ללא זוגיות: שאלות וביטחון עצמי

היי,
בת 30 בקרוב, ונדמה שאין לי ממש תקווה בתחום הזוגי,
והאמת שאני די מיואשת.
אני תוהה לעצמי אם זה בסדר פשוט לרצות לחיות לבד.
די טוב לי, יש לי קריירה מאוד טובה בהייטק, ורוב שעות היום
ולעיתים גם הערב הולכות לעבודה.
יש לי תחביבים שנחמד לי איתם, אני עצמאית וגרה בדירה שאני משכירה
לבדי. יש לי חברים.
יש לי משפחה שנורא מציקה לגביי זוגיות, כאילו זה הייעוד שלי בחיים.
מסתכלים על זוגיות כמה שיכניס לי אושר לחיים, וטוב.
לא אשקר, רציתי את בזה פעם.
לא הייתי בזוגיות מגיל 24. ואני זוכרת שהתחושה הייתה נפלאה.
אבל אני גם זוכרת כאב מאוד גדול, ובעיקר רצון אמיתי לא לאהוב יותר.
אני חושבת שפשוט הגעתי לשלב בחיים שאני באמת באמת שלמה עם לחיות לבד.
זה הרבה יותר קל, לא צריך להתחשב באף אחד, וגם אני מאוד מפתחת את עצמי,
בזמן שאני רואה שהסביבה שלי די ברגרסיה.
האם אדם שרוצה לחיות לבד הוא מוזר? האם מנסיונך, אתה מכיר אנשים שבאמת
נשארו לבד מרצון והם מאושרים היום? כי אני לא מכירה בכלל כאלה, ודווקא הייתי
רוצה לקבל את האישור הזה שהכל בסדר אצלי. כי מבחינת החברה - אני עוף מוזר.

לירון יקרה,
כמובן שזה בסדר לא לרצות זוגיות. העניין הוא שללכת כנגד המוסכמות זה חריג, וזה מערער את הביטחון שלך בעצמך. כי באופן טבעי את שואלת, ואולי כהד למה שאחרים מסביב שואלים את עצמם ואותך: האם משהו בי לא בסדר? – האם החריגות שלי היא משום שהאישיות שלי מראש כך? ואולי... אולי זה בגלל חרדות שלי? בגלל הסטוריה רעה שקלקלה בי את מה שצריך? ויכול להיות שכל התשובות נכונות, לירון.אפשר להבין את חוסר הביטחון שלך בדרכך. ואם זה מה שתמשיכי לרצות – תצטרכי להתמודד עם השאלות הללו, מבפנים ומבחוץ, לאורך הרבה שנים. יתכן גם שמתישהו תרגישי פספוס, שלא היו לך ילדים (ואולי, בעצם, תרצי להביא ילד לבדך, וגם זו אפשרות), ו/או בן זוג לחיות איתו. מצד שני, אולי תוכלי לחוות את החיים באופן שאחרים לא יוכלו, כי תהיי מוגבלת פחות על ידי מחוייבויות לאחרים.כל אלה הן שאלות שתמשיכי לחיות איתן, ומידת הודאות שלך וההשלמה עם התשובות שתהיינה לך יכולה להשתנות מדי פעם. אם תצטרכי, אולי נכון יהיה ללכת מתישהו לטיפול, כדי לקבל ביטחון. אולי בדרכך הזו, ואולי ביכולת שלך להתמודד עם כאב, שהוא הסיכון התמידי שמגיע מעצם העובדה שאת מנסה ובוחנת קשרים. זה מורכב, כי אולי תהיה בטיפול נטייה לבחון איתך דווקא את הדרך המקובלת, מה שאולי יהיה חיובי, אבל הטיפול צריך יהיה להיות פתוח גם להתמודדות עם הדרך הלא מקובלת, ועם המוסכמות של החברה.