לקיחת עצמאות בזוגיות: סיכונים וצעדים

אני גרושה מזה 3 שנים, התגרשתי אחרי הרבה שנים של נשואין לא מוצלחים. לפני כשנה הכרתי גבר איתו אני בקשר מאז. אנחנו מאד אוהבים ויש לו קשר של חברות, ידידות ויחסים מאד קרובים. לי יש דירה משלי, רכב ועבודה קבועה ומסודרת. לו אין. ז"א אין לו רכוש, אין לו דירה משלו (ויטר למען ילדו בזמן הגירושין) וגר בדירות שכורות. כרגע הוא מובטל, מקבל דמי הבטלה, ומחפש עבודה. אנחנו יתחללנו לצאת ביחד לפני כשנה ואם חלוף הזמן מצאתי את עצמי מבלה איתו את רוב זמנו אצלי בדירה. קרה כך שבסופו של דבר כאשר הוא סיים את תקופת השכירות שלו הוא עבר לגור בדירתי וזאת מבלי שאני ממש הסכמתי לכך - גם לא ממש התנגדתי - אבל מצאתי את עצמי מול מציאות מסוימת שלא ממש התכוונתי עליה -. כחודשיים אחרי שעבר לגור אצלי אמרתי לו שמצב זה לא לרוחי שאני צריכה את המרחב שלי, שאני צריכה את הלבד שלי, לא רוצה לךנתק את קשרי איתו אבל לא חושבת להיחסים שלנו צריכים להיות דחוסים כפי שהיו עד כה. שאני רוצה לישכור לעצמו דירה ויעבור לשם, לגבינו - נוכל להמשיך להיות ביחד אבל לכל אחד מאתנו יהיה מקום עליו יוכל ללכת כשירצה. למרות שלא כל כך מובן לו, מכיר בצורך שלי ושכר דירה משלו. מכיון שהוא מובטל אני גם אמרתי לו שאני חושבת שהוא צריך לדאוג לעצמו ולמצוא עבודה במהירות כי אני בשום פנים לא רוצה או מסוגלת לממן אותו או להחזיק אותו כלכלית. הוא כמובן אמר שזה ברור לו ושגם לו לא מקובל שאני אממן אותו (זאת למרות שבמשך כל התקופה שגרנו אצלי בדירה הוא לא השתתף בהוצאות המשותפות שהיו לנו וברור שהיו לנו, ז"א שאמירתו היא לא מדוייקת. נכון לעכשיו עדיים לא מצא עבודה, עברו מאז כבר 3 חודשים, טוען שבגלל החגים לא קבל תשובות, זה יכול להיות, אבל החגים עברו אני רואה איך בסופי שבוע הוא כאילו עובר על העתונים אבל בסופו של דבר לא עושה הרבה יותר מזה.לא רוצה להיות ה"אמא" של בן זוגי, אבל ככה אני מרגישה, יש לו בעיות כספיות שונות ומשונות שגם מוסיפים על האי בהירות של עתידו. לא מרגישה שהוא לוקח את עתידו בידייו ברצינות מספיק ןחוששת שאולי רואה בי פתרון לבעיותיו - לא רוצה לראות בו סוג של טפיל או רמאי או נצלן כי אני באמת אוהבת אותו - אבל החודשים האחרונים לא נותנים לי מנוח. סכמתי עם עצמי שאנסה לגרום שנפרד לכמה ליליות בשמך השבוע ושנתראה לרוב רק בסופי שבוע כי אני צריכה זמן לבד לחשוב ולדעת איך אני מרגישה ועד כמה אני מתגעגעת. הוא איש חזק מאד באופיו, שטלתן מטבעו ועד עכשיו תמיד מצא את הדרך הישירה או העכיפה לחזור לביתי. לא אתן לו לעשות זאת יותר כי עתידי על כף המוזניים. מה דעתך. אני בטוחה שהוא אוהב אותי אבל זו יכולה גם להיות אהבה אובססיבית וכזו אני ממש לא צריכה בחיים שלי...

ורא יקרה,
כדי לקחת לעצמך עצמאות, את גם לוקחת סיכונים. אין ספק שהוא ייפגע, ויכול להיות שהוא יוותר על הקשר, או שהיחסים ביניכם יורעו. אבל אם העצמאות שלך היא צורך חיוני, ואם את מרגישה שנוטלים ממך משאב חיוני לחיים, את באמת צריכה לעשות את הצעד הזה. כך שאם את מחפשת חיזוק, הנה קיבלת.לפי מה שאת אומרת, תצטרכי להלחם כדי לעמוד על שלך. גם כאן, אני יכול רק לחזק את ידייך, אבל לא אוכל לסייע לך יותר בכתב. מה עוד שלא ממש שאלת שאלה. אבל אולי צעד חשוב בלקיחת העצמאות שלך, יכול להיות החלפת המנעול בדלת הכניסה. כלומר, להפוך פיזית את השיבה הביתה לקשה יותר.