לנהל רומן: סיכונים והצדקות

שלום
ד"ר חסון,יש לי שאלות מאוד כללית: מה יכול לגרום לאישה נשואה באושר יחסי, עם בן זוג שהיא מעריכה מאוד (אוהב, מפרגן, אבא טוב), שהסקס ביניהם אמנם בתדירות לא גבוהה, אבל מהנה ביותר, לחפש בחוץ? האם החיים הזוגיים תמיד נפגעים מרומן חסוי? האם דחף מאוד חזק שמדחיקים לאורך זמן לא מזיק יותר למערכת היחסים (מתח, ריבים) מאשר פורקן שמאפשר דווקא זוגיות רגועה. האם האינטימיות יכולה דווקא לצמוח במקביל?תודה רבה

בהמשך לשאלה:זה לא שהמערכת יחסים מושלמת - ברור שיש עליות ומורדות, ברור שי אי הסכמות וריבים, אבל סה"כ אפשר להגדיר אותה כטובה. האהבה הגדולה כבר לא כזו גדולה, אבל יש אכפתיות, חום, דאגה. ועל כל אלה אני לא מוכנה לוותר בשום אופן.אז מה העניין? אולי זה משבר גיל 35-40?

ר יקרה,
מה שגורם לזה הוא הצורך בריגוש, בדרך כלל. שאולי קצת חסר - ויש אנשים שזה חסר להם יותר בחיי היומיום, או זמנים שבהם הם רגישים יותר ומוכנים יותר לקבל תמיכה או עניין או ריגוש מבחוץ. פעמים רבות זה נוצר בהדרגה, כשאת מאפשרת בהתחלה רק סדק, והוא מתרחב, כי בכל פעם זה רק עוד "קצת", וכשאת נותנת לגיטימציה למה שכבר ישנו, ה"עוד קצת" קל יותר מאשר לו היית חושבת על המצב הזה בתחילת הדרך.ואני כבר לא מדבר על הסיכון שמשהו כזה יתגלה, כי כאשר הוא מתגלה זה כמעט תמיד בהפתעה גדולה, ורק נסי לדמיין מה יקרה אז. את לא רוצה לוותר על מה שיש, אבל את כן מוכנה לסכן זאת. שיקול שצריך לקחת ברצינות.קראי בבקשה מאמר שלי שכותרתו:הבגידות ההרסניות ביותר הן אלו שאינן מתגלות(תחת הסעיף "בגידות", בדף המאמרים שלי).מצד שני, אני מרגיש גם שלא נתתי לך פיתרון, כי את מדברת על בעיה שאת מרגישה שיש לך. האם זו באמת בעיה, או שאת מגדירה אותה כבעיה כי ההגדרה הזו מקלה עלייך להצדיק את מה שאת עושה או רוצה לעשות? הרבה מאד תלוי ב"סטייט אוף מיינד" שלך, כלומר, במקום שאליו את מכניסה את עצמך קוגניטיבית ורגשית. כשאת מאפשרת לעצמך, את מוצאת יותר בקלות בעיות והצדקות (וגם "משבר גיל הארבעים" הוא סוג של הצדקה), ובכלל זה גם ה"צורך" שלך, שאולי הופך אז להיות חזק יותר משהיה קודם. כשאת לא מאפשרת לעצמך, ואומרת לעצמך "זה משהו שאני אפילו לא חושבת עליו", אז את מחפשת פתרונות אחרים, ומסתפקת בהם גם אם הם פחות מרגשים. קל יותר לשכנע את עצמך שזה מספיק טוב לך, כשאת לא בוחנת את מה שמחוץ להישג ידייך. לכן, חלק גדול מהסיפור הוא האישיות והיציבות, והשאלה מה את מאפשרת לעצמך לרצות ולחשוב, שהעולם המוסרי שלך או הנטייה לשמור על הקיים ולא לסכן אותו הם חלק ממנו.אם את מתקשה למצוא לעצמך פתרונות אחרים, אבל רוצה בהם ורוצה ללמוד להסתפק בהם, כדאי שתלכי לייעוץ פרטני. לפעמים, בהמשך, כדאי אפילו להפוך אותו לזוגי, אבל זה כבר תלוי במה שיעלה שם.

תודה על התשובה המעמיקה.קראתי את כתבתך עוד לפני שפניתי אליך כאן. חלק מהדברים הפנמתי, לאחרים אני פחות מתחברת.הכל באמת התחיל ממשפט "לחשוב ולדמיין מותר כל דבר" וזה נתן את הלגיטימציה הראשונית. אבל הרי לא תמיד המחשבות מקבלות צורה. איך משאירים אותם בראש ולא מוציאים אל הפועל?אני מרגישה כבר תקופה די ארוכה בהדחקה ולא מצליחה להתמודד עם התחושה - בוערת מבפנים, אבל משדרת רוגע כלפי חוץ.חשוב לי מאוד לא לפגוע בבן זוגי, מפני שהוא יקר לי מאוד ואני יודעת שגם אני יקרה לו. אבל מה יהיה איתי? האם ה"אנחנו" תופס ב 100% את ה"אני"?מאוד הייתי רוצה לפנות ליעוץ, אך כרגע ספק גדול אם המצב הכלכלי יכול לאפשר לי. אם אפנה, האם גם פגישה אחת או שתיים יכולות לעזור או שזה טיפה בים?תודה מעומק הלב.

ר יקרה,
הייתי אומר שכדאי לנסות תהליך קצר, של ארבע פגישות, שבייעוץ שבו יהיה גם דיאלוג ולא רק מונולוג שלך, תוכלי לקבל כיוון. האם זה יספיק לאורך זמן? - קשה לדעת. הרבה מאד תלוי בשאלה מהיכן מגיעה הצורך הזה שלך, ומה עוצמתו, וגם - עד כמה את קשורה לאיש אשר הרומן איתו עומד על הפרק.לפעמים, כאשר ייעוץ זוגי עומד על הפרק ויש תהיה לגבי היכולות הכספיות, אני אומר שאם התהליך מתחיל בזמן הנכון, ההוצאות תהיינה קטנות יותר מאשר כאשר הוא ייעשה בהמשכו. בכל מקרה, לאחר תהליך, במידה והמשך תהליך יהיה נדרש, ויהיה נכון לעשות, יתכן שאפשר יהיה ליצור תנאים נוחים יותר.

תודה רבה, וברשותך עוד שאלה קצרה -האם לתהליך זוגי יהיה ערך כלשהו עם נושא הרומן לא יעלה בתהליך, אלא רק היחסים בין בני הזוג?אני חוששת אפילו להזכיר את הנושא פן בן זוגי יפגע.המון-המון תודה לך.

ר יקרה,
שאלת שאלה נכונה מאד. התשובה היא שזה תלוי. אם יש קושי בחיבור הרגשי, חשיפה שכזו יכולה ליצור אותו מחדש, ובתנאי - שבן הזוג הוא אדם שיוכל להכיל זאת - כי פגיעה שכזו נשארת לאורך זמן, ובהחלט מדובר לא רק ברגע החשיפה. מה שאומר שמדובר לא רק בכאב, אלא גם בסיכונים.מצד שני, השאלה היא אם ללא חשיפה שכזו, תוכלי להגיע לחיבור הרגשי שאת צריכה כלפיו, ולכן עד כמה זה חיוני להמשך הנישואים שלכם לא רק בטווח המיידי. כך או כך, את צודקת - כל השיקולים שכתבתי הם שיקולי כדאיות מנקודת מבטך בלבד, שהוא הצורך האגואיסטי שלך - ויש מי שמספר כדי לנקות את מצפונו, שגם זה צורך אגואיסטי. האם עדיף לאושר האישי והזוגי שלו שלא תספרי, למרות הסיכון של ההתרחקות שלכם? יכול להיות. בסופו של דבר, את צריכה לראות אותו ואת מה שעובר עליו, ולהתחבר לזה, ולא מעליונות של מי שיודע יותר, אלא דרך הכאב של מי שיודעת משהו שעלול מאד לצער אותו (ואני מדבר על צער, ולא על כעס). אם תצליחי להתחבר לזה, את בדרך הנכונה לחזור הביתה.

תודה רבה, ד"ר חסון.דבריך עזרו לי מאוד. מאוד.