ליאת: אומץ, תקשורת וזוגיות

אני כבר ממוטטת.לפני כמעט שנה התחלתי לצאת עם מישהו. יצאנו זמן קצר - חודש וחצי, אבל הוא היווה בשבילי הרבה התחלות חדשות ונקשרתי אליו מאוד, אפילו ביצבצו להם רגשות אמיתיים, חשוב לציין שעד עכשיו לא היה לי מישהו שבאמת היה מהותי בשבילי.לאחר מכן דרכינו נפרדו, בדיעבד הוא אמר שהוא רוצה להתמקד בדברים בחיים- הוא בן 31 ואני בת 23.היו חודשיים של נתק ולאחר מכן הקשר חודש, דיברנו מעט מדי פעם וגם נפגשנו, בפעמים שנפגשנו קרו דברים, שכבנו אפילו שלא היינו ביחד- זו הייתה הפעם הראשונה שלי בכלל ואיתו בפרט.בפעם האחרונה שהייתי אצלו כבר נשברתי.הראתי לו אפילו הודעה של חבר שלו, חבר שלו שלח לי הודעה שאני יפהפייה, החבר הזה לא ידע שיצאתי איתו... הראתי לא בגלל רוע אלא בגלל שהרגשתי סוג של ייאוש, של- אעשה הכל בשביל שיחזור.באיזשהוא שלב הוא נכנס להתקלח ואז פשוט החלטתי שאני הולכת ממנו... ביקשתי ממנו לצאת והוא לא הבין מה קרה הוא שאל כמה פעמים אם קרה משהו ואמרתי שלא.לבסוף הייתי ברחוב והוא יצא אלי, הוא התקשר ושאל אם לבוא.הוא בא ופשוט עמדנו ברחוב והייתי הכי מסכנה בעולם עם הפרצוף הכי עצובלא הייתי מסוגלת להגיד לו מה אני מרגישה ואמרתי לו שהלוואי שהיה יודע לקרוא מחשבות, הוא הבין את הפואנטה ואמר שהוא מבין.הוא אמר שהוא רגיל להיות אדון לעצמו ושהשנתיים האחרונות היו ללא קשר ואני הייתי היחידה שהוא התחיל איתה קשר, הוא שאל אם אני רוצה לתת לזה צ'אנס ואמרתי שכן אבל שאני לא רוצה שזה יבוא בכוח, ובגלל חוסר נעימות.הוא אמר שהוא צריך את הזמן עם עצמו לחשוב קצת, לראות אולי הוא באמת מסוגל. הוא אמר שאנחנו נצטרך להפגש ולדבר על זה שיחה רצינית.בנוסף אמרתי לו שזה מרגיש לי שהוא בן אדם שכשאומרים לו משהו קטן הוא נלחץ והולך אחורה, הוא אמר שלא.הכל קרה ביום חמישי, היום כבר יום רביעי. כמעט עבר שבוע ולא דיברנואני לא מסוגלת. קשה לי בהתמודדות היום יומית, כל יום אני מרגישה שאני "שורדת". הבהרתי לו שאני מפחדת שזה ייגמר כמו פעם שעברה. כשהוא אמר שאנחנו נצטרך לעשות שיחה רצינית הגבתי קצת בזלזול- אמרתי לו "כן בטח, כמו פעם שעברה..." (כי פעם שעברה זה נגמר בצורה די וירטואלית- טלפונית).ממש עצוב לי!:(

ליאת יקרה,
את פגועה מאד, ופגיעה מאד, אבל מרוב פגיעות, את לא מצליחה לומר באופן ישיר את מה שאת רוצה. כנראה כי את פוחדת להיות עוד יותר חשופה, אולי גם עוד יותר רגשנית, ולהיפגע עוד יותר. במקרים כאלה, קל יותר לעשות נסיגה לעבר הציניות, וגם את זה, אני מבין, לא קל לך להפגין.עצוב לך, כי מצאת גבר שהיה הראשון שהאמנת בגדול שהוא מתאים לך, ושהוא גם מעוניין, והעולם הזה שבנית לעצמך, קרס. התקשורת קשה לשניכם. אני יודע שאת מצפה לראות שהוא רוצה, וההמתנה שלך עד שיגיע אליך היא סוג של מבחן כדי לדעת עד כמה באמת הוא רוצה אותך. אלא שאם הוא לא יצר קשר עם מישהי במשך שנתיים, כנראה שגם לו לא קל להפגין ולהביע רגשות, או פגיעות. כנראה שגם לו לא קל לחשוף את רצונו וכוונותיו, ומסיבות דומות לשלך. יתכן שאת בטוחה שהוא חזק הרבה יותר, אבל אולי זה לא נכון. מישהו מכם צריך לקחת סיכון ולעשות צעד. אני לא יכול לומר לו לעשות את זה, כי אני מדבר רק איתך. אז גם אם את בכל זאת יותר רגישה ממנו, את מבינה מזה שאני יכול לומר לך רק דבר אחד. ואכן צריך לזה אומץ. ואולי לא סתם אומץ, אלא אומץ לאורך זמן, ואולי אפילו ויתור מסויים על החלום של האביר שיבוא בכוחות עצמו, ויידע בדיוק מה לעשות ומתי בכל רגע שתצטרכי. אם תזכרי שעדיין יוכלו להתממש חלומות אחרים, קצת שונים מזה ועדיין טובים, אולי כן תהיי מסוגלת להיות אמיצה.

קודם כל תודה רבה על ההתיחסות. עצם זה שקראתי מה שכתבת נתן לי כוחות וגרם לי טיפה להתעשת
השאלה שלי כשהתכוונת להיות אמיצה, מה הייתה כוונתך? ללכת שוב ולדבר לגמרי גלויות או פשוט להיות אמיצה ולהמשיך הלאה?
תודה רבה! שבת שלום!

מיכל/ליאת יקרה,
התכוונתי לאומץ לדבר איתו, ולהמשיך ולעשות זאת לאורך זמן. אבל זה יכול להיות מכוון גם לאומץ להמשיך הלאה, אם זה מה שתחשבי לנכון. לגבי האפשרות הראשונה, ראי בבקשה את השאלה שמתחתייך, זו של "20", שאזרה אומץ ויזמה שיחה, וזה עבד לה. יתכן מאד שלאיש שלך לא היתה בגיל עשרים מישהי שתלמד אותו להיפתח כך, ולדבר על הצרכים והחולשות שלו, ולכן זה יותר קשה. גם את צריכה ללמוד לעשות זאת, ולדבר גם כשאת חוששת מהתוצאה הסופית. ואולי את צריכה ללמוד לומר את מה שאת חושבת מתוך אומץ וכוח פנימי, שזה אומר בדיוק ההיפך מכוחנות. כי זה אומר לומר בשקט, מתוך הבעת צורך ונכונות לחשוף צרכים ופגיעוּת, ומבלי לפגוע, כי חשוב לך שהוא יבין מה את רוצה ממנו, ולא שיסתגר וייפגע (מה שעלול לקרות אם הוא יחשוב שאת מאשימה אותו, במקום מסבירה לו מה עושה לך טוב).

תודה רבה ד"ר על התשובה!בינתיים הוא רק אתמול דיבר איתי והראה לי קצת תשומת לב ונכונות ובמקביל גם נעלם:הוא העלה תמונה ב"צחוק" לרשת בה רואים טבעת והוא כתב שהוא מתחתן, התמונה קיבלה תגובות רציניות של אנשים שחשבו שהוא באמת מתחתן וגם תגובות מבדחות, אני רק עשיתי "לייק" לתמונה, כשהוא ראה זאת הוא ישר שלח לי הודעה וכתב שהוא לא מתחתן ושהוא מקווה שהבנתי את הבדיחה.זה קצת מוזר כי הוא כאילו מראה פחד ממחויבות אבל הרבה אנשים סביבו- גם קרובים- מתחתנים, מתמסדים ונראה לי שלפעמים כשקורים מסביבך דברים אתה מתחיל לתהות גם על עצמך...לאחר מכן הוא שאל אותי אם אני זמינה לדבר- אני מניחה שבשביל לעלות את הנושא ואולי גם לקבוע להפגש ולדבר על הכל- ואז אמרתי לו שכן, והוא לא התקשר.אני מבחינתי כבר די עייפה מלהלחם, אבל במידה והוא ידבר איתי אני באמת חושבת שכמו שאתה אומר אני צריכה ללמוד להפתח ולדבר, ואני אעשה זאת כמו שאמרת- מתוך אומץ וכוח פנימי כי הוא באמת חשוב לי.אני מקווה שאני באמת אצליח לעזור לו להפתח- ובאמת לדבר על הצרכים והחולשות שלו, ומקווה שזה יסתדר על הצד הטוב ביותר.תודה רבה על ההקשר ועל כל העזרה! מעריכה זאת מאוד

מיכל יקרה,
עושה רושם שאת באמת מבינה נכון גם את הקשיים וגם את המטרות, וגם - וגם זה חשוב, את המחסומים הרגשיים שצריך להתגבר עליהם, שלך ושלו. בהצלחה!

שלום
ד"ר.עבר קצת זמן מאז השיח ההוא נעשה ביני לבינו.הוא לא חזר אליי עם תשובה... ולמרות מה שכתבתי מקודם אני עדיין באיזשהוא מקום קצת מחכה לו, שיחזור... שיידבר.דברים קצת צצו בינינו, חבר שלו שלא הכיר אותי וידע שיצאתי איתו התחיל איתי- למרות שכמובן אמרתי לחבר הזה שאני לא במצב להכנס לקשר (לא הסברתי לו שהוא פשוט חבר של האקס שלי, זה הרגיש לי לא נעים)הוא יודע שחבר שלו התחיל איתי, אני לא יודעת אם זה באמת הפריע לו אבל כמובן שאמרתי לו שאני בכלל לא נכנסת לזה. הוא מצידו אמר שאנחנו עדיין צריכים לדבר אבל כמובן שהוא לא עשה עם זה כלום בינתייםמאז הכרתי עוד מישהו, חברה שלי רצתה להכיר לי מישהו ואני הסכמתי כי חשבתי שאולי זה באמת יעזור לכאב קצת לעבור, לנסות להמשיך הלאה. אותו מישהו לא כ"כ הטעם שלי, אפילו לא נפגשתי איתו לדייט כי זה באמת נראה לי לא הסגנון שלי ועדיף לא להכנס לזה אבל אין לי מושג אפילו איך להגיד לו את זה, אני פשוט מתחמקת ממנו...וכמובן שהכי מפריע לי שעם הבן אדם שאני באמת הייתי רוצה לפתח קשר לא קיימתי את השיחה ההיא, השיחה הרצינית שהוא הבטיח שנעשה.האם אתה חושב שאני צריכה לעלות את זה שוב? אני מרגישה לא בנוח להעלות את הנושא הזה, זה מרגיש לי כאילו אני צריכה לרדוף אחריו בשביל לקבל תשובות? אני יודעת שגם אני סוג של מדחיקה את זה כי קיים בי חשש ממש גדול שאם הוא באמת היה רוצה הוא כבר היה מוצא את הדרך ואת הכוחות להתמודד עם הפחדים שלו וכן לבוא ולנסות לחדש את הקשר בינינו.הייתי שמחה לדעת מה אתה חושב שעליי לעשות.תודה רבה

מיכל יקרה,
מאז שכתבת לי לראשונה חלפו למעלה משבועיים, וכשבועיים מאז שאל אם את זמינה לדבר. היו לו הרבה הזדמנויות, ובכך שהוא לא יוצר איתך קשר, הוא רק מחליש את האמון שלך בו. אני מניח שהוא יודע את זה, גם אם הוא מנסה מסיבותיו שלו להדחיק את זה. אולי כי יש לו אינטרסים אחרים, וכי הוא מצפה שאם וכאשר יצטרך, תהיי שם. ואולי כי זה לא כל כך חשוב לו. אני לא יודע, ולכן אני לא יכול לומר לך מה כדאי לך. את אומרת, ובצדק, שאת לא מרגישה בנוח "לרדוף אחריו". לא בנוח, כי כל דחייה בזמן נותנת לך עוד תחושה של דחייה, אז אם הוא לא רוצה, למה להתעקש? אני לא יודע אם נתת לו תחושה חזקה בעבר שאת לא רוצה לדבר איתו. אם כן, אז גם לך יש אחריות בחוסר התקשורת שביניכם, ואולי הוא רוצה יותר משהוא מעז לעשות. את היא זו שצריכה לדעת יותר טוב מכל אחד אחר - חוץ ממנו, כמובן. כך או כך, אם תדברו, את בהחלט רוצה לשאול אותו מה הוא רוצה. יכול להיות שהוא יהיה אמיץ מספיק לומר שהוא רוצה, אם הוא רוצה, רק אחרי שתגידי שאת רוצה. האם אכן שניכם באותו מעגל קסמים של חששות? אולי. אני לא יכול לדעת. את יכולה לדעת קצת יותר. שניכם ביחד, אם יש לכם האומץ לדבר ללא פחד ובאופן גלוי, תדעו הכי טוב, אלא שזה לא קורה בקלות.