לשקול מחדש: מה מחזיק אותך בקשר?

שלום
לד"ר אורן חסון,אני בת 22 נמצאת במערכת יחסים כבר שנתיים עם בחור בן 24, הוריי לא יודעים מהקשר וחושבים שאנו רק ידידים, הסיבה לכך היא שאני מגיעה מבית ממעמד חברתי טוב סביבה טובה ואילו הוא מגיע ממעמד חברתי נמוך יותר, לא סיים תיכון ולא נראה כאילו שיש לו תוכניות גדולות לעתיד בכל הנודע לקריירה. דבר זה מפריע לי מאוד. הוא אוהב אותי מאוד אפשר לומר אפילו "סוגד" לי, גם אני אוהבת אותו אבל נראה כאילו שהאהבה שלי אליו היא בעיקר ליציאות לבילויים ולכיף שאנו עושים יחדיו. לפני שהכרנו הייתי בחורה מקובלת מאוד עם הרבה חברות וידידים ואילו מאז שהכרנו הוא "אסר" עליי להיפגש עם ידידים והתנתקתי לאט לאט גם מהחברות ככה שנותרה לי רק חברה אחת טובה. הזוגיות שלנו טובה מבחינתו הוא רואה וגם מדבר כל הזמן על המשכיות וכמה שהוא רוצה להתחתן ולהביא ילדים ואילו אני יודעת שכל זה לא יהיה כי אני לא רואה עתיד לקשר בנינו אבל נשארת במערכת היחסים כי אני כן אוהבת אותו ונהנית איתו. בעיה נוספת היא שהוא קנאי ואובססיבי כלפי הוא אוהב בצורה טוטלית ביותר דבר שמקשה עליי להמשיך איתו בנוסף לכך כל פעם שאנחנו רבים הוא הופך את עורו ומבחור טוב ואוהב הוא הופך למין מפלצת של קללות וניבולי פה עליי ועל ההורים שלי. נפרדתי ממנו כבר מספר פעמים אבל כל פעם אנחנו חוזרים או כי אני מתגעגעת או כי הוא מתקשר אומר כמה הוא מצטער ואני סולחת אך לא שוכחת... מה לעשות???? אני חסרת אונים ומבולבלתתודה

שושה יקרה,
מה שמטריד אותי באמת הוא מה שמחזיק אותך בקשר. יש לך כל כך הרבה סיבות לעזוב אותו ולחפש קשר טוב, שמגיע לך, מכבד, נותן, שבו תמשיכי להישאר עם העולם הפנימי והחיצוני שלך, ועם הכבוד העצמי שלך, במקום הקשר הזה שמשאיר אותך עירומה מחברים, מהערכה, ממשפחה, ועם תלות בגבר לא מוצלח, שתוליך אותך למסלול חיים חסר הצלחה, תלותי, ולבד, ועוד מעט גם עם שניים-שלושה ילדים וללא עזרה, וכנראה גם שללא עזרה מצידו - כי כך זה במערכת יחסים שאינה מכבדת את הזולת.אז מה שמטריד אותי הוא מה שבאמת משאיר אותך שם. חשבי על זה. האם זו הערכה עצמית נמוכה? האם המחשבה שאף פעם, בחיים, לא תמצאי מישהו שיאהב אותך באופן טוטלי כזה? כזה שיקנא לך כל כך? שירצה אותך כל כך עד שירחיק ממך את כל חברייך והמשפחה שלך? כזה שיכוון אותך וישים לב לכל דבר שתגידי, וישפוט ויבקר אותך, כי את חשובה לו? כזה שיפגע בך אם לא תעשי מה שלדעתו טוב עבורך?האם זאת אהבה? האם אהבה אינה היכולת לכבד את הזולת? להעריך אותו? להיות קשוב לצרכיו, ופעמים רבות להעדיף אותם על צרכיך גם כאשר הם מנוגדים לשלך?ומה שמטריד אותי שאת מפסיקה להפעיל את השיפוט העצמי שלך, ונכנעת לזה שלו. לעומת זאת, מה שנותן לי תיקווה הוא העובדה שאי שם, באיזה שהוא אופן, את עדיין זוכרת שמגיע לך יותר, ופנית אלי כדי להיאחז במשהו אחר. זה חשוב. השתמשי בזה, קיראי מדי פעם שוב את המכתב הזה כדי להתחזק, כי אכן מגיע לך יותר. לכל אחד מגיע יותר. ובהזדמנות, כשאת יכולה, לכי לטיפול פרטני, כדי לקבל פרופורציות, להתחזק, ולבחון את היחסים שלך עם בן זוגך, ובעיקר עם עצמך, מחדש.

תודה רבה! הכנסת לי פרופורציות לחיים...שיהיה שבוע טוב עם התחלות חדשות :)