מאבקי כוח ובעלי: מה עושים?

שלום ,
אני ובעלי חרדים, בני 30+, חוזרים בתשובה ונשואים שנתיים. בעלי לומד תורה ברצינות ומשקיע בכך מהבוקר עד 20:00. אני מפרנסת ודואגת לצרכי הבית.בעלי בעל יכולת דיבור טובה ומנסה לקרב אנשים לדת, מתוך מצווה.הבעיה היא, שהוא מסוגל לפנות לאנשים ברחוב, שלפעמים מתגלה שהרקע שלהם שלילי או "בעייתי":לפני מספר חודשים, הוא חבר לבחור בן 34, רווק המתגורר עם אמו ונטול עיסוק כלשהו/ עבודה/ לימודים/ תכנון להווה ולעתיד. רוב היום הבחור בביתו/ מסתובב באופנין או מתקשר לבעלי ע"מ להפגש ולמוד אתו תורה. בעלי החליט "לקחת אותו כפרויקט" ומהר מאוד- כחבר. מלכתחילה, היתה לי תחושה לא טובה לגביו. אולם, לאחר פעם בה הוא סייע לנו בבית בדבר משמעותי, חשבתי שאולי טעיתי בו.בהמשך, התקלקל לנו המחשב והוא-כמי שמתמצא בתחום, מייד הציע לתקן. כך הוא הגיע לביתינו מדי לילה במשך למעלה משבועיים, כמעט ברציפות, כשבכל פעם הוא אומר "מחר, אני אשדרג לכם גם את X". זאת, כשהוא שוהה בתוך חדר השינה שלי (שם המחשב נמצא) עד לאחר חצות ובכך- נמנעה ממני לתקופה ארוכה על פרטיות מינימלית ויכולת תקשור נורמלית עם בעלי. כשהגיע- קבלתי אותו בסבר פנים יפות ובאירוח כיד המלך- ארוחות וכו'.באחת הפעמים, כשהוא אמר שיגיע גם מחר, התעצבנתי ואמרתי לו ש"עד כאן" ואני רוצה גם לבלות עם בעלי וזקוקה לשקט שלי. בעלי אמר לי שזו לא התנהגות ובחר ללכת אתו וללוות אותו. הוא חזר ב- 03:00 וכששתקתי, ניסה להתקרב..מאחר שהבנתי שהבחור נפגע, התקשרתי למחרת והודיתי לו על העזרה, אך אמרתי כי האינטנסיביות פוגעת בחיי הנישואין שלנו. הוא הצדיק והתנצל וחשבתי שהוא הבין.ממש למחרת, יום שישי ב- 14:00, הוא הגיע כאילו כלום!!כעבור יומיים, בעלי אמר כי החבר יגיע רק ל 10 דקות לתקן סופית וילך.על זה לא רציתי להתווכח ולבסוף- הוא נשאר עד לאחר חצות. הפעם- ללא ארוחות או יחס מיוחד מצדי. התחילו חילופי עקיצות הדדיות, עד שבשלב מסוים הוא קם בתוך חדר השינה שלי ואמר לי- "מה יש לי אתך בכלל?" החוצפה הגיעה עד כאן העזתי , פתחתי את הדלת וסילקתי אותו מהבית, כשאני מאיימת בקריאה למשטרה אם יתקרב שוב. לצערי, בעלי רב אתי לידו ובמקום לצדד בי, הלך אתו יחד עד לשעות הקטנות כשאני נשארת לבד ונסערת.(אני לא יודעת לגבי הבחור, אבל בעלי סטרייט גמור-בדוק לחלוטין!!).הדבר היחידי שהסכמנו עליו, הוא שהבחור לא יכנס לבית. אני יודעת שהם לומדים ביחד ובזה אני לא מתערבת מתוך תובנה שהתערבות בחבריו פוגעת בנו. היתה לי תקופה מאוד לא טובה, בה בעלי חזר ואמר שהבחור לא עשה לי כלום, שאני עושה את זה לעצמי ושאני לא אתערב לו בחברים כי זה פוגע בכבודו.אני יודעת שהבעיה היא עם בעלי.עם זאת, אני רוצה לציין שאתמול, כעבור חודשיים מהמקרה הנ"ל, הבחור שוב הגיע מתחת לביתנו, הפעם ב- 02:00 בלילה וקרא לבעלי מהחלון. הם הלכו ללמוד יחד ונותרתי לבד (ללמוד בשעות כאלה זה לא הכי מקובל, אבל גם לא מוזר מאוד ונחשב מקודש).היום, מוצש", כשפתאום החבר בא באופניו למדורה של מכר משותף,לא שלטתי בעצמי. התפרצתי עליו ואמרתי שלא יבוא אלינו יותר בימי שישי ובשעות כאלה בלילה. הבחור צחק לי בפנים ושוב בעלי לא הגן עלי וכשהלכנו, אמר שהוא לא עשה לי כלום ושאני זאת שמרעה לעצמי, שתלטנית, כעסנית ומתערבת והחליט שהוא לא רוצה לדבר אתי. אין ספק שבעלי אטום לכל מה שקשור בנושא זה ובחברים שלו. החבר הזה הפנט אותו לגמרי.למרות שהחבר הוא לא הדבר המרכזי, הנוכחות והפלישה שלו פוגעים לי בבריאות ובנישואיי. כיצד אוכל בדרך חכמה ואלגנטית (או שלא אלגנטית!!!)להרחיק אותו מעלינו ?כיצד לגרום לבעלי להבין את סדר העדיפויות הנכון? לפעמים נדמה לי שהוא עדיין מרגיש רווק.זקוקה מאוד לעצה מהירה.תודה גדולה.

גם אני חרדית, וסליחה - אבל לקרוא לבעלך מהחלון בשתיים בלילה בשביל לימוד תורה זה ממש לא מקודש. שטויות במיץ!!!!! זה יותר נשמע כמו פרחח עליז מאשר אחד שמחפש חברותא. ואולי דווקא מצא חן בעיוניו להציק לך. אל תראי לו את זה יותר, פשוט תתעלמי ממנו, מה שחשוב לך זה בעלך ולא הוא.ואני לגמרי איתך - לא משנה בכלל מי ומה החבר הזה, אם הוא פרוייקט או חבר, את באמת צריכה להוציא את המועקה הזו מחייך.קודם כל שבי עם בעלך ותגיעו להסכמה שאם הבנאדם הזה כל כך לא מוצא חן בעינייך, הוא לא נכנס הביתה. שנית, שאף אחד לא יעבוד עלייך - אם בעלך רוצה ללמוד איתו שיקבעו כל יום מתשע עד עשר וחצי.הכעיס אותי נורא הבעל שלך.סליחה שהתפרצתי עליו אבל זה ממש מפריע לי שהוא עוצם לך את העיניים בשם "ענינים מקודשים". שטויות!!!

מצווה הבאה בעבירה קוראים לזה. זהו !תטלפני לרב של בעלך עכשיו ותבקשי ממנו להשפיע עליו כי סדרי העדיפויות השתבשו לחלוטין אצלו, מה שמסכן באופן מיידי את הזוגיות שלכם,וכבר אמרו חז"ל חייך קודמין ! ואני מתכוון שלא יהיו לך ח"ו נקיפות מצפון, חסד עושים עם האשה, כך אנו לומדים מאברהם אבינו, אין לי זמן להאריך, אבל אני יכול לעזור לך ולבעלך לצאת מזה בדרכים יהודיות שיחזקו את הקשר שלכם עד שבעלך יבין שיש לו נשמה בבית לטפח, וזה מה שה' רוצה, לא חברים ולא לימוד עד שתיים בלילה, תאמיני לי שאני יודע על מה אני מדבר,בהצלחה בינתיים, אל תגריי למריבות, תנסי בדרכי נועם,, תעמדי על שלך בנחרצות אבל בבלי תוקפנות, אני מניח שבעלך אם הוא אדם חכם, אז יפול לו האסימון ומהר,מעניין מה יהיה לד"ר חסון לומר, העצות שלו שוות זהב,

בחורה יקרה,
אני באמת לא יודע מה מקודש ומה לא. אני לא מבין בזה. אבל אני רואה שאת ובעלך נקלעתם למאבקי כוח. נפגעת מהבחור, ואולי יותר מזה נפגעת מבעלך שלא ידע לשים גבולות. יתכן שהיית צריכה מראש לדבר עם בעלך ולא עם חברו, ולא ברור לי מדוע קשה לך לומר לו מה חשוב לך. התוצאה היא שאתם רבים על מי צודק ומי לא, ולכל אחד יש, בצדק או שלא בצדק, הצדק שלו. יתכן שהיחסים ביניכם גם קודם לא היו פתוחים מספיק כדי לאפשר לך לומר לו מה מפריע לך. יתכן. אבל עכשיו העימות שביניכם לא עושה לכם טוב. הבחור ההוא הוא רק תרוץ למריבה בשל תקשורת פגומה ביניכם. זה עלול היה לקרות גם על רקע אחר.לא אכפת לי למי תלכו, לרב או ליועץ זוגי, או שתעשו זאת לבד. אבל אתם חייבים ללמוד לתקשר מחדש. שזה אומר – לא רק לומר, אלא גם, ובעיקר, להקשיב. שאת תביני את הצורך שלו באותו בחור (שזה אומר לשמוע את בעלך מסביר, מבלי להתנגד ומבלי לקטוע אותו אלא בשאלות ענייניות אם תהיינה לך), ושהוא יבין את התחושה שלך, שהזוגיות – הקשר שלך איתו – הם שנפגעו, ושאת רוצה אותו יותר, ועד כמה הוא חשוב לך.