מאבק שליטה בזוגיות: מה עוצר את הקירבה?

לא יודעת מה הוא רוצה ממני?נשואה כ- 15 שנים + 4 ילדים. במהלך החיים עליות ומורדות כשבשנים האחרונות אנו במהלכו של משבר שלא מסתיים וגירושים שמתדפקים בדלת.הוא טוען שאני לא מבינה אותו, שהוא לא יכול לדבר איתי ושאני הודפת הכל. הוא טוען שהוא יכול לדבר עם כל העולם רק לא איתי. בנוסף יש לנו בעיה במיניות – טוען שלא מספיק לו – לא בתדירות ולא באיכות.אומר לי שהוא מרגיש שהוא כספומט – זאת למרות שאני לא מבזבזת כמעט למעט על אוכל למשפחה ודברים לילדים (אני מסתובבת עם בגדים ונעליים שקניתי לפני שנים...) אני לא יוצאת לבילטויים או בתי קפה. רוב הכסף נמצא אצלו ולא אצלי.הוא טוען שהחיים איתי הם אפרוריים, מרגיש שמתפספס לו החיים.הוא לא בן אדם רע, הוא יציב ודואג.אני מרגישה עייפה וסחוטה, לא מבינה מה עוד רוצה ממני, אני עובדת כחצי משרה בעסק המשפחתי באה הביתה מטפלת לגמרי לבד ב- 98% מהזמן ב- 4 הילדים. בערב מאוחר כשהוא מגיע מטפלת בו (ארוחת ערב, מסאג' יומי) ומרגישה שכלום לא נשאר לי. בנוסף - נוסע לפחות פעמיים בשנה לשבועיים לחו"ל בגלל העסק - לפעמים גם יותר.אני באמת לא מבינה מה הוא רוצה ממני עוד – הוא טעון שאני לא רואה אותו ממטר – למרות שהכל סובב סביבו.אולי אני באמת סתומה? אולי אני באמת לא מתחשבת בו? אולי אני חסרת רגישות?אני לא יודעת עוד מה לעשות – חוסר שביעות הרצון שלו ממני מייאשים אותי – ואני לא יודעת איך לתת לו את מה שהוא טוען שהוא צריך.הוא רוצה חברה – אבל אני לא מרגישה כרגע שאני יכולה או רוצה להפתח אליו – כי בכל רגע של אופטימיות שהיה לי ונפתחתי – תמיד חטפתי על הראש.בעבר תפסתי אותי שניהל שיחות נפש עם איזה ידידת עבודה במהלך נסיעה לחו"ל – מה שהשליך על היחסים שלנו – כי היה מאוד כעוס עלי בעקבות תובנות שקיבל עקב כך – הרגשתי נבגדת למרות שאמר שלא קרה כלום בינה לבינו – ואני מאמינה לו, אבל העובדה שניהל איתה שיחות נפש ברמה אינטימית כזאת – לא היו במקום ופגעו בנו.לאחרונה תפסתי אותו עם טופס מהרבנות לבקשת גירושין.אין לי בעיה להתגרש – אם הוא כל כך לא מרוצה ממני – הוא מוזמן לבנות לעצמו חיים מאושרים יותר.הבעיה שאני לא מעוניינת ליזום פרידה – מכל מיני סיבות – ובכלל אני לא מחפשת פרק ב' בחיים בסופו של דבר כל מערכת יחסים תהיה בסוף אותה גברת בשינוי אדרת – עם עליות וירידות, יתרונות וחסרונות – ומספיק טוב לי במצב הנוכחי – למרות שגם רע לי. אם בסופו של דבר ניפרד – אני מתכוונת לחיות את חיי לגדל את הילדים בלי בן זוג שיגיד לי כל הזמן מה לעשות.הוא כל הזמן מתלונן, מביע חוסר שביעות רצון (שנים על גבי שנים) מאיים ועושה אפילו צעדים בכיון של פרידה – אבל בסופו של דבר לא הולך עד הסוף – וכשהוא רואה שאני כן מוכנה ללכת עד הסוף הוא מתקפל.אני עייפה ועצובה מאוד מהמצב. נמאס לי ויכוחים אין סופיים, חוסר שביעות הרצון התמידי, ללכת על קליפות ביצים ולהיות מודעת אליו כל הזמן. נמאס לי מהמתח המתמיד בחיים.אודה על התייחסות.

עוץ לי יקרה,
עושה רושם שבינך לבין בעלך מתנהל מאבק שעניינו שליטה. על מה בדיוק? זה לא ברור לי לגמרי. האם זה על ענייני מין בלבד? כלומר, האם כל מה שהוא רוצה זה יותר אינטימיות מינית איתך, ואז הוא יהיה מרוצה? - אני לא יודע. אולי. על פניו, לפי מכתבך, זה נראה כך. כך או כך, הוא כנראה מרגיש מקופח בעניין הזה, ונלחם איתך לפחות על זה, אם לא גם על דברים אחרים. ולשיטתו, הוא מנסה לעשות זאת באמצעים שונים שרובם קשורים לסחיטה רגשית ולהפחדות.מצידך, אין ספק שהדברים נראים אחרת, וכשהוא מפחיד אותך או מאיים עליך, וכשהוא נלחם איתך, את דווקא מתרחקת ממנו ומרגישה פחות "שותפה" ובודאי פחות "חברה" ופחות קירבה רגשית, וזה כנראה דווקא מרחיק אותך מינית ממנו. אולי כי את יותר "אשה טיפוסית" שהמיניות והאינטימיות אצלה מחוברות לרגש ומנוגדות לכעסים.אתם צריכים ליצור תקשורת טובה יותר, שליווה יותר, ורגועה יותר, ולהבין מדוע האינטימיות שביניכם נפגעת. אין ספק שיעוץ זוגי יכול לעזור, אבל אם תצליחו ליצור נכון את התקשורת ואת הפתיחות שביניכם, בדרך של יצירת אמון הדדי והבנה שיש לכם אינטרס משותף, יתכן שתוכלו לוותר על זה.כנראה שמה שאת צריכה לעשות זה להבין מה עוצר אותך בקירבה האינטימית אליו, ולמצוא דרך להסביר לו כדי שהדברים ישתנו, מצד אחד, וכדי שהוא יקבל את זה שאת בכל זאת כנראה מינית פחות ממנו, ובמקביל - מבלי שירגיש או יחשוב שזה אומר שאת לא אוהבת אותו מספיק (ואולי בגלל זה הוא מחפש שיחות עם נשים אחרות) או שזה לא הוגן כלפיו. כנראה שלא קל לו לקבל זאת ולהפריד בין המיניות לבין תחושת האהבה שלך, וכאן אולי חלק גדול של התסכול שלו ושל הקושי שלו ליצור איתך זוגיות טובה ומקבלת.