מבט הדדי ורגשות - תובנות

יש לי ידיד טוב, כבר מס' שנים, איתו אני נפגשת בממוצע פעם בשבוע (בין לבין מדברים בטלפון). פגישותינו כוללות בילויים משותפים, שיחות נפש מעמיקות וברוב המקרים גולשות גם ליחסי מין.למרות הקשר האינטנסיבי, היה ברור לשנינו כי אין פה מערכת יחסים זוגית מלאה ו/או שמובילה לאנשהו. יתר על כן, למרות שאף אחד מאיתנו לא היה בקשר רומנטי/אינטימי עם אדם אחר במהלך התקופה בה אנו "ביחד", מעולם לא דיברנו על קשר מחייב או אקסקלוסיבי.בפגישתנו האחרונה שיחקנו משחק בו אנו יושבים קרוב ומסתכלים זה לזו בעיניים. הרעיון היה לעשות זאת במשך כ-3 דקות (כפי שראינו בתוכנית טלויזיה), אך העניין "גלש" לכמחצית השעה.במשך אותו זמן החלו לזלוג דמעות מעיניי ידידי. בתחילה סברתי שהדבר קשור למאמץ הפיזיולוגי הכרוך בהתבוננות האינטנסיבית, אולם ככל שעבר הזמן זה היה נראה יותר כמו בכי של ממש.שסיימנו (ביוזמתי), ידידי נראה נרגש מאוד. הוא סיפר עד כמה החוויה היתה חזקה עבורו ואמר כי הוא פתאום הבין משהו שלא הבין עד כה. הוא זרק עוד כמה משפטים שגרמו לי להבין כי כנראה מדובר ברגשותיו כלפי, למרות שהוא לא אמר זאת מפורשות ואני לא שאלתי (אולי כי פחדתי לשמוע).האם מצב מעין זה (התבוננות מעמיקה בעיניי זולת, אותו אתה מכיר שנים, במשך כחצי שעה) אמנם עשוי להוביל "פתאום" לתובנות חדשות לגבי רגשותיך כלפיו???איך ממשיכים מפה? האם להעלות את הנושא בפגישה הבאה? להתעלם?תודה על עצתך הטובה (-:

חשוב אולי לציין כי ההתבוננות ההדדית הייתה עוצמתית מאוד גם עבורי, אולם אצלי היא לא לוותה במחשבות על רגשותיי כלפיו או על הקשר ביננו. הרגשתי כאילו במבט החודר והעוצמתי אני מנסה "לקחת ממנו את הכאב הרב הקיים בתוכו" (מקווה שלא נשמע פסיכוטי!). שוב, ייתכן כי העוצמות בהן הוא הגיב (הדמעות) הן אלה שגרמו לי להרגשה זו.