לנסות או לא לנסות?

לפני כשנה עברתי הטרדה מינית ומאז האמון שלי בגברים חדשין ירד מסיבות מובנות,כמה חודשים אחר כך הכרתי בחור מקסים ולאט לאט נתתי בו אמון,נתתי לו לגעת בי,אהבתי אותו וידעתי שהוא אוהב אותי.בזמן האחרון מכיוון שהייתי בלחץ עצום מהלימודים כל המנגנוני הגנה נחלשו ואיתם הגיעו תחושות חוסר האמון ולכן רבתי המון עם חבר שלי כביכול לבדוק אם הוא באמת אוהב,בשלב מסוים המריבות האלו היו לו קשות והוא נפרד ממני.האם כדאי לכתוב לו מכתבולספר לו חלמה התנהגתי בצורה כזאת,האם זה ישנה משהו?

נעה יקרה,
נסי... מה את יכולה להפסיד?ואם קשה לך, חשבי על הדבר הגרוע ביותר שעלול לקרות, ותראי שזה לא ממש נורא.ואת יודעת מה תרוויחי? - שנים של חרטה ותסכול על כך שלא ניסית.

כתבתי לו מכתב,הוא התקשר,נפגשנו ובגלל שהנושא כל כך כואב בכיתי לו המון ומבן אדם כל כך מקסים ואוהב הוא הפך לבן אדם אחר-צעק עליי להפסיק לבכות,לרגע לא הקשיב באמת,לא נתן חיבוק או חיוך להראות שהוא מבין מה עבר עליי, להראות שהוא סולח,אמר שזה קשה לו ואני מאוד חשובה לו ושהוא ישמח לעזור אך באותה נשימה גם ביקש ממני לצאת לו מהאוטו ולהפסיק לבכות כי הוא עייף, אני לא מבינה איך אדם שהיה כל כך קרוב עליי הפך לכזה קר ומנוכר- באמת כבר לא אכפת לו??

נעה יקרה,
כתבתי לך שאין לך מה להפסיד, ומדוע שלא תנסי. טעיתי, כי הפסדת מנה די גדושה של הערכה עצמית. אמנם לא בשל הנסיון עצמו והדחייה שבעקבותיו, אלא בשל אופן הפניה שלך, שהיה כרוך במינון גדול של חשיפה רגשית, ולכן גם בתחושה מסויימת של השפלה. לא עשית איתו ברור כן והסבר מה הניע אותך לנהוג כפי שנהגת, והסבר על הלחצים שלך, אלא פנית אליו עם מטען רגשי רב שהוא לא היה יכול להתמודד איתו. במודע או שלא במודע, ציפית שהוא יישבר אל מול הבכי והתחנונים שלך. באופן מעשי, ציפית שייקח אותך מרחמים. וכשקשה לו להתמודד עם המטען הרגשי שהבאתי, אולי גם כי אין לו רצון להמשיך ולהיות איתך מסיבותיו שלו, הדרך היחידה שלו להתמודד עם זה היא שלא לגלות כלפייך אמפתיה. זה לא אומר שזה לא אכפת לו, אבל זה אומר שהוא לא רוצה להתקרב אליך, כדי שלא להרגיש מחוייב. גילוי האמפתיה שלו יחייב אותו לעזור לך, ומכיוון שהעזרה היחידה שביקשת ממנו היא לחזור ולהיות איתך, ואת זה הוא לא רצה לעשות, לא היתה לו ברירה, אלא גם לדחות את כל המטען הרגשי שהבאת איתך.כרגע, את יודעת טוב יותר מה הסיכוי לעתיד היחסים ביניכם. לפי מצב עניינים זה, אין לך ברירה אלא להמשיך הלאה. עזבי לכן את מה שהיה, והתחילי לתכנן מה את עושה עם עצמך לעתיד טוב יותר, וכל תחום עתידי שבו תחשבי הלאה ותתחילי לעשות בו הוא טוב לצורך העניין הזה.וכדאי שתראי זאת גם כלקח, שמוטב שתבני ותחזקי את עצמך, חברתית, ואולי גם מקצועית, כדי שירצו אותך בגלל הדברים הטובים שבך, ולא מרחמים. לאורך זמן, יחסים המושתתים על רחמים אינם יחסים טובים ובריאים. אני לא יודע אם בעקבות הטראומה שעברת הגעת לטיפול. אני לא בטוח אם זה שייך לעניין או לא, אבל אם את בטיפול, כדאי שתבדקי אם הצורך שלך באמפתיה של הצד השני, עד כדי נכונות לבסס את היחסים שלך בעיקר על הציפיה לאמפתיה למצבך הנפשי הקשה, אינו תוצאה של אותה טראומה.

תודה רבה על התגובה המפורטת,העניין הוא שבשום שלב בשיחה לא ביקשתי ממנו שיחזור להיות חבר שלי,הוא גם יודע שאני כבר לא מעוניינת בו כבן זוג ,הוא זה שביקש לשמור על קשר ידידותי כי אני חשובה לו ולי היה חשוב להסביר לו מה קרה לא על מנת לקבל אמפטיה אלא באמת שידע ויבין מה קרה כי אני יודעת שהוא מאוד נפגע מההתנהגות שלי כלפיו ולכן התגובה שלו כל כך הפתיעה אותי-אם הוא מעוניין להיות ידיד ולעזור למה הוא מגיב כפי שהגיב,איך מצד אחד בן אדם יכול לשדר אכפתיות ומצד שני מעשיו לחלוטין סותרים זאת?כרגע זה כבר לא משנה ,הוא טס לחו"ל לכמה חודשיים על מנת לעכל את הכול ולחשוב על הכול,ואני מקווה שעד שהוא יחזור כל המטענים הרגשיים שקשורים בו ידעכו מאוד....