לתרגל את הרגש מחדש בזוגיות

אני ובעלי אנשים עסוקים מאד. לפני שנה נולד לנו ילד, ככה שהעומס רק גדל. בזמן האחרון אני מרגישה שאנחנו מתרחקים אחד מהשנייה. אנחנו חברים טובים, אבל אני לא יודעת מה קורה בזוגיות שלנו. אין לנו הרבה זמן לבלות ביחד ואני מרגישה שאנחנו לא מנצלים אותו. גם אם בעלי מציע שנבלה ביחד, קורה שאני מסרבת. גם יחסי המין שלנו נהרסו. הם אף פעם לא היו מזהירים, אבל עכשיו הם כמעט נעלמו. זה קורה פעם-פעמיים בחודש וזהו. נראה לי שזאת אשמתי בעיקר, כי קורה די הרבה שאני מסרבת.מה שמפריע לי הרבה יותר מהעדר יחסי מין זה אי-רצון שלי שיגע בי. בעבר אהבתי להתחבק, להתלטף, להתנשק וכד' (בלי שזה מוביל למשהו). עכשיו זה לא נעים לי. החיבוק זה עדיין נחמד, אבל משהו יותר אינטימי אני עוצרת מייד.מצד שני, בעלי גם כמעט ולא מציע כלום. הוא מאד עמוס ועייף ,וכמובן, הדחיות שלי לא עוזרות. אומנם באחוזים אני דוחה הרבה מחיזוריו, אבל במספרים אני דוחה אותם פעם בחודש, כך שזה לא הרבה.

אילנה יקרה,
נשחקתם. בעיקר את, והוא נגרר איתך. קל להגיד: "אז צאי מזה!". השאלה היא איך מפעילים את המנגנון הרגשי, ובעיקר כאשר אתם שקועים בתוך השיגרה שלכם.הדבר הראשון הוא לפתוח לכם חלונות שבהם תצאו מהשיגרה. לא בהכרח מייד למיניות, אלא לבילוי משותף, ולחוויות משמעותיות משותפות. זה יכול להיות יציאה פעם בשבוע למשהו שיפעיל אתכם או יבדר אתכם ברמות עמוקות יותר מאשר רק סרט, אבל גם סרט מדי פעם, וזה אומר פעם בשבועיים להפקיד את הילד אצל הוריו או הורייך, ולצאת לטיול/סדנה/ספא מה שתרצו, שייתן לכם חוויות חדשות ואחרות, משותפות. שיהיה לכם שוב קצת זמן אינטימי, שבו תוכלו לפגוש זה את זו מחדש, ובאותם מקומות רגשיים שהייתם בהם פעם.רק אם תעשו זאת באופן פנאטי,כי זה חשוב לכם, תצליחו לשנות משהו. השיגרה היא כמו חור שחור: ככל שאתם שקועים בה יותר, כך היא שואבת אתכם רגשית יותר, וקשה יותר להרגיש משהו אחר. ככל שתקדימו לצאת ולתרגל את הרגש מחדש, כך ייטב.