לשפוט בן זוג? איך להימנע מביקורתיות

אני בת 28, יש לי ארוס בן 30.ראשית, טוב לנו מאוד ביחד - צוחקים, נהנים אחד בחברתו של השני וכו'. ארוסי הוא בן אדם מאוד מאוד חכם, על גבול הגאון ממש.עד לפני שנה הוא עבד במקום עבודה מאוד תובעני והצליח שם לא רע. לפני יותר משנה הוא פרש והקים סוג של סטרט-אפ, כי החזון שלו זה להיות עצמאי בעתיד ולהרוויח יותר + לא להיות כפוף לאף אחד(הוא שונא להיות שכיר) וכו' וכו'.הבעיה היא שהוא לא יודע איך לנהל את הזמן שלו. הוא טוב רק בעבודה תחת לחץ. עד עכשיו הייתה לו מסגרת (לימודים, שגם בהם הוא למד לפני מבחנים כשהיה בלחץ ואיכשהוא הצליח. עבודה - שכל הזמן היו לו 'דד-ליינים'). ואילו כעת, הוא פשוט - בלי שום לחץ מאף גורם עליו.והוא פשוט מורח את הזמן ובקושי עובד. מה הוא עושה במקום? - הוא גולש באינרנט וקורא המון ויקיפדיה, הוא נמרח על כל מיני דברים אחרים כמו - לעזור לחברים שלו לארגן כל מיני דברים, לעשות דברים בבית, לבקר אנשים באמצע היום שמתקשרים אליו משום שהם נמצאים 'קרוב' לאיפה שאנחנו גרים - ומכיוון שאין לו שום מחוייבויות הוא יכול לקפוץ לשבת איתם, לעזור למשפחה שלו לעשות כמה דברים.. אני לא אומרת שזה רע לעזור לאנשים, אבל כל דבר שמזדמן לידיו לעשות שלא קשור לעבודה - הוא עושה. הוא איכשהוא פשוט לא מצליח לשבת לעבוד כמו שצריך.אני יודעת על עצמי - שכאשר יש לי יום שבו אני צריכה לעבוד ולהספיק דברים מהבית (כמו לימודים, אני עושה תזה עכשיו): אני אניח את כל הדברים בצד, בקןשי יענה לטלפונים עד הערב, וממש אכריח את עצמי להתרכז. אני לא 'אבקר' חברים באמצע היום כי זה יהרוס לי את כל יום העבודה. אני פשוט אניח הכול בצד.לקחתי עכשיו חופש מהעבודה לשבועיים (לימודים), ואני נמצאת איתו בבית ופשוט מ ש ת ג ע ת לראות את שגרת היום שלו!!. עכשיו זה עוד יותר בולט לי..(חשוב לי לציין כי אין לי בעיה שבן אדם ינוח. זה לא שאני חייבת לראות אותו כל הזמן עובד בבית / בעבודה שלו).הבעיה היא פחות כספית - הוא מגיע עם כסף רב מהבית, וגם אם לא נעבוד עכשיו כמה שנים - אנחנו נסתדר. הבעיה שלי היא לראות בן אדם (שהוא מאוד מוכשר) בקושי עושה משהו עם עצמו. אני לא יכולה לדמיין את עצמי נשארת עם בן אדם כזה לאורך זמן. אני דוגלת בעבודה ובחריצות. המצב הזה ממש גורם לי פחות להעריך אותו. (כשהכרתי אותו כל השנתיים הראשונות הוא לא היה כך כי היה שכיר).אני מנסה להיות עדינה איתו, אני אומרת לו: 'אתה צריך להתמקד', אולי תלך לקאוצ'ר, 'כדאי שכך וכך'. אבל הוא יודע את זה ויש לו ביקורת מאוד גדולה על עצמו. אני לא מחדשת לו וקשה לו מאוד לשמוע אותי אומרת לו את זה. זה נושא רגיש אצלו, הוא פשוט 'מתקשח' ברגע שאני מדברת איתו על זה ואומר 'אני יודע כבר את הדברים האלו', ונהיה די עצבני.. לגבי הקאוצ'ר הוא לא בטוח (כי הוא חושב שהתחום בעייתי ואין לדעת על מי ליפול), ובכל מקרה הוא די מסכים איתי שכאדי לנסות, הוא פשוט לא מזיז את עצמו לעשות כלום בנידון, כמו שהוא לא מזיז את עצמו בתחומים אחרים שקשורים לעבודה ולהתקדמות המקצועית שלו.אני כבר די אבודה. נמאס לי מזה. אשמח לכל עצה..

קיקה יקרה,
לעיתים קרובות אנחנו נוטים לשפוט את בני הזוג שלנו, ובעיקר בתכונות וביכולות או אי יכולות מסויימות שלהם, לפי אמת המידה שלנו – מה אנחנו היינו עושים במצב הזה? בדרך כלל זה לא נכון, בדרך כלל זה מביא לביקורתיות, ובדרך כלל זה גורם להתנגדות ולחיכוכים משמעותיים בזוגיות. ואפילו אוסיף ואומר שפעמים רבות הקושי הוא של הצד השופט, להתמודד עם תכונות אחרות. כי למה בעצם זה חשוב לך? אם אין לו בעיה של פרנסה, והכנסת כסף, ממה את פוחדת? ואולי מה שמפריע לך הוא העובדה שאת כן מתאמצת קשה, ושהחיים הרבה יותר נוחים לו מאשר לך, ושזה לא הוגן? ואולי את פוחדת שהכסף לא יזרום פנימה לעד? – אני לא יודע. זה משהו שאת צריכה לתת לעצמך דין וחשבון הרבה יותר ברור. כי לפעמים הדבר הנכון הוא העבודה שאת צריכה לעשות על עצמך, כדי לקבל אותו כפי שהוא. כדי לסמוך על יכולותיו, ואולי כדי לתת לו עצות מדי פעם, כשאת חושבת שיש לך מה להגיד – אבל להניח לו לקבל או לא לקבל אותן על פי רצונו, והבנתו את מגבלות האישיות שלו ואת את התנאים. ו"עצות" במקרה הזה, יש לתת כ"הצעה" – עם "מה אתה אומר? זה יכול לעבוד?" ולא כ"תעשה כך, ואז הכל יהיה בסדר". ולכן גם מבלי לכעוס אחר-כך כשהחליט אחרת. כשיש לו יותר זמן לבחור את דרכו, אין סיבה שתכניסי אותו ללחץ. לפחות לא מבחינתו. ואם כך, אולי כדאי שתבדקי את העניינים טוב יותר מבחינתך.

לקחתי לליבי את תשובתך.אני חושבת שזה מפריע לי מאוד מ-2 הסיבות שציינת: ראשית, כי מפריע לי לראות מישהו שלא מתאמץ ומשקיע, שנית - ככל שהוא ימשיך כך - גדל הסיכוי שהוא ייכשל וייפול, וכך העתיד שלו, ובהתאם שלי - לא ייראה מזהיר במיוחד.האם יש עוד משהו שאני יכולה לעשות בנידון, או שעליי פשוט להניח לזה ולתת לו עצות מידי פעם כפי שאמרת?.

קיקה יקרה,
הדרך הלא פוגעת, גם אם היא איטית יותר, היא כנראה הנכונה יותר לכם.