לקבל את מה שיש: טיפים להתמודדות

ד"ר שלום שוב,כבר ענית לי על שאלתי לפני כשבועיים שלושה בערך והיא גרמה לי לחשוב על הדברים כפי שהצעת,ולשים דברים בפרופורציו,ותודה על כךשעבר רק חודש וחצי מאז נישואינו ואני כל הזמן טרודה במחשבו על זה שזה יהיה הגבר האחרון בחיים שלי,זה מי שאני אבלה איתו את כל הימים ואת כל האירועים בחיי - בין אן לטוב או בין אם לרע,ומצד אחד אני שמחה שזה הוא ולא אחר ואני יודעת שהוא ילווה אותי תמיד- כמו שאומרים - בחולי ובבריאות,ואני יודעת שאני אעשה את אותו הדבר,אבל מצד שני מפחידה אותי המחשבה הזו.אני מוצאת את עצמי מנסה לשכנע את עצמי שזה בסדר,שזה סתם חששות של נשואה טרייה וזה נורמלי,בעיקר כי אני רואה דברים שנכתבים פה בפורום ומבינה שאני באמת לא היחידה עם ההתלבטויות האלה,אבל גם אני לא מאמינה גדולה במשפט "צרת רבים חצי נחמה": אני עדיין לא אוהבת להיות במצב אליו נקלעתי.אני חושבת כל הזמן על המילה "אהבה".אם אני באמת אוהבת אותו,איך יודעים שאוהבים,ואני מוצאת לעצמי הסברים למה כן אני אוהבת אותו,אבל לא מוצאת הסברים למה לא.אני מוצאת מליון ואחת סיבות למה כן להיות איתו,ולא מוצאת סיבה אחת למה לא.אני מסתכלת על התמונות חתונה שלנו ומבינה למה התחתנתי איתו.לפני מספר ימים הייתה לנו שיחה מאוד רצינית אחרי מריבה,והבנתי את הצדדים שלו,והוא הבין את הצדדים שלי ואני מקווה שיהיה יותר טוב,ועדיין - אני מרגישה שמשהו כבד עליי.אני מרגישה שיושב לי משהו בחזה,איזה גוש ענק של רגשות שאני לא מצליחה להסביר לעצמי.אני חייבת להגיד שדי נמאס לי מזה - זו אמורה להיות התקופה שלי,התקופה שבה אני פורחת,לא? למה אני רוב הזמן עצובה? בעצם,זה לא רוב הזמן,זה רק שאני לבד ואין לי משהו אחר לחשוב עליו....עוץ לי עצה... תודה...

שוב יקרה,
אני לא יכול לדעת על מה עניתי לפני כשבועיים, אם החלפת כינוי, ולכן אני מתחיל מאפס כאילו אנחנו לא מכירים.מה שחסר לך הוא ללמוד לקבל את מה שיש. עשית צעד, את יודעת שהוא צעד טוב, אבל את לא שלמה איתו. התוצאה היא שאת מפסידה, בשל גלים של מחשבות שליליות, את ההווה שלך. יכול להיות שזה מלחץ, ובעיקר לחץ הנובע ממחוייבות (מה שקורה ללא מעט גברים בעיקר). נסי, אם כך, ללכת לטיפול אישי, או למצוא לעצמך הסחות דעת, שתכיני לעצמך מראש, כדי להפעיל אותן בכל פעם של ירידה במצב הרוח, ושל מחשבות שליליות.

תודה רבה על העזרה.עכשיו אני יודעת לאן לפנות עם בעיות...