לקחת סיכונים בזהירות - פורום זוגיות

היי,כל כך מבולבלת שאפילו משפט פתיחה למכתב הזה התקשתי למצוא.אני בת 30 ויש לי אח בן 35. גדלנו בבית בו הייתה אלימות ויחסים לא פשוטים עם ההורים וביניהם. כל אחד מהאחים חווה את הקושי בצורה אחרת ולקח את זה למקום אחר. אחי הגדול שחווה אלימות קשה כעס כל השנים ואף חיקה את ההתנהגות של אבי ואני הרגשתי שאני מחקה את דמותה החלשה וחסרת הביטחון של אימי, כתוצאה מזה פניתי לטיפול.במהלך השנים, על רקע המצב בבית, הקשר בינינו התהדק (בתקופת הילדות-התבגרות לא היינו קרובים) ואופיין בעיקר בזה שאני הייתי הדמות התומכת והמכילה (מקשיבה לקשיים האישיים שלו, מנסה לייעץ ולהרגיע) והוא היה דמות האח הגדול שעוזר ומסייע (כלכלית ופיזית) מכל הלב, אך לצד זאת גם מתנהג בצורה קשה, מדבר מאוד לא יפה, מעליב, מקלל, משפיל וכדומה. אפשר לומר שהיה חיקוי מסוים של היחסים של הורי.שבע השנים האחרונות היו קשות עד בלתי נסבלות עבורי וחוויתי עם אחי המון מריבות קשות שכללו השפלות, קללות ובמריבה האחרונה שהייתה לפני כשנה אף אלימות פיזית (זרק עליי חפץ ואבא שלי תפס אותו פיזית כדי שהמצב לא יסלים). חשוב לציין שבין כל מריבה אחת לשניה יש תקופת נתק של בין מספר חודשים לשנתיים וחצי (הכי הרבה שלא דברנו) ואז אנחנו מדברים, מלבנים את המצב ומנסים להתחיל מחדש. מה שלא הצליח עד היום.המריבה האחרונה התרחשה לפני כשנה ומאז החלטתי שנמאס לי להיות במקום הזה, לספוג, להכיל ועדיין לנסות ולהתעלות מעל הרגשות הקשים ולדבר איתו. בעזרת הטיפול שלי התחלתי לעשות מקום לרצונות, למחשבות ולרגשות שלי והבנתי שאני לא יכולה ולא רוצה להיות בקשר שאני מרגישה בו כל כך לא טובה, לא שווה ובעיקר גרועה!בראש השנה הגענו שנינו להוריי אחרי שלא נפגשנו שנה והפחד הכי גדול שלי היה שהוא יפנה אליי וינסה לדבר איתי שוב. עם כל הצער שבדבר התקופה האחרונה שהיינו בנתק הייתה רגועה מאוד עבורי, התקדמתי המון ברמה האישית והייתי נטולת לחץ מכך שאני צריכה להיות איתו בקשר.ערב החג עבר בשקט ובנעימים ויום לאחר מכן ביקש לדבר איתי ואמר שמעוניין שנשים הכל מאחורינו ונפתח דף חדש. עוד הוסיף שלא מעוניין שנדבר על מה שהיה ונתקדם הלאה ושאם הוא מסוגל לשים את זה מאחורה אז אני גם אני יכולה. התגובה שלי הייתה שאני לא יכולה להמשיך קדימה בצורה כזו ושהמריבה האחרונה הייתה טראומתית בשבילי משום שהייתה שם אלימות. אמרתי לו שכרגע אני מסוגלת שנהיה יחד בסופי שבוע, חגים ואירועים משפחתיים. הוא לא אהב את התשובה והגיב ב "אוקיי, בסדר". לא דברנו מאז.עברו כמה ימים ואני כועסת! מאיפה הציפייה שאשים את הכל בצד ואפתח, שוב, דף חדש אחרי כל מה שעברנו. אני מותשת ומצולקת מהקשר איתו ובעיקר מתוסכלת מחוסר ההבנה ומהציפייה שלו שאיישר איתו קו ברצונות שלו. אני מרגישה שמבחינתי זה המקסימום שאני יכולה לעשות כרגע ושוב זה לא מספיק טוב!אני גם כועסת על עצמי ועל כך שמרגישה שאולי כן הייתי יכולה לנסות ולפתוח איתו דף חדש, למרות שבתוך תוכי יודעת שאני חסרת אמון ואמונה שמשהו בקשר הזה יכול להיות טוב יותר.יחד עם זאת, אני רוצה למצוא פתרון למצב הזה שכן המחשבות על זה וההתעסקות בזה גוזלות ממני אנרגיה יקרה. אשמח לשמוע את דעתך, האם אתה רואה איזשהו פתרון בו שנינו נצליח לקיים קשר מאוזן נטול מריבות?תודה!

עמית יקרה,
זה יכול להיות לגמרי טבעי, מנקודת מבטו, לרצות להניח לדברים, לשים אותם מאחור, ולנסות להיות ביחסים אחרים. באותה מידה, זה טבעי מאד שתכעסי על נסיון כזה לטייח את מה שהיה. אחרי הכל, הכעס שלך תפקידו לשמור עליך, להקפיד שתהיי על המשמר, כדי שלא להיפגע שוב מאותם דברים שנפגעת מהם בעבר. לכן, אין ביניכם סימטריה. אולי היית מסוגלת לעבור הלאה, לו היה אחיך מוכן להכות על חטא, להראות לך שהבין מדוע לא היה בסדר, ואולי, על סמך זה, תוכלי להתחיל לתת בו אמון מחדש. וגם אז, זה ייקח זמן. הרבה יותר קל ומהיר למעול באמון מאשר להחזירו מחדש, כי כך אנחנו בנויים.אני חושב שלא תוכלי במצב הנוכחי לבטוח בו. אבל כן תוכלי לנסות. בזהירות. ולא להישבר מחטאים קטנים, כי אז לא תצאי מזה, אבל להכין את עצמך נפשית, בשלב הראשוני לפחות, לחטאים גדולים, כדי שלא להתמוטט מהם, אם יגיעו בכל זאת. אם את רוצה להתקדם ליחסים טובים יותר, זו הדרך היחידה. לקחת סיכונים, אבל בזהירות.