למה להישאר? עצות למיואשת

שלום,
כתבתי כאן בעבר וני זוכרת שייעצתי לי לשמור על האירוסים על אש נמוכה ככל הניתן. לא עשיתי זאת והחלטנו להתארס. המצב נהיה גרוע מיום ליום. כל הספקים סגורים ואני והארוס שלי לא מפסיקים לריב יום יום על כל דבר קטן וגדול. אני לא רואה את עצמי חיה איתו. אני ממש מפחדת מהצעד הזהז של החתונה איתו אבל מצד שני אני גם צפחדת ממה שיש בחוץ.אני מש אובדת עצות. החתונה אמורה להיות בעוד חודשיים. אני והארוס שלי היינו חחברים 3 וחצי שנים. גם כשהיינו חברים היו רבים הרבה, אבל עכשיו אני פשוט אומרת לעצימ שאין לי תקשורת עם הבן אדן אנחנו פשוט מגיעים ממקומות שונים. אני משכילה ומצטיינת והוא אפילו לא יודע לקרוא ולכתוב כי יש לו לקות למידה, אני מרגישה את התלותיות שלו אליי "תכתבי לי" "תעשי לי" ואני אומרת לעצמי איך אני אוכל לחיות ככה כל החיים עם מישהו שאפילו לא יודע לדבר עברית. אני כל הזמן מזלזלזת בו בלב שלי ואני אומרת שיש ביננו פערים קוגניטיביים כ"כ גדולים ושזה פשוט לא זה. אבל יש לי בעיה כי אני ממשיכה עם ההכנות ואנחנו ממשיכים לריב ואני כרגיל עם האיומים שלי על ביטול החתונה כל שני וחמישי.מה לעשות? אני אובדת עצות.אני לא מאמינה בטיפול זוגי כי אופי של אנשים לא משתנה. אני פשוט נגעלת ממנו לא נמשכת אליו יותר ופשוט ירד לי ממנו במלוא ובן במילה.מה קורה פה?

מיואשת יקרה,
אני לא יודע מה את כתבת או אני כתבתי בעבר, ולכן לא יכול להתייחס לזהאם אין לך תקשורת איתו, ואם אתם לא מפסיקים לריב, אתם צריכים לעבוד על זה. לבדכם, עד עכשיו, לפי דברייך, זה יותר הזיק מאשר הועיל. ואם, כפי שכתבת, את משוכנעת שאופי של אנשים לא משתנה, ואת נגעלת ממנו, וירד לך ממנו במלוא מובן המילה, למה את עדיין שם?חפשי תמיכה מהמשפחה שלך, ו/או של חברים, ועשי את מה שאת חושבת שנכון לך לעשות. נפשית, וגם מעשית, הרבה יותר קל להיפרד עכשיו, מאשר לאחר נישואים.