מאבקי כוח בזוגיות: איך להתמודד

שנות ה 30 המאוחרות פלוס ילדים, איך אפשר להתמודד עם תפיסת מציאות שונה של הבן זוג? כשאמירות מכיווני מתפרשות כתלונות ולא מצליחות להעביר את המסר?
כשמבקשים עזרה ובמקום זה מקבלים תשובה כמה לצד השני קשה.
מרגיש שזה תמיד חוזר לכמה הוא ״מסכן״ או משקיע או נותן ...למעשה מבחינתי לא כך פני הדברים. אני מבינה בשכל שזה כנראה מה שהוא יכול לתת
רק קשה לי להשלים עם זה, לא לזה פיללתי. לא כך דימיינתי את הזוגיות שלי, את חיי המשפחה, את ההורות המשותפת. זו לא הפתעה ועדיין מאכזב כל פעם מחדש. עוד אישור לבחירה הלא מוצלחת שלי. קשה לי לשחרר את הרעיון שיכל להיות לי אחרת.
שמגיע לי אחרת. מרגיש לי כמו התפשרות מכורך הנסיבות - ילדים
ונמצאת בהתלבטות הזו כבר תקופה ארוכה מאוד.
הילדים עדיין קטנים. וקשה לי מאוד מאוד לעשות צעד של גירושים
מרגישה שמקריבה. הקורונה כמובן לא מסייעת למצב רוח או לתחושת ״חוסר האוויר״.
יש ימים שאני מרגישה שאני שונאת אותו והרגש הזה מפחיד אותי

סופרוומן יקרה,
אווירה של נתינה, ושל סליחה-בבקשה-תודה בין בני זוג שעסוקים בתפקוד יומי, בניהול משק בית, בהורות ובזוגיות גם יחד – היא לא פשוטה. אבל אם מצליחים לחבר אותה נכון, היא מקלה מאד על ההתחשבנות שלי מי נותן כמה ולמה, ומי מסכן יותר ו'מגיע לו' שקט ושלווה, ומי קורבן ומי מקרבן, או מי מתקרבן, ומי צודק יותר. זה סוג של מאבקי כוח, שהופך את חיי הזוגיות למאד לא נוחים.הוא אומר לך אמירה חשובה: 'אני מרגיש מסכן'. 'קשה לי'. את אולי לא מאמינה לזה, כי את עושה יותר ומתמודדת עם זה. לא סתם נתת לעצמך את הכינוי 'סופרוומן'. אבל זה לא אומר שנפשית לא קשה לו יותר לתת. זה לא אומר שהוא לא חושב שכאשר את מבקשת ממנו משהו, את מתקרבנת, ואולי הוא מרגיש שהדרך היחידה לעצור את הצורך שלך בו, ואולי, בעיניו, את התלות שלך בו, זה אי קבלה של הצורך שלך. אולי כי הוא צריך הרבה יותר שקט ממך כדי לחיות בשלום עם עצמו או עם זוגיות והורות. ויתכן שהצורך שלך הוא ממש לא אי יכולת, אלא צורך להרגיש שיתוף, ואהבה וקבלה יותר מאשר עשייה כשלעצמה.אני לא חושב שלך קל. ראית בעיני רוחך זוגיות אחרת, הרבה יותר שיתופית ממה שיש לך. אולי גם ראית בחזון הזוגי שלך הרבה יותר תמיכה ממה שיש לך, והרבה יותר מחשבה על הצרכים שלך. לא קל לך לוותר על זה. לא קל לך עם המאבק שלו על השקט שלו, שאת רואה כאגואיסטי ואגוצנטרי ולא מתחשב, מה שאולי מוליך אותך לתחושת השינאה כלפיו. די בדומה לתשובה שלי לאוריה מתחתיך – הייתי אומר שסביר שהוא לא ירצה ללכת לטיפול, ואם זה נכון, את יכולה לעשות די הרבה בטיפול לבד. קראי את ההסבר שלי שם.