ייעוץ כלכלי לזוגיות

ד"ר אורן חסון שלום רב.חיי לא היו קלים בלשון המעטה.נישאתי פעמיים, התגרשתי פעמיים, כשבנישואים הראשונים הסתבר לי שבעלי השתמש בסמים, רק לאחר שהתחתנתי..התגרשתי עם 2 ילדים ותוך כדי כך אף למדתי הוראה בסמינר.לאחר שנתיים נישאתי שוב, כשיום לאחר החתונה הבנתי את גודל אסוני כשהסתבר לי שנפלתי ברשתו של נוכל...מין הסוג שניתן לראות בתוכנית בשידור חוקר עם רפי גינת. אבל, היה מעט מאוחר מידי, הייתי כבר בחודש חמישי להריוני ובנסיון נואש לתקן את המעוות מהמקום של מה יגידו ואיך יגידו ובכל זאת אלה נישואים שניים ורק התחתנתי.אז נשארתי וילדתי וניסיתי לשקם ולדבר על ליבו שילך לטיפול ואף הלכנו לייעוץ זוגי והוריו ניסו לעזור ככל שיכלו וילדתי ילד נוסף ובייעוץ אמר לנו היועץ שהפערים בינינו גדולים מידי לגישור. ואז המכה נחתה עלי בצורה כל כך קשה שחשבתי שלעולם לא אקום ממנה יותר. התגרשתי ממנו לאחר 7 שנים של סבל איום.הוא סיבך אותי בצורה ערמומית ביותר, זייף צ'קים בחתימתי, בזבז את כל כספי, איבדתי את כל רכושי. (היתה לי דירה מהנישואים הראשונים וגם לו היתה). בנוסף רכשנו דירה משותפת, דירה מפוארת,שממנה עמדתי להיזרק עם 4 ילדים בשל חובות למשכנתא.בעזרת הורי ששילמו את המשכנתא עד למכירת הדירה, לא ניזרקתי ממנה ולאחר מכן מכרתי את הדירה, את הכסף החזרתי להורי והתחלקתי עם הנוכל בכסף שנותר.שילמתי בכסף את כל החובות שסיבך אותי בהם.הסבל היה בלתי יתואר, היה לי כל כך קשה כלכלית ולא ידעתי איך אוכל לפרנס את ילדיי. הייתי שקועה בייאוש גדול.הכרתי גבר, גרוש עם 2 ילדים בוגרים. גבר שהוא אהבת חיי. ישר, הגון. אנחנו ביחד כבר 5 שנים שמתוכן חיים ביחד בדירה משותפת כבר שנה וחצי.כדי לחיות איתו, עברתי עם ילדיי לעיר אחרת, מאד מרוחקת מהעיר שלי. פתחנו ילדי ואני בחיים חדשים איתו. לראשונה בחיי, מאז שאני איתו, אני יודעת חיים רגועים מה הם..לראשונה בחיי אני מרגישה אוהבת ונאהבת. הוא גבר מפרגן ואכפתי, ילדיי אוהבים אותו מאד. הבית רגוע ומתפקד. לילדיי יש שקט נפשי. אז מה בכל זאת הבעיה?אז ככה, ב-3 שנים האחרונות אינני עובדת. הייתי טרודה ועסוקה בשיקום הריסות חיי ובשיקומם הנפשי של ילדיי הפגועים. חיינו מכספים שנותרו לי מחלוקת הדירה המשותפת שלי ושל האקס. כך הצלחתי לשרוד עד ש...הכסף אזל ונגמר לו.ניסיתי למצוא עבודה במקצוע שלי, אך המצב כל כך קשה במקומות עבודה ומשרד החינוך איננו ממש המקום האידיאלי לחפש אותה. אני מנסה בחודשיים האחרונים לעשות הסבה מקצועית, הוצאתי כרטיסי ביקור, חילקתי, אך זה עדיין בחיתולים ועדיין לא מצליח להתרומם כפי שהייתי רוצה.אינני רוצה לחיות על חשבון הגבר שאיתי וגם אינני חושבת שזה נכון לעשות. הוא איננו אמור לפרנס את ילדיי.(אבי ילדיי הקטנים איננו נפגש איתם ואינו מפרנס אותם ולא ראה אותם כבר למעלה משנה וחצי מתוך בחירה שלו) אני מקבלת קצבת מזונות מהמוסד לביטוח לאומי, אך היא זעומה ואינה מספיקה אפילו לשכירות החודשית.אבל הכסף אזל והתשלומים מצטברים ועד היום שילמתי לא מעט בחלוקה שווה וצודקת בינינו. אבל היום אני זקוקה לעזרתו עד שאתרומם.בן זוגי עובד בעבודה קבועה כבר 20 שנה, איש יציב ואחראי, אך משכורתו איננה יכולה להחזיק את כולנו.(מה גם שאינני רוצה בזה).אני בחרדה שהולכת וגוברת פן המצב הכלכלי יגרום לי לאבד אותו, אני בחרדה הולכת וגוברת פן האושר הראשון והיחיד שאני יודעת בחיי יאבד לי.הייתי רוצה לשמוע מבן זוגי עידוד, שיהיה בסדר עד שאעמוד על הרגליים. את הרכב שלי העמדתי למכירה. אני חייבת לציין שבן זוגי אינו מלחיץ אותי ולא אומר לי חדשות לבקרים לצאת ולעבוד. הוא אדם מאד מבין ומאד מתחשב, אבל עד לכתיבת שורות אלה שילמתי הכל, עד לכתיבת שורות אלה לא החסרתי מאום בכלכלת הבית, אבל נכון לכתיבת שורות אלה, הכסף אזל לחלוטין ואין לי אפילו לשלם את חלקי בשכירות החודשית של החודש הזה.מה יהיה כשהוא ייאלץ לשלם? מה זה יעשה לזוגיות הנפלאה שלנו? מזה אני הכי חוששת, אני במצוקה,אני לא רוצה להיות תלויה בו כלכלית. אני באמת בפרשת דרכים, יש לך עיצה עבורי ד"ר חסון?סלח לי על האורך

רונית יקרה,
לצערי הגדול, אני חושש שאני לא הכתובת הנכונה לעזרה במקרה שלך. את מדברת איתי לא על בעיה זוגית, אלא על בעיה כלכלית. אני מאד מאד מעריך את הצורך שלך לשמור על עצמאות ולשלם את כל חובותייך. אלא שאת חוששת שהמחסור הכלכלי שלך ישפיע על החלטותיו של בן זוגך. את מכירה היטב את בן זוגך, ואולי החשש מוצדק. כל מה שאני יכול לומר לך הוא שתצטרכי לשתף אותו בחששות שלך, וגם בנסיונות הכלכליים שלך. את כנראה משתפת אותו בעניינייך, אלא שאני לא בטוח עד כמה את גלויה איתו, בגלל החששות שלך.מעבר לכך, אני מציע לך לפנות גם לפורומים אחרים, עסקיים או מקצועיים, להציג שם את מה שאת מנסה לעסוק בו, ולבקש ייעוץ לשיווק מתאים.

ד"ר אורן שלום שוב,תודה לך על המענה.למרות שאתה אומר לי שאולי אינך הכתובת. אני עדיין חשה שכן.אני רוצה לציין שבן זוגי מודע לחששותי ויודע שכל כספי אזל, הוא יודע שהוצאתי כרטיסי ביקור בנסיון להתפרנס באופן עצמאי במשהו שאני מוכשרת בו והוא אף יודע שהצעתי את רכבי למכירה, כי הוא מסייע לי למוכרו.העניין הוא שמאז שאנחנו יחד לא היינו צריכים להתמודד עם מחסור כספי מהצד שלי, כי היה לי כסף וכעת אני אאלץ לבקש את עזרתו בזמן הקרוב ודי קשה לי עם זה. הייתי רוצה שהוא יהיה זה שיקל עלי ושלא אצטרך להכריז כמה קשה לי.מעבר לכך אני חוששת שהמחסור יפגע בזוגיות הכל כך יפה שלנו. אני יודעת מתוך כך שאני חיה את החיים שמצב כלכלי ירוד מאד פוגע במערכות יחסים ומכאן נובעת החרדה הכל כך גדולה שלי.ראה, היו זמנים שגם לו היה מאד קשה כלכלית ואני מיד נחלצתי לעזרתו מבלי להסס בכלל, מבלי לחשוב פעמיים, ידעתי שהוא במצוקה וזה הספיק לי לגמרי להבין שזה הרגע לפתוח את הארנק ולעזור ולא ממקום של ציפייה לתמורה, אלא עזרה נטו לאיש שאני כל כך אוהבת.אני אפילו מרגישה טעם לפגם כשאני כותבת את זה שעזרתי לו בעבר מכיוון שזה כל כך מובן מאליו עבורי ואולי אפילו משהו שיפה השתיקה לו. ובכל זאת בתוך תוכי הייתי רוצה להרגיש את זה ממנו, את הרצון העז לעזור לי ברגעי מצוקה, אני מתארת לעצמי שהוא יראה נכונות לעזור, אך חוששת גם מאכזבה.הבעיה שאני לא ממש יודעת לבקש עזרה, אני מתביישת לבקש אותה, אני מאותם אנשים שדי קשה להם להודות כמה קשה להם.איך אצא מין הפלונטר הזה?מאד מודה לך על ההתייחסות, מעומק ליבי.

רונית יקרה,
מכיוון שלא שאלת קודם שאלה, הרי היא לא היתה ברורה לי. עכשיו את מתארת יותר את המצב הרגשי שלך, והדילמה ביחס לבן הזוג שלך, ואומרת לי שאני צריך לקחת כנתון את המצב הכלכלי הנוכחי.את מתארת לי אותך כמי שיודעת לתת, אבל חוששת לקחת. השאלה שאני שואל את עצמי היא ממה את חוששת? האם את חוששת מלהראות חולשה, כי אז אולי הוא ידחה אותך ולא ירצה אותך כשאת חלשה? – זה אולי שינוי בשבילך, אבל כרגע את באמת חלשה. את רק צריכה להודות בכך, וקשה לך.האם את חוששת מכך שהוא לא יודע לתת? בין אם האפשרות הראשונה נכונה, או השניה, את מעידה בשתיהן על פחדים שלך מהתגובה שלו. את לא בטוחה, עדיין, במחוייבות שלו כלפייך, ואת גם לא בטוחה ביכולת שלך לשמור עליו, כאשר יש מחיר לזוגיות איתך. ואולי את חוששת שהזוגיות שלך היא בועה שלא תחזיק מעמד לנוכח הסיכה הראשונה שתיגע בה?ואולי במקום להגיד לי לקחת את המצב הכלכלי שלך כנתון, את היא זו שצריכה לקחת את המצב הכלכלי כנתון, ולהשלים איתו. אם אין לך אפשרויות אחרות, אז אין לך אפשרויות אחרות. עושה רושם שהפתרונות שלך הם או לדבר איתו, או לקחת את הילדים ולעבור לגור עם ההורים. האם את רואה פתרון נוסף?אם זה המצב, זה הזמן לאזור אומץ ולבחון את עוצמת הזוגיות שלך. זה הזמן שבו תוכלי לדעת אם היא בועה של אשליות, או בית שאפשר לסמוך עליו. יכול להיות שלא יהיה קל. יכול להיות שיהיה לזה מחיר, או תלונות שיבואו עם הזמן. זוגיות כמו שלך, אם תתפרק (ואולי היא לא), כנראה שלא תתפרק בבת אחת בעקבות לחץ כזה, אלא בהדרגה. אבל כל אלה הם סיכונים שכנראה שאין לך ברירה אלא לקחת. האלטרנטיבה, כמו שהיא נראית לי כרגע, היא לפרק את הזוגיות מבלי להעמיד אותה קודם במבחן. האם את לא חושבת שהוא ראוי למבחן הזה לפני שאת מחליטה, באופן חד צדדי, לוותר עליו ולעזוב אותו?

ד"ר חסון בוקר טוב,אני קוראת את תגובתך, מודה לך ומתחילה להפנים את הנכתב בה.ראה, ב-5 שנים שאנחנו יחד, הקשר שלנו ידע המון מבחנים, כשאני חושבת שהמבחן העיקרי היה, הבחירה של בן זוגי לקחת על עצמו אשה עם 4 ילדים מין המוכן ולהתחייב כלפי לחיים משותפים לטוב ולרע, כשהוא ממלא אחר כל הפונקציות של גבר בבית, כולל גישה מדהימה לילדיי, דאגה להם אמיתית וכנה וחינוכם. הוא בעל גישה מאד מיוחדת כלפי ילדים מה שמצביע בעיניי על סוג האדם הנפלא והמיוחד שהוא. אמנם לקח לו זמן להחליט שזה מה שהוא רוצה, אך משהחליט, זה נעשה במלוא הכנות, העוצמה והרגש במידה שלא תאמן. לכן אני אומרת לעצמי שאדם שכל כך יודע לתת רגשית, סביר להניח שיודע להעניק גם ברגעי מצוקה כלכלית.אני חושבת שהבעיה טמונה בי ולזה התחברתי בדברים שכתבת לי, מאז שאני זוכרת את עצמי, העדפתי לתת מאשר לקבל, כי אני חוששת להראות את חולשותיי, להראות כחלשה וכנזקקת.אמש היתה לי שיחה עם בן זוגי, הבעתי את המצוקה והרגשתי שהוא מאד מבין, הבעתי את כאבי על מכירת הרכב שלי ואיבוד העצמאות התנודתית שלי ותגובתו היתה שבאמת במצבנו זה בלתי אפשרי להחזיק בשני כלי רכב בבית אחד בשל ההוצאות הגדולות עליהם ועל כן אוכל לחלוק עימו ברכבו וכך יוקל לי, מה שגרם לי לחוש המון בטחון.דבר נוסף, איננו מנהלים חשבון בנק משותף מאחר וכל אחד בא לקשר עם חשבונו מין העבר. בעבר הבעתי את רצוני לאחד חשבונות וזה לא צלח לי, אך אמש אמרתי לו שלאחר שרכבי ימכר, אני רוצה להעביר את הכסף לחשבונו, לסגור את חשבון הבנק שלי בעיר הולדתי המרוחקת מאד ולהצטרף לחשבונו והוא הביע את הסכמתו לכך, מה שהוסיף רבות לבטחוני.ד"ר חסון, האם יש משהו שאוכל לעשות על מנת לשנות את הגישה האישית הפנימית שלי, כדי שייקל עלי "לקבל" וליתר דיוק משהו שאוכל לעשות כדי להרגיש נוח יותר "לבקש", מבלי להרגיש כל כך חלשה כשאני עושה זאת?אני מאד מודה לך על סבלנותך הרבה.

רונית יקרה,
את עושה נכון, אלא שבאמת קשה לך להפגין חולשה. אולי יעזור לך, אם תחשבי ממה את חוששת, ואם על-פי הכרותך את בן זוגך, יש לחשש הזה על מה להסתמך. יכול להיות שאת החשש הזה את מביאה מיחסים קודמים שהיו לך עם אנשים, ועוד לא הפנמת שהפעם את עם גבר שונה, שבאמת רוצה אותך.אני רוצה להבהיר שכמעט לכל אדם יש גבולות, שאם הם ייפרצו, הוא יחליט לעצור ולרדת מהעגלה. אבל בדיוק לשם כך את צריכה להפעיל את ההכרות שלך איתו, ולנסות ולהעריך נכוחה, אם הגעת אל הגבולות האלה. לפחות לפי התאור שהבאת הנה, של מצב היחסים ביניכם, זה לא נראה שכך המצב.

ד"ר חסון,ישבתי וחשבתי על מה שכתבת, נברתי פנימה והמסקנה הכמעט אינסטינקטיבית שהגעתי אליה היתה שאולי הציפיות שלי גבוהות מידי. אני מצפה אולי שבן זוגי יבין לבד שאני נזקקת מבלי שאצטרך לבקש, בדיוק כפי שאני מצפה מילדיי למשל שירתמו לעזרה בעבודות הבית מידי פעם כשאני חולה או עייפה מאד, או בכלל על מנת שתהיה חלוקה חינוכית בנטל.אולי הציפיות שלי מוגזמות מידי? כי אני נוטה "לצפות" בדרך כלל ע"י אבחנה אישית על איך אני הייתי נוהגת באותה סיטואציה הפוכה ובן זוגי אמר לי פעם (וזה היה לגבי ילדיי), שאפסיק לצפות שהם יתנהגו כפי שאני נהגתי כשהייתי בגילם, כי אנשים שונים האחד מין השני.זה כמו שהוא אמר לי שלשום:"תגידי לי מה את צריכה, אם לא תאמרי לי איך אדע"? וזה בדיוק העניין ד"ר חסון, אני מצפה שהוא ידע, מהמקום שאני הייתי יודעת מה הוא צריך, מבלי שיאמר לי....האם אתה חושב שזו ציפיה יומרנית?וכן צדקת כשכתבת לי שאת החשש אני מביאה מיחסים קודמים, אם זה מצד האקסים ואם זה מצד הוריי. מנסיון העבר, להיות נזקקת מעמיד אותי במצב לא קל עם עצמי. נזקקת=לא שווה.אינני מעוניינת לעצור ולרדת מין העגלה, אינני רואה את חיי בלעדיו, אינני מאמינה שישנו גבול שעלול להיפרץ עם בן זוגי שיגרום לי לרצות לרדת מין העגלה, גם לא ההיזדקקות לסיוע כלכלי. האהבה שלי אליו גדולה מידי.אני שוב מודה לך מאד.

רונית יקרה,
לצפות שבן זוגך יבין לבד מה את חושבת ורוצה, זו טעות נפוצה. אמנם לפעמים הם צריכים לזכור מה היה מצופה מהם בעבר, בתנאים דומים, וללמוד לעתיד, אבל תמיד הרבה יותר קל לנו לדעת מה אנחנו מצפים מאחרים, מאשר להם לדעת מה אנחנו מצפים מהם. וגם, הרבה יותר קל לנו לדעת מה אנחנו מצפים מאחרים, מאשר לדעת מה הם מצפים מאיתנו.בציפיה שלך שיידע מה את רוצה, את בעצם בוחנת את האהבה שלו. העניין הוא שכבר למדת את הגבולות, ומה הוא יודע ויכול, ומה לא, ובכל זאת את מתעקשת לבחון אותו על מה שאת כבר יודעת שהוא לא עומד בו. לכן, את צריכה לשאול את עצמך אם המבחן הזה הוא מבחן נכון לאהבה, או אולי מבחן המעיד על היכולות שלו? ובעצם, אני חושב שאני מבקש ממך לעשות הערכה מחודשת של המידע שאת חושבת שאת מקבלת ממנו, כשהוא לא עומד בציפיה שלך שיבין לבד. ובסך הכל, רונית, נדמה לי שבמבחן המציאות היומיומית, ובמבחן העשייה, הוא עמד יפה מאד עד עכשיו. האם החרדות שאת מכניסה עצמך לתוכן, כשאת רואה שהיכולות שלו מוגבלות, שוות את המחיר שלהן?

ד"ר חסון שוב שלום,קראתי את תשובותיך ואף ביקשתי מבן זוגי שיקרא את ההתכתבות בינינו, כך היה לי גם קל יותר להסביר לו את אשר על ליבי ולדעתי הנושא הובן כהלכה ואף נסגר בינינו. לדבריו, ברור לו שישנם מצבים בחיים שצריך עזרה מבן\ת הזוג. הוא אף אמר לי שזה רק היה ברור שבמוקדם או במאוחר הכסף שהיה לי יגמר. אז אין מה לעשות וכרגע המצב הוא כזה שהוא יתמוך בי. הוא במיוחד התחבר לאמירה שלך שלצפות מבן הזוג שיבין, זו טעות נפוצה.שאלתי אותו: "איך אביא את עצמי לבקש ממך מבלי להרגיש אי נוחות ומבלי להתפתל"? והתשובה היתה שבפעם הראשונה והשניה ואולי אף השלישית יהיה לי קשה, אבל אחר כך זה יגיע טבעי יותר. האם אתה חושב שזה כך ד"ר חסון?בכל אופן שוב תודה לך.

רונית יקרה,
אכן, אם עיניו בראשו, הוא בודאי ידע מראש שאת הולכת וקורסת מבחינה כלכלית, ולכן גם אני בטוח שהוא ידע להעריך את העובדה שלא פנית אליו קודם לכן בבקשת עזרה, ואולי גם את העובדה שהיה לך קשה לפנות אליו עכשיו - ולו רק בשל ההבנה שאת רוצה להיות איתו בשל הצדדים הטובים שבאישיותו וביכולותיו, ולא בשל יכולתו הכלכלית. יש לנו נטייה לראות את היכולת הכלכלית ואת העזרה הכלכלית כדבר שלילי, שהוא נפרד מכל יתר התכונות שלנו. לכן, אין לנו בעיה לבקש תשומת לב, ליטופים ואהבה וזמן, אבל יש לנו בעיה לבקש סיוע ותמיכה כלכליים. אלא שבסך הכל, מדובר במוסכמות חברתיות. ההבדל היחיד בין הצד הכלכלי לכל יתר סוגי התמיכה והסיוע הוא שהאחרות הן מיידיות, וה"מחיר" היחיד שלהן לעתיד, הוא יצירת תקדים של התנהגות, כלומר, יצירת הציפיה שכך יהיה גם בעתיד. לעומת זאת, תמיכה כלכלית, ובעיקר כאשר יכולותיו של הנותן אינן בלתי מוגבלות, היא גורם שיכול לשמש לנותן כבטחון לעתידו או לעתיד יורשיו, ומכך גורע הצד המקבל. אבל כמו בכל נתינה, הנותן עושה את שיקוליו ואת סדרי ההעדפות שלו, שבכלל זה גם הצורך לקיים את הקשר עם המקבל ואת רווחתו, כך שההבדלים בין נתינה חומרית לנתינות אחרות אינם באמת גדולים.אולי ההבדל העיקרי, שאינו קיים במקרה שלך, הוא כאשר מדובר בנתינה של אנשים שהונם באמת בלתי נתפס והרבה מעבר לצרכים שלהם, והם לכן יכולים לפזר אותו כתחליף ליכולות נתינה אחרות. את זה אנחנו לא אוהבים, כי כאשר הונם גדול מאד, לא נראה כאילו הם מקריבים משהו, כי זה לא באמת יוצא על חשבונם.אני לא חושב שיהיה לך קל יותר לבקש, כאשר תצטרכי. אני גם לא יודע עד כמה את מבקשת במילים חיבוק או נשיקה כשאת רוצה אותם. את מחבקת אותו, ומקבלת חיבוק בחזרה, כשאת צריכה. יהיה לך קל יותר אם הוא ילמד שזה יכול להיות צורך קבוע שלך, ויתעניין מדי פעם. אבל לפעמים תצטרכי את לעשות את הצעד הראשון. בדיוק כמו עם חיבוק ונשיקה, רק במילים.

ד"ר אורן חסון שלום.אין לי מילים להביע את הערכתי על סבלנותך ועזרתך לי.קראתי, הפנמתי ויישמתי את עצותיך המלומדות.היית לי לעזר רב,אגב, גם אני צפיתי בך אמש בטלויזיה וראיתי את הרהיטות המילולית והנסיון. עבודתך היא עבודת קודש בעיניי.יישר כוח..