ללמד אותו ההפך ממה שרוצים

שלום
ד"ר,אנחנו זוג נשוי מזה כשנה , התחתנו לאחר שנת חברות אחת בלבד במהלכה גם גרנו ביחד.בעלי מבוגר ממני ב-10 שנים. האמת היא שאני לא כל כך יודעת ממה להתחיל ובאיזה בעיה במערכת היחסים ביננו להתמקד כי קיימות בעיות רבות.1. הכרתי את בעלי מייד עם סיום קשר ארוך מאוד של כ-8 שנים (לא רצופות) עם בחור שהיה אהבת חיי אך לא היה מוכן למחוייבות , כאשר הבחור שמע כי אני עומדת להתחתן הופיע לפתע עם טבעת והציע לי נישואין - כמובן שסרבתי ומאז לא שמעתי ממנו יותר. הבעיה היא שכל פעם (וזה קורה הרבה) שרע לי במערכת היחסים עם בעלי אני חושבת עליו. לפעמים אני פשוט רוצה "לברוח" אליו.2. בעלי הוא בעל עסק עצמאי , ומתוך ביישנות ורצון לא להראות ולהתנהג כ-חטטנית , לא שאלתי יותר מדי שאלות לגבי מצב העסק לפני החתונה. אך ככל שעובר הזמן , מתברר לי שהמצב בכי רע. אנחנו חיים כבר כמעט שנה מהמשכורת שלי בלבד ונמצאים במינוס כל הזמן. קשה לי מאוד לדבר איתו על המצב , כל מה שיש לו להגיד זה "שיהיה בסדר" אבל אני מוטרדת ונמצאת בלחצים איומים בגלל זה ואפילו תוקפת אותו . אני בעיקר מאוכזבת מחוסר היוזמה שלו ומכך שהוא לא מצליח לחשוב על דרכים חלופיות להכניס כסף הבייתה. בכל פעם שאני מעלה את הנושא הוא מסכם את הנושא בטענה שחברות נמדדת בשעות הקשות ושאני מאכזבת.... אבל כמה אפשר?3. אנחנו כמעט ולא מקיימים יחסי מין וזה היה כך מההתחלה , למען האמת זה התחיל בגללי - אני לא מרגישה שהוא מספיק נמשך אליי. לא כמו שהרגשתי ביחסים עם בני זוג אחרים. וההרגשה הזאת גורמת לי לדחות אותו פעמים רבות.אני מרגישה שהוא מאוד סגור ומרוחק, שאין עם מי לדבר וזה גורם לי לנסות להוציא אותו משלוותו בצורה שמתבטאת בצעקות או בפעולות כגון : לגהץ רק את הבגדים שלי ולא את שלו. הוא מצדו טוען שהוא כל החיים היה לבד והסתדר לבד ואם אני מנסה לעשות לו רע (הוא פשוט מפרש לא נכון את הרצון שלי להוציא ממנו תגובה כלשהי ) הוא יסתדר לבד כמו תמיד. התשובה שלו מוציאה אותי מכליי....אני כבר מיואשת . מה לעשות.

גלית יקרה,
כתבת הרבה דברים, אבל לא כתבת אם את אוהבת אותו. לא כתבת גם אם אהבת אותו כשנישאת לו, או שמא הוא היה ברירת מחדל, בעקבות כשלון הקשר הקודם. היום את טעונה מאד, ומאוכזבת מאד, ולכן קנה המידה שלך צריך להיות יותר מה שהרגשת כלפיו לפני שנה.1. לא פלא שאת מחפשת מפלט, כשרע לך, במקום האחרון שבו היה לך טוב, וכשרע לך כאן, יותר קשה לך לזכור את מה ששם לא היה כל כך טוב.2. הגיע הזמן שתשבו ביחד, ותדברו, מבלי שתתקפי אותו. את רוצה ללמוד מה קורה, את רוצה פתיחות שלו, והוא רוצה תמיכה שלך. אם לא תתמכי בו, סביר שהוא יסתיר ממך, ואולי גם יהיה לו קשה יותר להתמודד עם המצב, כי אז הוא צריך להתמודד עם לחץ נוסף, שהוא את.3. משהו דומה קורה לכם גם ביחסי המין שלכם. שימי לב שאת מלמדת אותו להתנהג בדיוק הפוך ממה שאת באמת רוצה: את מרגישה שהוא לא נמשך אליך מספיק, ובמקום לתת לו חיזוקים חיוביים כשהוא כן מנסה, את דוחה אותו, ומלמדת אותו שלא כדאי לו לנסות. פלא שהוא נמשך אליך עוד פחות? לו היית כועסת פחות, ונענית בשמחה כשהוא מנסה, הוא היה מנסה יותר, ולא פחות.4. בדיוק אותו הדבר קורה בתקשורת ביניכם ובשיתוף הפעולה. את רוצה שידבר איתך. כדי לעשות זאת, את מנסה "להוציא אותו משלוותו" בצעקות ובסנקציות. התוצאה הטבעית שלו, כמו של כל אדם נורמלי, היא התרחקות ממך. למה שינסה להתקרב אל מי שצועק עליו? גם כאן, את מלמדת אותו לעשות בדיוק את ההפך ממה שאת באמת רוצה.אני לא אומר שכל זה הוא אשמתך בלבד, אבל ההתנהגות שלך (שברור לי שהיא נובעת מתסכול) לא מסייעת ליצור ביניכם קשר, אלא להפך. אם את עדיין רוצה להישאר איתו, ולא רק בגלל שהתחתנת איתו ובגלל החשש מפני ביקורת החברה, אני חושב שרצוי מאד שתלכו ליעוץ זוגי. אתם צריכים ללמוד איך להימנע מלעשות שגיאות, ובמקום זה ללמוד איך כל אחד מכם ייצור סביבה שתהיה טובה יותר לשני, כדי שבסופו של דבר יהיה גם לכם קל יותר.

תודה רבה.לקחתי לתשומת ליבי את כל הערותיך.הייתה לנו שיחה מאוד ארוכה בנושא והחלטנו בשלב זה לנסות לבד. פשוט לדבר על הכל.ננסה תקופה ואם זה לא יעזור והמצב לא ישתפר - נפנה לייעוץ מקצועי.ושוב תודה.