לספר לבן זוג ולבקש עזרה

יש לי בעיה כשאני צריכה לנסוע למישפחה שלי עים אני נימצאת עים בעלי והילדים.אני מרגישה לא נעים וחושבת כל מיני מחשבות. אים בעלי לא אוהב את האוכל שלנו.עים אין לא שיחות עים האחים שלי.כי בעלי טוען שאצלנו יותר מידי סגורים. ואצלכם עים אני מדבר משהו כמו ששואלים אותו משלומך. הוא אומר חרה וגיל. כאילו כרגיל. אז אצלנו ניפגעים. ועים הבית של הוריי לא נקי. אז אני מרגישה רע עים זה. בקיצור עים אני נוסעת עים בעלי למישפחתי אני תמיד לא מרגישה החי נוח. אני מעדיפה לבד. ככה מרגישה יותר כיף לי ויכולה עים אחיות שלי יכולה לדבר. כי כשאני עים בעלי. אני לא יכולה לספר לא שלא טוב לי.או האמת גם בעלי ממש אין לא שום קשר חם עים משפחתי. מילבד שלום שלום.מה נישמע וזהו. ועוד דבר בעלי טוען שבגלל שאין לא עים מי לדבר ומרגיש רע עים זה.הוא מביא איתו מחשב נייד. כי הוא נושא העיקר בשבילי כדי שלי יהיה טוב.האמת היתרחקתי ואני אשמה מהמישפחה שלי. מי שנישאתי הביקורים לנסוע בשבתות.מרוב שהיה לי יותר כיף ונעים לטייל כל שבת עים בעלי והבנות באיזור פורא היה לי כיף.עד שחמי ניפטר. היפסקנו ללכת לחמתי כל שבת לאכול ארוחת צהריים. וגם הינו כל שבת מטיילים ביחד נוסעים לכל מיני מקומות.לכן הורדתי את התדירות שאני אישתו היתי נוסעת במקום פעם בחודש. לפעם בחודשיים אחר פעם בשלוש חודשים.וגם בזמן שנסעתי אני למישפחתי. כל הזמן היתי בחששות ופחדים שאבא שלי שלא יצעק.כי ברגע שאבי היה צועק היתי מרגישה כולכך לא נעים. ולא רק זה בדרך חזרה לבית שלנו. בעלי אומר לי למה כל פעם שאנכנו מגיעים אבא שלך צריך לצעוק וכל פעם ריב במישפחה.האמת תמיד מגיל קטנות היתבישתי בבית שלי איך ניראה.ובאבא שלי שלא יצעק.אז זהו ביגלל שאת הכל היסתרתי מבעלי. היום בעיקבות המצב ומחלה בריאותית.שניקלעתי אלאה. אני ניסיתי לספרלבעלי אבל גם לא הכל.תמיד היסתרתי.מה דעתך על כל זה אנכנו נשואים 16 שנים ושני ילדים. זהו אפשר לומאר שמי שחמי ניפטר. הכל היתחיל לצוצ לי יאוש מצבי רוח. אין חשק לכלום.

שששששש יקרה,
את עוסקת במספר דברים יחדיו. נדמה לי שבן זוגך כבר די מכיר את הורייך, אז את יכולה לספר לו הכל. הוא גם מכיר אותך היטב, ולא צריכה להיות לזה השפעה עליך. אבל אם את נמצאת במצב של יאוש ומצבי רוח, אני חושב שכדאי שתגיעי לטיפול נפשי, כי אני לא בטוח שזה רק הבושה מהמפגש של בן זוגך עם אביך.

תודה רבה לך מאוד. האמת אבי כבר ניפטר לפני כמה שנים.ועדיין הבושה נימצאת אצלי בגלל איך יתיחס לזה בעלי.מרגישה שאני נימצאת איתו לא נוח לי.טיפול נפשי אני מקבלת.וכבר סימתי טיפול. שיחות קיבלתי.וזהו מה עכשיו איך ממשיכים.לעבוד לא לא יכולה. איך אני יומאר לו. או אני רוצה לשכנע את עצמי לא לחשבן לבעל.אבל אין אני כולכך מושפעת ממנו. מילה אחת יגיד וכבר אני שומעת לא.והוא בעלי בזמן האחרון ממני ישר גם ניפגע. אים יגיד לא דוגמא. אני לא יוצאת בשבת.ישר פרצוף חמוץ. כי הוא אומר שיתיאש ממני. כבר אבל בכל זאת מעדיףלצאת איתי ועים הילדים.ואיך אתה מגדיר את זה שאני מאוד רוצה חברה בטיולים ולא רק עים המישפחה שזה הילדים ואני ובעלי. אז עד עכשיו בחיים לא אמרתי לא כי לא הרגשתי חוסר.היום אני מאוד מקנאה שתמיד קבוצות אנשים ביחד. נכון יש לנו חברים.שפעם בה אנכנו ניפגשים. ונוסעים ביחד.איתם זה פחות.אני מיתכוונת עים יכיר ואין לא בעיה להיתחבר עים אנשים. הוא ממש בעל שיחה.רק ליפעמים כשוח. הוא אומר לי אני אוהב לבלות לבד עים הילדים שלנו.כי אני אומרת בסדר לא שמרתי כל השנים על קשר עים אנשים. היום חסר לי מאוד.כי אז לא הרגשתי צורך והיה לי חיים יפים ולא הרגשתי שום שינוי. היום אני מאוד רוצה שיבואו אלינו אנשים ונצא איתם לטייל. כי בעלי מאוד אוהב לטייל עים המישפחה.אז לא שמרתי על קשר היתי עובדת ולחוצה על תיפקוד הבית וניקיון. זה מה שהיה לי כל החיים שביזבזתי. איך עושים שינוי בחיים.

שששששש יקרה,
מכיוון שאת עדיין מתלבטת, ולא יודעת איך להמשיך, אני חושב שהטיפול שלך לא הושלם. את צריכה לבקש מהפסיכולוג/ית שלך הדרכה והמשך טיפול כדי שתדעי מה את עושה הלאה. את מספרת לי יותר מדי דברים מכדי שאוכל להבין מה הבעייה, ואיך לפתור אותה.