זוגיות, עולים חזרה בשאלה

גדלתי בבית חרדי חזק מאוד, היום כבר בחוץ, אבל בתהליכים עם ההורים......היתה לי ילדות קשה מאוד, כפייתיות, קרירות וביקורת אינסופית מהמשפחה, יש לי רצון לרצות אנשים כל הזמן בכל המובנים. נתינה אינסופית וללא גבולות תמיד על חשבון הצרכים שלי, בעיקר הנפשיים.יש לי פחד מאוד גדול להגיד למישהו אם אני צריכה משהו- אפילו הכי קטן, ואני מדברת על צורך רגשי-נפשי, או להגיד שמשהו מציק לי. זה קורה לי בדרך כלל, כשאני חוששת שהצד השני יהיה לא מרוצה או יתעצבן ואז הכל יעלם, מדובר כמובן על דברים שאני רוצה שיישארו, לדוג': יחס טוב, בן זוג וכו'.בזוגיות חדשה, בקושי חודשיים. אני חדשה בתחום. הוא השני שלי, הקודם היה כמובן מישהו חרדי..... וזה הסתיים פחות מיומיים ובאלימות. כך שאין לי מושג יותר מידי, ואני משתדלת לעשות הכל כדי לא להראות את זה. אני לא יודעת אם אני צריכה להתבייש בזה או לא.אני בנ"א מאוד רגיש ועדין. אני מקבלת כל מה שעושים לי. ואני בחיים לא יתלונן או יגיד שמפריע לי משהו, אני יודעת שזה לא בסדר. ואני עושה סימולציות איך להגיד לחבר שלי (גדול ממני ב-10 שנים) שמשהו מציק לי, ואני רוצה שהוא ינהג בצורה מסויימת, אבל כשאני מדברת איתו פתאום הכל נעלם, אני מטייחת הכל, ולועגת לעצמי בשקט על ההתנהגות שלי, ומוסיפה לעצמי עוד חומר בדימוי העצמי......מצד שני אני מפחדת שאם אני אגיד, אז הוא יכעס או לא יבין, ואז הוא ייעלם כי אולי אני דורשת דברים לא הגיוניים.....אני יודעת שזה לא בריא להתנהג ככה, ואני יכולה להיות קורבן לכל מיני דברים (וכבר הייתי.......)איך להגיד לו שאני זקוקה ליותר קשר איתו ( הוא בנאדם מאוד עסוק-רופא, ויש מעט מאוד קשר, קיימנו יחסי מין פעמיים, הוא אדם מתחשב ורגוע, חייכן וטוב לב, כנראה שהקשר הטלפוני לא כ"כ נצרך אצלו, טלפון פעם-פעמיים בשבוע, הוא נמצא המון בעבודה, עד מאוחר מאוד. מצד אחד זה טוב לי, כי אני יכולה לפתח תלות בקלות, היה לי קשה בהתחלה ועכשיו אני כבר לא מצפה שהוא יתקשר כל יום, וככה אני לא מתאכזבת. מידי פעם גם אני מתקשרת.אני יודעת שבשביל זוגיות פתוחה ובריאה , אני צריכה להיות כנה עם הצרכים שלי.אני גם מושפעת מכל המאמרים שלועגים על הצורך הנשי בקשר ומדברים על הצורך של גבר רק בסקס ולא בקשר אמיתי, למרות שאני יודעת שיש בזה נכון ולא נכון, זה משפיע עלי, וגורם לי חוסר נוחות בחשיבה על הצרכים הרגשיים שלי.איך אני אתגבר על חרדת הנטישה בעקבות דיבור על סיפוק צרכים, בכל המובנים?באיזה צורה כדאי לדבר איתו, ואיך לעזור לעצמי עם כל התסבוכת?איך לא להיבהל מהמחשבה ומהצורך לדבר על סיפוק צרכים אישיים שלי?סליחה על האריכות,תודה וערב טוב.

מישהי יקרה,
לצערי, ואולי לא, יש לי נסיון מתמשך עם זוגות ובודדים שחזרו בשאלה מהעולם החרדי (וכן, גם עם כאלה שעשו את התהליך ההפוך). אני יודע שהתהליך הזה הוא תהליך לא פשוט, ושאת מחפשת לא רק את דרכך בעולם החדש הזה, כ"עולה חדשה" לארץ ישראל החילונית, אלא גם מנסה להבין מה נכון ומה לא נכון בעולם שהנורמות שלו אינן מוכרות לך. גם להיפרד מהמשפחה המוכרת, ומההורים האחים והאחיות זה קשה, ואולי גם עם מטען של רגשי אשם.עושה רושם שיש לך בן זוג מוצלח ומתחשב, אבל גם כזה שבגלל שזמנו מצומצם, כנראה שהיה לא קל להתמודד איתו לכל בת זוג, גם כזו שכן מבינה את הקודים החילוניים. מצד אחד, קיים אצלך החשש הטבעי, כאשר הוא לא מתקשר הרבה, שאולי הוא לא רוצה מספיק, ומצד שני, החשש להביע את הצורך שלך באופן חזק מספיק, כי אולי זה משהו שלא מקובל ושהוא יברח אם תבטאי אותו.אני לא יודע מהם המאמרים שקראת, עם הלעג על "הצורך הנשי בקשר". כנראה שהם לא מאמרים משקפים. קראי בבקשה את המאמרים שלי שתמצאי באתר שלי בדף זה (כאן), ואולי הם יתנו לך תמונה מאוזנת יותר.זה בסדר לדבר, וצריך לבטא צרכים, ובמקביל, צריך להיות גם קשובים לצד השני, וצריך לדעת לבטא את הצרכים באופן שאינו פוגע, ושלא יאיים על הצד השני או יחשיד אותו כאילו הוא לא נוהג כראוי. זה בהחלט אפשרי, רק שמי שאין לו ניסיון באסרטיביות (אמירה ברורה של הצרכים באופן שאינו תוקפני), לא תמיד קל לומר זאת במינון הנכון.ואגב, אם תרגישי קושי, ותרצי הכוונה ראשונית, תוכלי לפנות אלי לייעוץ טלפוני חד פעמי (ראי בבקשה אצלי באתר).