקום המגורים, והוא בדילמה לגבי הבת שלו, ואת נגררת אל מסלול הדילמות שלו. תחליטי קודם כל היכן הקווים שלך עוברים, וגם עד כמה את רוצה אותו, ולכן מוכנה להתאזר בסבלנות. כי אם את באמת מאד רוצה אותו, נדנוד יתר, עלול להזיק.