ציפיות מבן זוג: מה עושים?

בוקר אור,
אני ובן זוגי בני 40.
בזוגיות כחצי שנה, אני עם ילדים הוא ללא ילדים כי אינו יכול. אני גרושה כשלוש שנים והוא כתשע שנים.
שתי שאלות:
1. לא יודעת איך להתנהל כלכלית אנו עדיין לא גרים יחד ולא שותפים. המצב כזה והוא מרגיש קצת לא נכון, משהו חסר.
הוא מגיע אליי הביתה ולפעמים ישן אצלנו יומיים רצוף. בזמן הזה אני מכלכלת את הבית.
הוא מידיי פעם עושה קניות של מוצרים ממש בודדים ולא קניות לבית.
פעמים בודדות מפנק את הילדים וקונה להם.
כשאנו נוסעים זה עם האוטו שלי , לא מציע לשלם דלק או חניייה. אין לו רישיון.
אך כשאנו יוצאים כזוג הוא מזמין ודואג ולפעמים אני גם בוחרת להזמין אותו או להשתתף בתשלום.
כשאני הולכת אליו מפנק אך רמת החיים שלו בתחושה של הבית נראת " ענייה" עליי מוציא ומשקיע ואוהב מסעדות ולבלות אך אין מקרר מלא ובית שמרגיש בית מבחינה סוצ אוק מרגיש נמוכה.
לא מקום שאלך עם ילדיי .
אני שוקלת אולי להפסיק שישן אצלי למרות שאוהבת, מרגיש לי נוח מידיי בשבילו.
מה עליי לעשות? אני רוצה להרגיש יותר ממנו. כמו לדוגמה גם אם בא אליי יומיים שידאג למלא את המקרר. הוא אצלי הרבה ומוצאת את עצמי מתחילה לכעוס כי זה לא מאוזן.
מציינת שאני בשכירות ,בית גדול ונעים לא חסר כלום ברוך ה , ואני אמא לשלושה.
2. שאלה שניה , האם אני לא רואה משהו?
אני אוהבת אותו מאד והוא אותי ,הוא מדהים וחכם ודואג ואיכפתי. אך לצאת עם אישה שיש לה שלושה ילדים הוא כביכול מחפש משפחה את החום . שואלת את עצמי האם אני טועה ויש פה נוחות מסויימת?

מיכל יקרה,
אני חושב שאת מצפה יותר מבן זוג, דברים שהוא לא מספק לך, או כי הוא לא יכול, או כי הוא חושב שזה לא נכון. ואולי לא נכון בשלב הזה של היחסים ביניכם. וכשאת כותבת שאת מרגישה ש"נוח לו מדי", את מתכוונת לכך שהוא מקבל דברים שהוא רוצה (חום ומשפחה), ואת לא מקבלת מספיק את מה שאת רוצה (בן זוג תומך, או לפחות מבין את הלחצים הכלכליים שלך), וההשוואה הזאת מפריעה לך.אני חושב שמבחינת הנתינה הכלכלית, אתם רואים את היחסים ביניכם אחרת, לפחות בשלב הזה של ההכרות שלכם (חצי שנה – זה פחות או יותר עדיין שלב ההכרות, שעדיין לא משולבת בו החלטה על חיים משותפים – גם אם אולי המחשבה על כך כן קיימת). הוא משקיע בך במימדים של חיזור, בילויים, מסעדות, אבל חי את ביתו כרווק, וללא 'נוחות' ומותרות, או כי אין לו או כי זה לא חשוב לו. את, בודאי כאמא לילדים ועם האחריות המשפחתית, חושבת על המקרר המלא, ועל המכונית הביתית. אלה הם דברים שיכולים להשתנות, אם וכאשר תשנו פאזה ביחסים שלכם. הוא "מדהים וחכם ודואג ואיכפתי", אבל את לא אומרת לו באופן גלוי וברור את מה שאת מרגישה, ואני חושב שאולי את לא בטוחה בכך שאת חושבת נכון, או בצדק הערכי של החשיבה שלך. לכן אולי את לא לגמרי ברורה בשיחה שלך איתו, ולא כנה עד הסוף, אולי כי את חוששת מכך שיחשוב שאת קטנונית. לכן, יתכן שאת צריכה להיות משוכנעת יותר בנימוקים שלך ובהצדקות שיש לך שמובילים אותך להרגיש את מה שאת מרגישה. ואולי ההסבר שנתתי לך כאן, על הפאזה השונה שבו את חיה את חייך ממנו, והאחריות השונה, הם ההצדקה שלך. הוא רק צריך להבין אותם, ואת צריכה להגיע לשיחה כזו מתוך צורך בהבנה, ולא מתוך חשש שתיתקלי בהתנגדות, או מהפחד שמא הוא יחשוב שמה שחשוב לך זה כסף (שאולי אין לו מספיק לתת, ושאולי לכן את רואה בו מי שאינו ראוי מספיק). ואולי כדאי לקחת בחשבון שהוא חכם מספיק, ואולי גם רגיש מספיק להבין ולקבל.אני יודע שזה מפחיד לדבר על כספים, ועל הוצאות, ועל שיתוף ושותפות. ברור לי שמנקודת מבטו הילדים מקבלים לא מעט גם מאביהם, ולא רק ממך, כך שהמחוייבות שלו בכל מקרה תהיה קטנה משלך. אבל עם החיים המשותפים, אם תגיעו לזה, ועם הקשרים ותשומת הלב והאיכפתיות שמתפתחים, ואם השיתוף היומיומי בחיים, במטלות ובכלכלה – יתכן מאד שנקודת המבט שלו תשתנה.

תודה.
עיניין הנוחות ממש מציק לי.מרגיש לי חוסר איזון.
מרגיש שדיי נוח לו לבוא אליי ויש הכל!
הוא אצלי הרבה כי אני המשמורנית על ילדיי כך שהוא מצטרף לחיי היום יום שלנו
כשהילדים אצל אביהם אנחנו הולכים אליו.
מרגיש לי שאני כביכול עומדת על הרגליים ויחסית מסודרת
והוא חיי חיים חסכניים.
אני חושבת שמה שיעשה לי סדר וטוב לבנתיים זה שלא אארח אותו בביתיי.
ונבלה רק בחוץ כזוג. אם דבר כזה לפניי שהייתי נשואה היה קורה אולי זה היה מוביל למגורים ושותפות
היום אני במקום שמרגישה ששומרת על ילדיי וביתי כמו לביאה. מחשבה לא משהו אך אולי אם היה לו אוטו, בית עם הרגשה בסיסית נעימה אולי הייתי מרגישה ששנינו באותו קו בערך.

מיכל יקרה,
במידה מסויימת את מצביעה על הבדל חשוב בין נישואים פרק א', לנישואים פרק ב' (או לפחות, עם ילדים). שכן יש לך מחוייבות משמעותיות שהן קודמות לקשר הזוגי. נדמה לי שהתוצאה היא שמה שאולי היית רוצה גם כך, הופך להיות יותר חשוב כאשר את מסתכלת על כך שאת המחיר (הכלכלי) משלמים או ישלמו גם הילדים. אז כל מה שאת חוסכת, בעיני רוחך את חוסכת עבורם, וכל מה שאת מקבלת ממנו, עובר לא רק אליך אלא גם אליהם, וכל מה שאת מוציאה – לצרכים האישיים שלך, זה על חשבונם. יתכן מאד שאת נקודת המבט הזאת, שאת מוציאה דברים גם לצרכים האישיי שלך, ומוצאת את האיזונים, את יכולה לקבל, אבל אם יש אפשרות שלא תוציאי את זה, כאשר זה לבילוי משותף או לחיים משותפים עם בן זוגך – כי אולי הוא היה יכול לעשות את זה, זה כבר הרבה יותר קשה לך. כאשר את אמא לילדים, ועם מחוייבויות כלפיהם, זהו המחיר שאת משלמת ביכולת שלך לתת בקשר הזוגי בלב שלם ולהתמסר. זה הקושי העיקרי של זוגיות פרק ב'. את צריכה לבדוק עם עצמך אם ואיך את יכולה להתמודד איתו, ואם קשה לך – אז לשתף אותו ולראות איך הוא מתמודד עם זה, עוד לפני שתחליטי בשבילו שזה לא מתאים לך.ואולי שווה ללכת לטיפול זוגי לזמן מה, רק כדי לפתור את שאלות הנורמות, ולכוון ולכייל את נקודות המבט שלכם כדי להתאים את הציפיות. אם יש דברים בקשר הזה שהם טובים לך, שווה לעשות את המאמץ. בן זוג מוצלח בדברים שתיארת לא בא בקלות. שווה לנסות להתאים ולכייל את מה שלא מסתדר.

מסכימה אך בנוסף מרגישה כשהוא מגיע אליי הוא נהנה מרמת החיים שלי וזה נוח. שאני אצלו אין רמת חיים ורק הזמנת אוכל באינטרנט.
לא בא לי שיבןא זה נוח מידייי
הדבר היחיד שיגרום לי הרגשה טובה אם יודע שבא שיזום קנייה של מתכון מסויים או לא יודעת מה
יש פה נוחות על חשבוני בייחוד שרוב הזמן ישן אתחי מאשר אני אצלו