למה קשה לו בזוגיות

אורן שלום
שאלה שאולי נראית מעט תלושה, אבל .. .
האם לדעתך יש מצב שבו אדם פשוט אינו בנוי לנהל קשר זוגי, ולמרות עבודה של הצד השני, שינוי דפוסים (לא במאה אחוז, כי בכל זאת, בני אדם...) בלתי נמנע להגיע למסקנה שצריך להרים ידיים, להבין שהקשר נועד ליפול שוב ושוב לאותם בורות ודפוסים (בעקבות קושי כזה או אחר, מופיעה הצהרה נחרצת על רצון בפרידה, והתנתקות לתקופה ארוכה, תוך חוסר התחשבות מוחלט ויחס בוטה כלפי התלות של בן הזוג והתלישות שלו באשר לעתיד והיכולת לקבל החלטות. כך למשך מס' שבועות, ולאחריהם מספר שבועות טובים, עד הפיצוץ הלא צפוי והלא פופורציונאלי הבא), כל זמן שבן הזוג שאלו הדפוסים שלו מסרב לקחת חלק בטיפול מכל סוג שהוא?(כשאגב, אולי חשוב לציין, שדפוסים אלו של התנתקות ממערכות יחסים למול קשיים ואתגרים, מופיעים בכל סוג של אינטראקציה (עם המשפחה הגרעינית, ביחסי עבודה, חברים, וכו' במינונים ועוצמות שונות)

או שתמיד יש מה לעשות, וניתן להגיע למצב של יציבות ביחסים עם אדם שאלו הדפוסים שלו, רק על ידי שינוי ועבודה של בן הזוג??

תודה רבה ושבוע טוב.

אולי חשוב לציין שיש לנו ילדה משותפת בת שנתיים, ולו בן בוגר מהנישואים הקודמים. (כך שהשאלה מתי ואם לוותר הופכת מורכבת בהרבה, אם כי אין ספק שהילדה מרגישה ומגחבה למתחים ולאי היציבות, כך שגם המצב הזה מאוד רע עבורה).

אוריה יקרה,
אמנם לא כתבת גילאים שלכם, אבל אני יכול להבין שהוא כבר אבא מבוגר יחסית עבור הילדה, ולא ילד בעצמו.אם היית מגיעה אלי, הייתי שואל אותך למה את אומרת שהשאלה נראית 'מעט תלושה', כי היא בכלל לא. מצד שני, נראה שלא ברורה לך הלגיטימציה לשאול אותה. אבל אולי באמת הייתי מנסח אותה קצת אחרת. לא הייתי שואל אם ישנו מצב שבו אדם 'אינו בנוי לזוגיות'. את מתארת מצב שבו הוא נסוג ונעלם כשקשה לו. והשאלה היא אכן למה. יתכן שהוא לא בטוח בצדקתו, וחושב שמשהו בו לא בסדר. אבל גם יתכן שהוא לא מאמין ביכולת שלו, ואולי גם ביכולת של הסובבים אותו – לשנות משהו כדי לשנות דברים כך שיתאימו יותר לצרכים שלו, או כדי שהוא יהיה יותר מובן לסביבה (שזה די אותו הדבר). אולי משום שזה הדבר שאליו הוא הורגל.למה? – שאלה טובה. אולי בגלל שהאנשים שסביבם גדל, משפחה וחברים, לא היו מסוגלים להקשיב. יתכן שהוא לא ידע לתקשר איתם נכון, למשל כי הוא איבד ביטחון ביכולת שלו לומר את מה שהוא חושב, או לפחות לעשות את זה באופן שיקשיבו לו. ואם את באה עם סוג תקשורת אחרת, ולפעמים לא מסכימה איתו, הוא עלול להתייאש מהר, עוד לפני שהוא יודע לבדוק איתך אם תוכלי להקשיב לו.אז כן, טיפול יכול לעזור, אבל צריך להתמסר לו. הוא לא רוצה, אולי כי הוא כבר חדל להאמין בעצמו, או באנשים, או ביכולת שלו לתקשר את עצמו – כולל במסגרת טיפולית. אני מניח שיש לו תכונות טובות, אחרת לא היית בוחרת בו, ונשארת איתו עד היום. האם את יכולה לנסות וליצור גשר בעצמך, בעזרת טיפול זוגי-פרטני? – כלומר, טיפול פרטני שיעסוק הרבה בבדיקת התקשורת שלך איתו ושלו איתך כדי לנסות ולהקל גם עליו וגם עליך את המסורבלות התקשורתית הקיימת, ולעזור לו לבטוח ביכולת שלכם ליצור תקשורת שאולי לא היתה לו עד היום עם אחרים משמעותיים לו? – זה אפשרי. אם הוא מסרב בכל תוקף להצטרף לטיפול, זו אולי הדרך היחידה שיש. היא יכולה לעבוד, אבל היא מטילה הרבה מאד אחריות עליך, ועל הנכונות שלך לבדוק אפשרויות שונות של תקשורת, ולהיות סבלנית.