לצאת לפני שקיעה עמוקה עוד יותר...

לפני כשנה הכרתי בחור והתאהבתי בו כבר מהחודש הראשון שהכרנו. אומנם היינו ביחד תקופה מאוד קצרה אך באותה תקופה הקשר היה מאוד חזק. היתה בינינו כימיה מדהימה וזה היה נראה שגם הוא מאוהב. היו לי הרבה מאוד ציפיות מאותו הקשר, הייתי בטוחה שהכרתי את הבן אדם שאהיה איתו לכל החיים, שאתחתן איתו וכו'... זה פשוט היה נראה כך. הרבה מילים נאמרו מפיו והאמנתי לכל מה שאמר לי. הקשר הזה היה נראה מבטיח וגם בא לי במפתיע בחיים. כשהייתי איתו הייתי פשוט בעננים, הייתי מאוהבת עד מעל הראש.אחרי בערך חודש שהיינו ביחד התקשורת בינינו קצת פחתה, הוא כבר לא התקשר הרבה פעמים כמו לפני, הרגשתי שמשהו לא בסדר אך ניסיתי להתעלם מזה ולהדחיק את התחושה. חשבתי שאולי הבן אדם פשוט עסוק מאוד בעבודה (הוא היה ממש עמוס בעבודה) ואז ביום אחד הבחור פשוט נעלם מחיי. קבענו להיפגש ביום מסויים וכשהתקשרתי הוא לא ענה. ניסיתי כמה פעמים אך ללא הצלחה. אחרי מס' ימים ניסיתי להתקשר אליו שוב ושלחתי לו הודעות טקסט ולא קיבלתי תגובה. בסוף הוא ענה, לא הצלחתי ממש להבין ממנו באותה שיחה מה קורה, הוא פשוט אמר שהוא עסוק ושאנחנו צריכים לדבר ולא חזר אלי. באותה תקופה כשזה קרה הייתי פשוט הרוסה, בכיתי ימים ולילות, לא האמנתי שהוא מסוגל לעשות לי דבר כזה. לא יכלתי לתפקד, הרגשתי פשוט שזה סוף העולם. הלב שלי נשבר. זה היה ממש כאב עמוק כאילו מישהו מת. ככה עבר הזמן, כל הזמן מחשבות ובכי. פעמיים בתקופה הזאת ניסיתי ליצור איתו קשר אך ללא הצלחה, אפילו נסעתי אליו הביתה אך הוא לא היה.אחרי 3 חודשים שלא דיברנו החלטתי להתקשר אליו והוא ענה. דיברנו על כל מה שהיה והוא הסביר לי שזה פשוט לא זה ושאני צריכה לוותר ולהמשיך בחיי. הוא טען שהוא ידע שהשיחה הזאת תהיה מתישהו וידע שאני אתקשר. הסביר לי שהוא נעלם כי פשוט לא ידע איך להתמודד עם הכל. הרגיש צורך להתמודד עם עצמו לפני שמתמודד איתי. רציתי לדעת מה הסיבה לכך שעזב אותי, בהתחלה לא רצה לדבר על זה עד שבסוף אמר לי שהסיבה היא שמבחינה אינטימית לא הרגיש חיבור.בשיחה ניסיתי לשכנע אותו שקשר בין שני אנשים זה מעבר לרק אינטימיות ושמה שהיה בינינו זה אמיתי אך זה לא עזר, אמר שיש דברים מסויימים שלא יכול להתפשר עליהם בקשר וזה אחד מהם.תקופה זו היתה תקופה מאוד קשה בשבילי לא הייתי מסוגלת לצאת עם בחורים וכשהתחלתי לצאת כל הזמן השוואתי אותם אליו. ניסיתי לפתח קשרים אך ללא הצלחה. תמיד בסוף חשבתי עליו ועל האהבה הגדולה שהיתה לי איתו. ככה עבר הזמן עד שלאט לאט הצלחתי ל"עמוד על הרגלים" ולחזור לעצמי (אבל לא במאה אחוז), היה לי אפילו קשר שהחזיק קצת זמן. מאז עברה שנה ועדיין יש לי מחשבות עליו מדי פעם ולפעמים כשאני נזכרת אני בוכה.לפני שבוע אחרי הרבה זמן שלא דיברנו היה לי רגע של חולשה והתקשרתי אליו. דיברנו קצת והתעדכנו על מה שקורה לכל אחד בחיים, הבנתי שהוא עדיין לבד ולא בזוגיות. הוא הבין בשיחה שעדיין לא ממש התגברתי וניסה לרמוז לי שאתמודד עם זה. למרות זאת אמר לי שאולי ניפגש מתישהו לקפה. בינתיים לא שמעתי ממנו. אני חושבת עליו הרבה וכבר לא יודעת מה קורה איתי. אני פשוט מתוסכלת, אני לא יודעת איך אחרי כל מה שקרה לי איתו וכל הזמן הזה אני עדיין רוצה להיות איתו. אני בכלל מתוסכלת מהכל. לא מרגישה שאי פעם תהיה לי עם מישהו אהבה כמו שהיתה בינינו.אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשחרר אותו ולמחוק אותו מחיי למרות שההגיון אומר לי שאין טעם להשאיר אותו. אני פשוט לא יכולה, עד היום אני לא מסוגלת להאמין שלא היתה שם אהבה אמיתית משני הצדדים. יש בי עדיין תקווה בלב שמשהו ישתנה אצלו ושיחזור אלי.האם יש לי בעיה? האם אני צריכה עזרה/טיפול? חברות שלי אומרות לי שאולי אני צריכה לדבר עם מישהו בנושא. למה אני מרגישה כך ולמה זה פשוט לא עובר? למה אני לא מצליחה להמשיך הלאה ולשכוח את מה שהיה?

בת 31 יקרה,
את הרי יודעת שיש לך בעיה, ותארת אותה יפה מאד. השאלה היא איך מתגברים. ונדמה לי שהתשובה הראשונה היא לומר לעצמך שאין סיכוי שהוא יחזור אליך. ואולי אפילו יותר מזה – שגם אם הוא יתחרט, זה אולי יסייע במשהו לאגו הפגוע, אבל בתנאים האלה, כנראה שלא כדאי לך. לא רק כי הוא לא לגמרי סגור עליך. הרבה יותר מזה, כי אין לו די כבוד לאנשים. כי מעולם לא היה לו אומץ לעמוד מולך ולומר לך שהוא רוצה להיפרד. כי הנוחות שלו, של לעזוב ולברוח ולהתחמק ממך, ושל לא להתעמת איתך, היתה חשובה לו הרבה יותר מאשר הפגיעה בך. קוראים לזה "יושרה", או אינטגריטי. לא הכרת אותו מספיק, כי חודש של הכרות זה מעט מדי. נסי לומר לעצמך שעד כמה שהוא נראה, על פניו, גבר מוצלח כל כך, הרי שכאשר מכירים אותו יותר – בכלל לא בטוח שהוא יהיה מסוגל להיות לצידך בתנאי לחץ. הנטייה שלו, על פי מעשיו, תהיה להימנע ולברוח.מה שחשוב הוא שאת צריכה לצאת מהמצב הרגשי שבו את נמצאת. אם זה כבר נמשך זמן רב מדי, ואם את עוצרת את החיים כדי להתאבל זמן רב מדי, לכי לטיפול. חבל שתשקעי עמוק מדי. וככל שתקדימי, כך יהיה לך קל יותר לצאת מהביצה הרגשית הזו.

היי בת 31, איך אני יכולה לדבר איתך בנוגע לזה? משהו שאני רוצה להגיד