למה הוא לא משקיע? שורש הבעיה

שלום,
נכנסתי לפורום הזה במקרה (למרות שסתם לא קורים דברים).יש לי בעיה עם בן זוגי ולכן אני כותבת.אני מכירה את בן זוגי קצת יותר משנה.כשהכרתי אותו הוא היה מובטל ובמשך הזמן מצא עבודה (זמנית, לכמה חודשים).בימים אלה הוא מסיים את עבודתו ויש לציין שיש לי בעיה עם מצבי הרוח שלו לאחרונה.אני מניחה שהכל נובע מכך שהוא עומד להיות מובטל שוב אך אני לא יודעת איך לדבר איתו ולהרגיע איתו שהכל יהיה בסדר. שזה מצב זמני והוא עוד ימצא את מקומו ואת העבודה שהוא שואף אליה.כתוצאה מכך שהוא עומד להיות שוב מובטל - מצבי הרוח שלו הולכים ומשתנים וזה מגיע למצבים שאנחנו רבים כל יום - על כל דבר.כל דבר מפריע לו אצלי, על כל דבר שעומד בדרכו הוא מעיר ואפילו מרים את הקול.גם בתקופה שהוא עבד - הוא השקיעה את כל כולו בעבודה עד כדי כך שאנחנו הפסקנו לעשות דברים ביחד. הפסקנו לצאת לבלות, הפסקנו להיפגש עם חברים, הפסקנו לטייל (היינו לפני כן מטיילים כל שבת) וכו'.המצב מבחינתי בלתי נסבל - הוא הפסיק להעריך אותי, הוא הפסיק לשתף אותי מה עובר עליו, הוא מעדיף להסתגר, לא לצאת מהבית ולשקוע במחשבות אין סוף.ובעיקר לא להעריך אותי ולא להשקיע בזוגיות שלנו בכלל או במילים אחרות - הוא לא נותן מעצמו בכלל אבל מצפה מצד שני לקבל כל הזמן.איך אפשר לדבר עם אדם שהוא לא מוכן להקשיב?איך אפשר להראות למישהו שהדברים הם לא כמו שהם נראים?איך לגרום לו לתת יותר מעצמו?

שרונית יקרה,
בניגוד לגישה הפרויידיאנית והפסיכו-דינמית, אני דווקא חושב שהרבה דברים קורים "סתם", כלומר, במקרה. אבל לא נכנס לויכוח הפילוסופי הזה כרגע. אז בואי ונחזור לשאלה שלך:ניסחת כל כך יפה את השאלה שלך, בסוף המכתב ("איך לגרום לו לתת יותר מעצמו?"), עד שאי אפשר כמעט שלא לראות ששם בדיוק שורש הבעיה.אתרואה שהוא יכול לתת יותר מעצמו,הואככל הנראה לא מרגיש שיש לו די מעצמו, אפילו בשביל עצמו, ולא כל שכן מספיק כדי לתת לך. וזה אולי שורש הבעיה.היות שסולם ההצלחה הגברית, וגם סולם המשיכה שלהם לנשים נקבע בעיקר על סמך מצבם הסוציו-אקונומי, הרי כאשר הם נפלטים ממעגל העבודה הם מרגישים חוסר בטחון רב ביחסיהם עם נשים, ובכלל זה גם עם בנות הזוג הקבועות שלהם. סטטיסטיקות מצביעות על כך שזוגות מתפרקים מהר יותר כאשר הגבר מאבד את כספו או את מקום עבודתו. לפעמים זה משום שהנשים מעריכות אותם פחות, אבל לא פעם זה קורה משום שהוא מפסיק להיות בטוח במה שהוא, וביכולות שלו, ואז הוא צריך לבדוק את הגבולות של הצד השני, כדי לדעת אם בת הזוג שלו באמת רוצה אותו. הבדיקה הזו כרוכה בחוסר בטחון שלו בעצמו, ולפיכך בציפיה שכל דבר שהיא אומרת, כרוך בביקורת עליו. וכשהוא מחפש ביקורת, קל לו למצוא גם אם היא לא קיימת. זה אולי קצת מזכיר נשים לאחר לידה (ולפעמים גם לפני, כלומר, בעת ההריון), שגופן טרם חזר למצבו הקודם, וגם הן צריכות חיזוקים, והן לא פעם חשדניות יותר וחסרות בטחון. בן הזוג שלך זקוק לחיזוקים, וכל עוד הוא לא בטוח בך, קשה לו לתת לך. הוא עסוק מאד בצרכים שלו ובחוסר הבטחון שלו, וקשה לו יותר להיות אמפתי. יכול להיות שתוכלי לקחת את מה שאמרתי כאן, ולמצוא דרכים לחזק אותו כך שירגיש טוב יותר עם עצמו, מבלי לשפוט אותו ומבלי לבקר אותו. כשהוא ירגיש נוח ובטוח יותר איתך, יכול להיות שהוא גם יתחיל לראות אותך.אלא שהקדשת גם פיסקה אחת לתקופה שבה הוא עבד קשה, ואת אומרת שהתקופה ההיא לא מצאה חן בעינייך, כי הוא עבד קשה ולא היה לו פנאי לך, כמו גם לפעילויות בשניים או יותר. אבל זה חלק קטן מהבעיה. ואולי זו כל הבעיה, כי לא טוב לך כשהוא מובטל, ולא טוב לך כשהוא עובד. מתי כן טוב לך איתו? קחי זאת כנקודה למחשבה. אני בטוח שהיו בו דברים שהם טובים לך. אולי עדיין ישנם. אבל העובדה שהצלחת להסתיר אותם במכתב שלך, מעידה על כך שאולי מוטב שתבדקי את עצמך. אולי את מסתירה אותם גם ממנו.

בוקר טוב,בהמשך למכתבך ברצוני לציין כמה פרטים:לגבי מה שאני מרגישה כלפי בעלי - אני תומכת בו, אני מחזקת אותו אך כל מה שאני אומרת נראה שזה לא מספיק.משום מה אתה חושב שאני לא יודעת מה טוב לי, ולכן אני חייבת לציין שאני יודעת מתי טוב לי!! טוב לי שמתייחסים אליי, טוב לי שאני מרגישה שאוהבים אותי, טוב לי שאני מרגישה נאהבת, טוב לי שאני מרגישה רצויה, טוב לי שאני מרגישה שייכת ועוד.ואני לא מרגישה את הדברים האלה נכון לעכשיו!!!בתקופה שהוא היה מובטל (כשרק הכרתי אותו), היינו מטיילים יותר, נפגשים עם חברים, עושים יותר דברים יחד.כשהוא עבד בעבודה הזמנית שהוא מצא - הוא היה משקיע את עצמו בעבודה עד כדי כך שהפסקנו לעשות את אותם דברים שציינתי מקודם.אני חושבת שצריך ללמוד לעשות את ההפרדה הזאת בין עבודה לבין החיים האישיים - ולצערי הוא לא ידע לעשות זאת.אני יודעת להיות הכי תומכת והכי מבינה שיש - אני אדם עם המון סבלנות!!!לדעתי אתה צודק בתשובה שלך לגבי מה שהוא מרגיש - חוסר ביטחון. כי כשהוא לא עובד הוא אכן מרגיש כך אבל הוא לא יודע איך לפרש את זה או שהוא לא יודע איך להוציא את זה ולכן הוא מוציא את זה עליי בצורה ממש לא יפה שגורמת לנו לריב כל יום.ושוב אני שואלת - איך אני גורמת לו להבין שזה לא סוף העולם. שהדברים יכולים עוד להשתנות. שהוא צריך להיות אופטימי והכי חשוב - איך גורמים לו להבין שאני לטובתו ולא לרעתו.תודה ויום טוב

היי שרוניתמנסיוני האישי בתור בחורה שחיה את המובטלות וחסרת הביטחוןועוד מקבלת יחס קריר ומעצבן מבן הזוג שליאז ככה כל מה שאני ממליצה לך לעשות זה פשוט להיות קרירהלא לקחת ללב ולא לנסות להבין שום התנהגות מהצד שלואולי כדי לך פשוט לשקול את כל המערכת היחסים הזו שובותתחילי לעשות דברים שיגרמו לך לחיות את החיים שלך יותר מאושריםתפסיקי לחשוב עליו תתרכזי בעצמך ואים בא לך לטייל ולבקר חבריםאת יכולה לעשות את זה גם לבדותראי אולי כשהוא יראה שאת ממשיכה את החיים שלך כרגיל אם יש לו עבודה או לאאז הוא יבין שזה לא מה שבאמת חשוב לאיך שאת מעריכה אותו והוא ירגיש שאת מפסיקה לבחון אותו ולשבת לו על הוריד עד כדי כך שהוא מפצוצץ עליך כל שניהוהוא יפסיק לתת לזה כלכך להטריד אותוזה יוריד ממנו יותר לחץ ואז הוא יתחיל להצטרץ אליךתתחילי לחיות את החיים שלך ותהיה מרוכזת יותר בעצמך אם את רוצהבאמת להציל את מערכת היחסים הזו

שרונית יקרה,
לא אמרתי שאת לא יודעת מה טוב לך. אמרתי שבמכתב הראשון שלך לא כתבת מה טוב בבן הזוג שלך, וגם לא מתי (כי כשעבד היה רע, וכשהפך להיות מובטל רע עוד יותר). אמרתי גם שאם הסתרת את הדברים הטובים במכתב שלך אלי, אז אולי את כרגע במצב רוח כזה מיואש, שגם הוא לא מבין ממך מה טוב בו. לא במצב הרוח הנוכחי שלך.כתבת שאת יכולה להיות "הכי תומכת והכי מבינה שיש". אני מאמין לך. אני מאמין שכך את מרגישה. האם הוא מרגיש גם כן כך? כי אם הוא לא מרגיש כך, הרי שאיכשהו את לא מצליחה להעביר את זה אליו, או משום שאת לא יודעת, או משום שהוא לא יודע כרגע לקבל, ויותר סביר – שאת לא יודעת להעביר את זה אליו כאשר הוא חושש לקבל את זה. וסביר מאד שהוא לא יודע לקבל את התמיכה שלך כדי לא להראות סימנים של חולשה.כשאת אומרת לו: "יהיה בסדר, הכל יסתדר", הוא אולי שומע: "המצב עכשיו גרוע מאד". כשאת אומרת לו: "תמשיך לחפש, בסוף תצליח" הוא אולי שומע: "עד עכשיו נכשלת, אתה כשלון, אתה צריך לעבוד יותר מאחרים כדי להגיע למשהו". בהחלט יכול להיות שיהיה לו קל באופן משמעותי אם תניחי לנושא ותאהבי אותו, כפי שהוא, מבלי לנסות לשנות אותו, ומבלי לייעץ לו בענייני העבודה שלו. אם תהיי איתו ללא תנאי, ואם תתני לו לקחת את האחריות המלאה לענייני העבודה שלו (אלא אם ישאל אותך, ואז תעני לעניין, ותניחי לו להמשיך לשאול או לעשות החלטות עצמאיות משלו, מבלי לבקר אותן), יש סיכוי טוב שההתנהגות שלו כלפיך, תשתנה. אני לא יודע אם כך את נוהגת, שרונה. אני יודע שלמרבית האנשים קשה ללמוד לתמוך באופן הזה, ולשמור על איפוק כשנורא רוצים לעזור.