מאבק כוחות בזוגיות: איך לפתור?

שלום רב,
אני נשואה כבר שנתיים וחצי, וכמעט שלוש שנים שומרת בבטן כל מיני כעסים אצורים על הבעל, שמביאים אותי להיות יותר ויותר מרירה כלפיו, להמנע מלדבר איתו ובכלל, לנהל חיים לצידו. לאחרונה התחלתי לדמיין במוחי גם אפשרות של חיים בלעדיו אבל כרגע זה רק בדמיון, כי אני מאוד קשורה אליו בסופו של דבר.אני כועסת על הקצב שלו בקבלת החלטות לדברים, שגורמים לדירה שלנו אחרי 6 חודשים שעברנו אליה להיות עדיין בלי ארון בגדים ובלי תנור. אני כועסת על השתלטנות שלו, שלא מאפשרת לי לקחת החלטות לבד לגבי דברים כאלה או להשפיע עליו. אני כועסת על מנגנון ההתשה שלו כלפי רכישת דברים לבית, שלוקח לו המון זמן עד שהוא קונה משהו, תוך מליון ואחת ריצות מחנויות לחנויות, שיוצרים אצלי תחושה של "העיקר שיקנה כבר משהו, ולא משנה אם זה בטעם שלי או לא. העיקר שזה נסבל". כתוצאה מכך אני לא אוהבת את הדירה שלנו (ויתור אחרי שנתיים(!!!) של חיפושים), לא אוהבת את חדר השינה שלנו (אחרי 5 חודשי חיפושים) ובעיקר לא אוהבת את עצמי, שסיגלתי לנו דפוס זוגיות כזה. אני מרגישה שהדירה שלנו היא לא בית אלא דירה, מנוכרת עם קירות לבנים. הוא לא רוצה וילונות או שטיחים, כי יש לו אלרגיה לקרדית האבק, וגם לי (לו זה גורם להתעטש, לי לחוסר אויר), אבל זה יוצר בית קר. הוא אומר שנקנה את התמונות והמנורות לבית רק אחרי שהכל יהיה גמור (תנור, ארון, מזרן חדש), אבל בקצב הזה, אני א. רואה שהדברים יקרו בעוד שנתיים אולי, וב. אני אוותר לו גם שם, כי הטעם שלי הוא יותר עתיק, ושלו יותר מודרני וקר והוא כל כך יתיש אותי, שבסוף אוותר לו.אני כבר מדמיינת את עצמי אומרת לו, אם היינו נפרדים (מילה שקל לדמיין אבל קשה לכתוב)-שיקח את הדירה הזו ויעשה איתה מה שהוא רוצה. אני לא רוצה לגור כאן (אנו גרים בעיר של הוריו, כי הם מבוגרים 75) ולחזור עם הכסף ממחצית הדירה לעיר מגורי, לקנות לי דירה חמודה ולהיות שם. גם אני חושבת שאם נפרד, לא בטוח שאתחתן שוב כל כך מהר, כי אני כבר לא מאמינה בפנטזיה. הדבר שמחזיק אותי כאן הוא א. בעיות כלכליות. ב. אני עדיין קשורה אליו. ג. אני רוצה ילדים ובגיל 30, אחרי שאעבור משבר פרידה, שיכול לקחת לי גם כמה שנים טובות, יכול להיות שלא אוכל יותר להכנס להריון, ואני יודעת סה"כ שהוא אבא טוב ד. אני יודעת שאם נפרד, יכול מאוד להיות שאגיע עם מישהו חדש בדיוק לאותה הסיטואציה.אתמול היינו בסרט ביחד, דרמה רומנטית, ובעוד הוא חיבק אותי ונישק אותי, אני הייתי מרוחקת ונמנעתי ממגע. אבל הוא לא הרגיש משהו. גם מאוד נוח לי שהוא מגיע הביתה בערב מאוחר (20:00), ואחרי החיבוק של ברוך הבא, אנחנו כמעט לא מדברים אלא רק רואים טלויזיה ביחד. הוא גם לא מתעניין בשלומי מעבר למה נשמע. אין לו באמת כוח לשמוע כשהוא מגיע, ואם אני מפרטת כשיש לו כוח לשמוע, הוא ישר מתחיל לטכס עצה, ואני רק רוצה שיקשיבו לי, כי העצות שלו הן בד"כ-תעשי כך וכך. אני לא מבין מה כל כך קשה בכך.מה עושים?

mיקרה,
מצד אחד ברור שאתם שונים בצרכים שלכם, מצד שני, עושה רושם גם שיש ביניכם גם איזה שהוא מאבק של כוחות, שבו את מפסידה. בהחלט יכול להיות שהוא לא מודע למה שקורה אצלך, כי מבחינתו, שדברים מתנהלים על-פי דרכו, הדברים יחסית טובים, גם אם הוא רואה, לפעמים, שאת לא מרוצה. אלא שלא טוב גם שהדברים מצטברים אצלך, ושאתם לא מסוגלים לדבר עליהם כדי לעשות משא ומתן ולדבר על אי שביעות הרצון שלך. לדבר, לא לריב. ואולי בגלל שאת יודעת שזה יוליך למריבות, את לא מדברת.במצבכם, כאשר הנתק ביניכם הולך ומעמיק, כדאי להגיע ליעוץ זוגי, משום שאתם זקוקים למתווך ביניכם. אחרת התחושה שלך רק תעמיק.