מאבקי כוח בזוגיות

בוקר אור,אני אשמח לשתף מה אני חשה ושתעזור לי להבין את הדברים טוב יותר. כי במח אני מבינה ולו מעט אך קשה לי לקרוא לדברים בשמם.אני נשואה 6 שנים +3 קטנים מתוקים.אני ובעלי חווים תקופות יפות, נחמדות אך כשרבים זה קשה!הקושי מתבטא שזה לא מריבה וחילוקי דעות. יש חוסר כבוד העלבות ,השפלות ירידות וזה יכול להתחיל מכלום ולהתלהם בורה קשה ותוקפנית מצידו.אני בחורה משכילה ומלומדת בעלת תואר שני, יכולה להעיד על עצמי כאחת שמכילה המון מלאה בהקשבה ובתוכן, המון עומק יש בי ואני אוהבת לפענח סיטואציות ולהבין מהכין את מגיעות. כשזה מגיע לנישואיי אינני עוד. מעבר לזה שאני חשה שבעלי מבחינה אינטלגניציה קוגנטיבית כמעט ולא קיימת כך שחסר לי מאד שיחות עומק ואיש שיח לדבר איתו על החיים.שלא נדבר גם על אינטלגנציה רגישת ירודה.אני יכולה לומר לך שאין לי ערך עצמי טוב עם בעלי וגם הוא לא לדבריו. שנינו חשים שאיננו אנחנו אחד ליד השני ולא משוחררים ודיבור מונוטני כזה זהיר. אך כשיש מריבה זה כבר אחרת...לפני כשבוע ביקשתי מבעלי שיביא לי שמפו בדיוק קילחתי את הילדה וניתקעתי בלי. הוא בא ואומר "אהה אך כשאני מבקש ממך משהו את לא עושה אז למה שאני אעשה?"קשה לי עם ההתנצחות הזו, הילדותיות הזו. זה גורם לי לסלוד ממנו. לא להעריך אותו כאדם .מציינת כי בעלי מאד אוהב לנקות את הבית וכל הזמן מעיר לי צריך לתלות כביסה זה צריך צריך זה ועייפתי ממנו. אמרתי לו זהו! אתה לא תנהל אותי בבית הזה! אני אחראית על הניקיון על הכביסה ואעשה הכל במן שלי בדרך שלי. לא משועבדת לקירות ולבית קודם הנפשות שבבית. והמצב שהיה אז הייתי עייפה ומותשת מהיום והוא בא אמר לי צריך לקפל כביסה ואמרתי לו שזה לא הזמן ושיפסיק לנהל אותי. ובגלל זה בעצם הוא החזיר לי. לא יודעת איך להתמודד עם ההחזקה הזו עם הדפוס הזה והוא טוען הצבתי לך מראה. (???????????)כמובן שהמצב התהלהם כי אמרתי לו שהוא מתנהג כמו גבר *** והוא החל לריב, להתלהם היה אלים בקול שלו . ריחמתי על הילדים שהיו חשופים לגועל הזה. אך יותר זה לא יקר לא אתן לזה. וזה בגלל שהוא נעלב כי קראתי לו...יומיים לפני קרא לי "גבר" ....לא התלהמתי , נעלבתי וירד לי ממנו זה הכללא דיברנו שבועיים. אמרתי לו אני רוצה להתגרש , פיתחתי אליך רגשות שליליים. ומה שהיה לו לומר וזה כל כך הוא (גבר שמאשים ולא לוקח אחריות על עצמו)" אין לך כבוד לגברים, התחתנת מלחץ, שתוותרי על הגו נצליח" ואני כאילו מה? מרגישה שהוא שם אותי במרכז. אני עם הבעיה, הוא הבסדר ואני מרגישה ככה וזה לא קשור אליו. כל הזמן מתנתק ולא קולט מה חחלק שלו פה, למה הוא גורם, במה הוא פגע! הבעיה היא אצלי אתה מבין ?התחתנתי מבחירה.כבוד לגברים יש לי כאנשים ללא מגדרזה שבעלי כזה שתמיד חש שהוא מדהיםםםםםםםםםםםםם ובסדר ,אין מילים!ועל החלק שהוא מציג לי "מראה" זה בכלל לא מראה זה התנצחות מכוערת שגורמת לי לרצות לברוח ממנו שילחם עם עצמו ושיפסיק להרוס לי את המשחת חיים.אני במקום שאין לי הערכה אליו כאדם. סולדת ממנו. הוא ילדון טיפש בשבילי. לא מעוניינת לשכב איתו. הגירושים קלים לעומת לחיות איתו.פיתחתי אליו רגשות שליליים ובצדק! במקום שיאמר לי מי אני ומה אני והכל בגללי....שיקח אחריות על עצמו!

אלינור יקרה,
עושה רושם שיש ביניכם מאבקי כוח שהפכו להיות משמעותיים. במאבקי כוח, נלחמים על מי צודק יותר ומי לא, ורבים על השאלה מי יגיד למי מה לעשות, גם כאשר מדובר בבקשות קטנות ובמאבקים על דברים שהם בסופו של דבר קטנים, לכאורה. הדברים הגדולים באמת הם ההערכה שאתם רוצים זה מזה, והאכזבה שישנה כאשר דברים אינם מתנהלים בדרככם, והכעס כאשר אתם מרגישים התנגדות מהצד השני. בכוונה כתבתי את הדברים לשני הצדדים, ולא רק לצד אחד. כנקודה למחשבה. לפעמים די בכך שצד אחד יותר מתקשה לקבל "הוראות" ו"לציית לבקשות", כדי לגרום לדינמיקה שלילית הקשורה למאבקי כוח. האם רק הוא "אשם"? - לא יודע. בסופו של דבר, לו היית יודעת לומר לו דברים, או לבקש אותם, באופן שהוא לא ירגיש כנוע, אם יש דרך שכזו, אז אולי היחסים ביניכם היו שונים. האם זה חוסר הסבלנות שלך?- אני בכלל לא בטוח. אני יכול לדעת מבלי להכנס עמוק יותר לשיחות אתכם, ולהבין מה את מרגישה, ומה הוא מרגיש, ומדוע אתם חושבים שאתם מרגישים כך. אפילו לא חשוב לי אם התחושה שלך או שלו מוצדקת, כמו להבין שהיא קיימת, ושהיא אולי אחת הסיבות לכך שאתם מרגישים שאתם נלחמים זה בזה, במקום לשתף פעולה כמו שזוג אמור לעשות. נדמה לי שאת עדיין אוהבת אותו, גם אם את מרגישה פגועה, ולפעמים אפילו כועסת מאד, ולפעמים אפילו, בכעסך, מתייאשת. ככל שאת כועסת יותר, טבעי שלא להרגיש, באותו רגע, את האהבה. קל יותר להרגיש אותה ולהיזכר בטוב כשהיחסים טובים לזמן מה. אולי מוקדם מכדי להתגרש. חפשו טיפול משותף. יש דרכים להתגבר על הפערים הללו שאת מתארת בתקשורת. אתם חייבים את זה לעצמכם.

תודה רבה על המענה.תוכל לנסות לעזור לי להבין מדוע הוא אינו עוזב?כשאני מדברת על גירושים הוא אומר אם את רוצה תתגרשי...כאילו אין פה שנייםמה הוא לא רואה את המילים הקושי הפגיעות?ועדיין נשאר?!

אלינור יקרה,
אולי הוא לא עוזב מאותה סיבה שאת לא עוזבת? בגלל התקווה שיהיה יותר טוב? ואולי הוא בכלל לא רוצה לעזוב, רק רוצה להתנהל בדרך שלו ובלי מריבות? ואולי לא כל כך אכפת לו לריב, אבל חשוב יותר שדברים יתנהלו כפי שהוא רוצה? או רק שתעריכי אותו, ועל כך המאבק איתך?גם אם הוא לא מאושר בזוגיות שלכם, גם אם הוא לא חושב שהיא טובה מספיק כפי שהיא היום, וגם אם הוא לא מוצא בה את השלווה שאולי הוא רוצה (ואולי בעיקר אם היא תהיה בדרכו, ושתעריכי אותו בדרך הזו ושלא תאבקי איתו - שאולי את עושה למען השלווה שלך, ממש כפי שהוא מנסה לעשות למען השלווה שלו), זה לא אומר שהוא רוצה להיפרד. כנראה שהוא לא רוצה להיפרד. הוא אולי (אולי!) לא יעמוד בדרכך אם תרצי להתגרש. אבל כנראה שהוא לא רוצה, גם כשקשה. ולכן בדיוק אני מחזיר אותך אל המשפט האחרון בתשובתי הקודמת. כי בדיוק בגלל זה יש תקווה לשינוי ולשיפור, גם אם אתם זקוקים לעזרה חיצונית לשם כך.

תודה רבה. אחשוב על הדברים.שלשום היינו בהופעה והיינו כמו זרים. הלב ריק. והוא זרק לי משפט שאני לא אישה מפגנת. כצוב לשמוע ,אבל עצוב שאני חשה את אותו דבר גם.היינו בהופעה אך הלב ריק, לא החזקנו יד ביד , לא היינו זוג.כל כך עצובככה יהיו חיי?הגיע הזמן להחלטות ובחירות....שלא נדבר על יחסי מין שאין. עבודה ,בית, משפחה וזהו.

אלינור יקרה,
כשכועסים זה כך. כאשר פגועים זה כך. האם זה אומר שרוצים להיפרד? - לא בהכרח. הגיע הזמן להחליט אם אתם רוצים לטפל בקשר שלכם. זו ההחלטה שאת אמורה לעשות. או להחליט להיפרד מבלי לטפל בזוגיות שלכם. לפי מה שאני קורא בתגובות שלך, אלו שתי האפשרויות שיש.