מאבק כוחות בזוגיות: איך לפתור?

אני ובעלי ביחד 10 שנים (לא יאמן), מתוכן 6 נשואים, יש לנו 2 ילדים (3 ופחות משנה).בעלי הוא הסתבר כמכור לעבודה. עם השנים ועם הקריירה הדבר החמיר במיוחד בשנתיים האחרונות. במהלך השבוע הוא לא רואה את הילדים, אותי...לפעמים יש לו בין 5 ל-30 דקות בשביל הקטנים ביום, בשבילי כבר אין לו כח, סבלנות וכמובן זמן (גם במהלך היום לטלפונים וגם לא בערב).אני חושבת שעם הזמן העבודה הפכה בשבילו ה-מציאות, כלומר אלה החיים האמיתיים, ואנחנו ואני במיוחד משהו לא מובן, לא ברור, "מאוד מרגיז ומעצבן". לפי דבריו "בעבודה יש לו מחויבות" (איך אני לא מבינה?!) וההרגשה שאנחנו יותר ויותר מפריעים לו לבצע את העבודה שלו (כמו לצאת מוקדם, אבל ממש ממש מוקדם ולחזור כשהוא יסיים ולא כשאנחנו צריכים אותו / רוצים אותו/ מחכים לו בבית.אחרי ריבים אינסופיים, שיחות, כתיבת חוזים (שהוא ישתדל לפחות פעם בשבוע מתישהו.......) - לא הולך כלום. הבן אדם צריך לעבוד - וזה כאילו בעדיפות הראשונה.ביקשתי ממנו כבר כמה וכמה פעמים שיעזוב את הבית - הוא לא הולך לשום מקום.שלשום אחרי תקרית מעניינת שבה הוא פשוט השאיר אותי והתינוקת באמצע העיר (הוא הסיע אותי לבדיקות דם שעשיתי - שחיכיתי שהוא את הבוקר הפנוי לזה שבועיים וחצי...כלומר קבענו מראש), סובב את הגב ונסע לעבודה בלי לקחת אותנו הביתה (כי גם ככה עיכבנו אותו מספיק!). אז שלשום - פשוט ארזתי לו תיק וביקשתי לעזוב את הבית.לילה אחד הוא ישן איפשהו, אתמול שוב ישן בבית.מה אני עושה?????????אני לא יודעת מה קורה לי - אבל אני באופן אובססיבי כבר פשוט רוצה הפסקה ממנו. הוא לוקח אותנו כמובן מאליו ולדעתי רק הפסקה תוכל לעזור. הוא אומר שאם הוא - זה יהיה פור גוד.אין לי עם להתייעץ, אני לא יודעת איך עושים הפסקה אם הוא אומר שבינתיים הוא יבוא כל בוקר וכל ערב בשביל לקחת את הילדה הגדולה לגן ולראות אותה קצת בערב.מחכה לתשובתך, תודה מראש..

מימי יקרה,
אל תתבלבלי בבקשה. העבודה, בשבילו, היא אכן המציאות. מנקודת מבטך, העבודה שלו היא לא המציאות, ההעדר שלו מהבית לצורך העבודה הוא המציאות. כל אחד מהמקום בו הוא חי. הבית בשבילו הוא המציאות רק בחלק מהזמן. לפחות מבחינת משך הזמן. האם זה נכון אחרת? האם אתם תופסים חלק חשוב בחייו? אולי כן, אבל לא כל עוד אתם מתנהלים כשורה בלעדיו. בין הלחצים של העולמות שלו, כך הוא מתנהל. ואולי גם משפיעים כעסים שישנם ביניכם, ונסיונות "לחנך" זה את זה.אתם עדיין מנהלים מאבק כוחות, וכל אחד מנסה להשפיע בדרכו אולי לא אם תהיו ביחד, אלא בעיקר איך תהיו ביחד. ונדמה לי שזה כרגע תופס לגבי שניכם. לכו ליעוץ זוגי. זה לא אבוד. והתחילו שם לעבוד לא על ה"אם" אלא על ה"איך". כי אם תגבירו עוד קצת את המתח ביניכם, העקשנות והכבוד יביאו אתכם לדיונים של "איך מחלקים את הרכוש" גם מבלי שאתם באמת רוצים בזה.