מאבקי כוח בזוגיות: איך לפתור?

בעלי ואני נשואים כמעט 4 שנים ומכירים סה"כ 7 שניםלפני כשנה ושמונה חודשים נולד הילד שלנו הראשוןאני מבינה שצצות בעיות לאחר הולדת הילד בזוגיות אבל הגענו למצב שכל אחד מאתנו לוקח צד ומתבצר בו.אני הפכתי לעצבנית וכל הזמן מנסה ל"חנך" את בעליוהוא הפך לקר, לא מתחשב , מגיע מאוחר ומרוכז בעצמווכל מטלות הבית נופלות עלי כולל כמובן דאגה לילד וכל מה שמסביב.אין לי כוחות ואני מ"קטרת" כל הזמן וזה כמובן מפריע לו ושוב אותה המנטרה:אתה דואג לעצמך ואת דואגת לעצמך, אתה מרוכז בעצמך ואת בעצמך וכו'.די , אני מרגישה שאני מתפרקת כמה אני יכולה. אני עובדת, מטפלת, דואגת לעינייני הבית,וכמה שאני "צועקת" ומנסה להסביר אין לי עם מי לדבר.אודה לעזרתך

יפית יקרה,
נקלעתם למאבקי כוח הקשורים לשליטה, בין אם באשר לחלוקת עומס המטלות, ובין אם באשר ליחסים ביניכם. אלא שדרך ההתנהלות שלך באשר לעוול שאת מרגישה, במקום לפתות אותו ללכת איתך, היא דרך שדוחה אותו, ומחזקת את עמדתו כנגדך. מלחמות בתוך הזוג נכשלות בדרך כלל, ואם הן מצליחות, הן גורמות לצד המפסיד להרגיש אבוד וחסר ערך עצמי. כך או כך, הן מוליכות לכשלון של הזוגיות. והרי ממילא אם את חוזרת על מה שאת רוצה שוב ושוב, זה לא עובד, אז שני את הדרך. הפסיקי לקטר. אם את צריכה משהו, אמרי לו פעם אחת בלבד, ועזבי את הנושא. שנני לך מנטרה אחרת: "אני לא צריכה לעשות יותר עבודה, אלא שינוי רגשי." זה קשה. זה מאד קשה. כי זו עבודה קודם כל על עצמך, כשאת מרגישה כל כך מקופחת. אבל אם תעשי זאת נכון ובחוכמה, ולאחר שאמרת לו מה את חושבת ומה את רוצה את לא ממשיכה להתווכח אלא פונה לעיסוקים אחרים ולדברים אחרים, יהיה לו יותר קל להרהר בזה אחר-כך, כשהוא לא מתחפר קודם בעמדה שלו, ולכן גם לא מרגיש שהוא "מוותר" לך. לא תמיד זה יעבוד, אבל זה יעבוד טוב יותר מאשר קודם. התחילי שם, ותראי שפעולות חכמות עובדות לפעמים טוב בהרבה מפעולות ספונטניות ורגשיות. בודאי בנושא הזה.ואם את יכולה לעשות זאת, חזרי אלי בעוד שבועיים, לומר לי אם את מרגישה שינוי.