מאבקי כוחות בנישואין חדשים

ד"ר אורן חסון שלום!אני נשואה טריה מעל שנה. עברתי שנה יחסית קשה המון ויכוחים ומריבות בבית כל פעם אני מנסה להשתפר וללמוד מטעויות אנחנו מדברים הרבה ומקווה שזאת הדרך. הגעתי למצב שאני בוררת הרבה את מילותיי רק כדי לא ליצור מתח בבית כי הוא בעבר התלונן שמרגיש שאני מפקדת בבית בגלל שהייתי מעירה המון בנושא של סדר. זה בא לידי ביטוי גם בהחלטות משותפות אני לחוצה והוא אדיש אני מתפרצת עקב אדישותו לדברים וכרגע עובדת על להיות נינוחה למולו .שאלתי היא: אייך אוכל להתנהג מבלי לוותר על האני שלי בכדי לזכות בשלום בית אמיתי?? פשוט יש מצבים שאני מרגישה עצורה ושזאת לא בדיוק אני וזה רק בשביל לא לגרום למתח וריחוק בנינו... תודה רבה!!!

יפית יקרה,
יחסים חדשים, שבהם לך יש תפיסה אחת של בית, והוא מגיע עם תפיסה אחרת של בית ושל חופש, וכאשר צריך לחלק תפקידים נוצרים עימותים (ונקיון וסדר, למשל, הם חלק מהתפקידים, שכל אחד מכם נותן להם חשיבות אחרת – ולכן, בודאי קל לו לומר לך: אם זה חשוב לך תעשי, לי זה לא חשוב).התוצאה, ואולי זה גם היה קודם, שנוצרים ביניכם מאבקים, שהם בעצם מאבק כוחות לכל דבר ועניין, של מי קובע, ולפי טעמו של מי יתנהל הבית, ומי רוצה שקט, וכמה, ומי צודק ומי לא, ומה הנורמה בכלל (כדי לדעת 'מי צודק')?כדי להגיע לשיווי משקל, צריך ליצור מערכות ויתורים מצד שניכם. זה לא קל. וזה לא רק רשימה של ויתורים מצידך ורשימה של ויתורים מצידו. זה אולי טוב רק להתחלה. זה יותר מזה: זה הפסקת חשבונאות (ורשימה לא עוזרת לזה). זה לעבור לשיטה של: "טוב, אם זה עושה לך טוב, לי זה לא נורא חשוב". ולהאמין בזה. ולקבל את זה. ואתם זקוקים לדרך ארוכה כדי להגיע לשם, ומוטב כמה שיותר מוקדם. אחרי הכל, אתם נשואים רק שנה, ואם לא תלמדו את זה עכשיו, תישארו קבועים בדגם ההתנהגות הנוכחי, וכשיגדלו הצרכים יהיה קשה עוד יותר. למשל, כבר אחרי הילד הראשון, ואולי עוד קודם.נסי להעריך עד כמה המצב קשה. נסו לדבר ביחד, לפתוח הכל, לא מתוך כעסים ותלונות, אלא מתוך רצון להקשיב ולהבין מה לוחץ לצד השני. צריך הרבה מאד סבלנות בשביל זה, ופתיחות כדי להבין שלא תפתרו את זה בישיבה אחת ולא בשתיים. אבל עשו ישיבות "הבנה" ולא ישיבות "עבודה" שבהן תפתרו דברים. ואם לא תצליחו לבד, כדאי שתלכו ליעוץ זוגי.

תודה רבה לך על התשובה!שיהיה לך יום נעים!