לנסות לא להילחם, אלא לשים גבולות

שלום.
.אני לא יודעת אם זה מתאים לפורום הזה או לא אבל רציתי לספר את הסיפור שלי ממש בקצרה..ולקבל קצת ייעוץ מה לעשות...יש לי מערכת יחסים של כמעט 5 וחצי שנים אני בת 22 והכרתי את החבר שלי כשהייתי בת 17 ומאז ההורים שלי לא אהבו אותו בגלל איך שהוא נראה...באותו זמן הכריחו אותי להיפרד איתו ובלב כואב ושבור זה מה שהיה נפרדתי ממנו וכך דרכינו נפרדו לחצי שנה אני התגייסתי הוא התגייס...וכעבור זמן מה התחלנו שוב לדבר בעיקר בטלפון תמכנו אחד בשני היינו אחד בשביל השני ואז חזרנו...(כמובן שההורים שלי לא ידעו) הייתי נוסעת אליו ואומרת שאני חוזרת לבסיס..הכל היה בהיחבא מההורים אבל בינינו הכול היה מושלם!!!היינו ביחד שנה וחצי שהיו הכי מאושרות בחיים שלי,למרות הפחד משיגלו אותי הכאב בלא לספר ולשקר להורים שלך..במקום שאוכל להשוויץ באהבה שלי...סיימתי צבא עברו 4 חודשים רבנו ונפרדנו,אך במשך הזמן דיברנו מדיי פעם ואז חזרנו החלטנו שהכול ייראה אחרת ובאמת הכל נהיה יפה יותר הכול כל כך חלומי בינינו כאילו זאת הפעם הראשונה שאנו יוצאים...אני כ"כ מאושרת בגללו החיוך לא יורד מפניי ,אני רק חושבת מתי לראות אותו איך לראות אותו...לפני שבוע החלטתי ללכת ולספר להורים שלי בעצמי על הקשר בינינו וזה מה שעשיתי ישבתי איתם וסיפרתי להם וכמובן שההורים שלי ובמיוחד אמא שלי התחרפנה מזה,הם אמרו לי שהם לא מוכנים לקבל אותו ולא להכניס אותו לבית,אתם מבינים בגלל איך שהוא נראה!!הם אפילו לא מוכנים לשבת איתו ולדבר איתו...אני אוהבת אותו ואני פשוט לא מצליחה לחשוב איך חיי ייראו בלעדיו...כרגע אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה חצויה בין שני הדברים הכי חשובים בחיי המשפחה שלי והאהבה שלי!!מה עליי לעשות?!

מור יקרה,
זה אכן לא פשוט להיות חצוייה כך. לו היית מבוגרת ועצמאית יותר, היית יכולה גם פחות להתחשב בהם, ולומר להם: אני מאד מעריכה את הדאגה שלכם, אבל אני אשה עצמאית, ותצטרכו לסמוך עלי שאני עושה את מה שאני באמת רוצה, ויודעת איך לדאוג לאושר שלי. אין בטחון ואף פעם לא יהיה, אבל אני קולעת לא רק בבחירות שלי. אני מאד אוהבת אתכם, ויודעת שאתם אוהבים אותי, אבל בהקשר הזה, של האהבה שלי, תצטרכו לסמוך עלי.אלא שכרגע, כשאת צעירה והם סומכים עליך פחות, וכשאת תלויה בהם ויש להם אמצעי לחץ, הם יכולים להרשות לעצמם ללחוץ עליך יותר – מתוך ההבנה שלהם שהם עושים את מה שטוב לך. בעיקר את מה שטוב לך (כי אולי גם עניין התדמית שלהם נכנס כאן, ואולי גם דברים אחרים). נסי לתמרן, בשלב זה, להילחם בהם פחות ראש בראש, ובעיקר לבקש שיסמכו עליך (ואולי אפילו שפוגע בך שהם לא סומכים עליך מספיק), ולנסות לשים להם גבולות. בעדינות, אבל בקול ברור עד כמה שאפשר, ומבלי לפגוע וללא מלחמה, וללא ויכוחים ארוכים – פשוט לומר שילמדו לקבל את זה, ושאת אוהבת אותם, אבל שזו דרכך. ולומר להם שאם יהיה לך רע בקשר איתו, תדעי מה לעשות, ושאת עם היד על הדופק, כמו שאת אמורה לעשות עם בן זוג, אבל גם שכרגע טוב לך. זה עלול להיות מאד מעייף ומאד מתיש, אבל אם תלכי בדרך הביניים, ולא בדרך המלחמה, יש סיכוי שלא תצטרכי לבחור.

ד"ר אורן היקר.
..אני יודעת בתוכי שאתה צודק אבל מאוד קשה לי עם זה...ההורים שלי מאוד קשים מאוד מהדור הישן, האפשרות של לדבר איתם כבר לא קיימת לצערי כל דיבור עליו איתם מגיע לויכוח ולריב שמתפוצץ בסופו של דבר...אתמול אמא שלי אף התקשרה אליו ואמרה לו לא להתקרב אליי,היא מאוד נחושה בדעתה היא לא נותנת לי להתקרב אליו ואני כבר אוזלת יד,לא יודעת מה לעשות אני יודעת בתוכי אני מרגישה בתוכי שאני אוהבת אותו,אני רואה את האהבה שלו אך מרגישה שאני לא יכולה לעשות עם זה משהו.העניין שזה לא יחסים שרק התחילו זה יחסים שהם כבר קיימים האהבה פה היא אהבה שנבנתה במשך שנים ונשמרה כך לאורכם...את זה כמובן ההורים שלי לא יודעים או רוצים לדעת ואני יחד עם זאת לא יכולה לחלק את האהבה שלי ולשמוח בה...פתרון כבר אין לי..כי להתקרב אליו הם לא נותנים לי.

מור יקרה,
נכון. ולו זה היה קל, לא היה צורך להתמודד. האם את יכולה להתמודד? – כפי שאמרתי, זה תלוי גם ביכולת שלך להיות עצמאית, כי עצמאות נותנת יותר כוח. מתישהו, ווטו של ההורים לא יהיה משמעותי כל כך.