לחצים ביחסים: טיפים להתמודדות

דר' שלום,המצב ביני ובין בעלי בתקופה האחרונה הולך מדחי לדחי.אנחנו ביחד כבר 7 שנים ומתוכם נשואים 3.5 שנים.יש לנו ילד בן שנה וחצי והשנה האחרונה לא היתה קלה בזוגיות.אני מרגישה שאני נאלצת לוותר על המון דברים (דבר שלגיטימי שיש ילד) דברים, שהייתי עושה בחופשיות לפני שהוא נולד וכיום אני צריכה לתאם עם בעלי או בייביסיטר כדי לעשותם. לחילופין, בעלי עושה כמעט כל מה שבא לו והחיים שלו לא כל כך השתנו לעומתי.אני מתוסכלת גם מהבחינה הזאת וגם מבעיות שיש לי בעבודה ומזה שאין לי כל עזרה בבית ואני מוציאה את "העצבים" עליו כל פעם מחדש. (כמובן שבנסיון להסביר מה לא בסדר ומה צריך לשפר)בפעם האחרונה נמאס לו לשמוע והוא החליט שאני כבר שבע שנים מתנהגת כך וכל פעם יש לי תירוץ חדש, אם זה הלימודים, עבודה, הריון, ילד וכו' ולכן הוא רוצה לעזוב את הבית לתקופה של נסיון. אני לא מקבלת את זה ומבקשת לפנות ליועץ נישואים והוא לא מעוניין.אני מודעת לכך שאיני "טלית שכולה תכלת" אבל אני באמת בלחצים תמידיים וכנראה לא יודעת להתמודד אתם, אני לא רוצה לפרק את המשפחה שלי ולוותר כל כך מהר.מה לעשות? אודה לעזרתך מאחר ואני באמת כבר נואשת.תודה

דניאל יקרה,
אין ספק שלחצים משפיעים על היחסים בין בני זוג. וכאשר אחד מכם נשבר קודם (אני מניח שאת), ועוד יותר כאשר השני לא משתף פעולה ונרתם לסיוע מלא (אני מניח שהוא), בין אם בגלל שהתעייף מתגובות שלך, ובין אם מפני שרצה לשמור על פיסת השקט שלו, נוצרים מתחים ביניכם.תקופת נסיון שלו מחוץ לבית, אינה לטובתך. כשהוא מחוץ לבית, ועוד באופן בלתי מסודר, אין הסדרי ראייה מסודרים, לפעמים גם אין סידור כספי ראוי, ואת היא זו שאחראית על הבית והילד על כל העבודה הרוטינית שמשתמעת מכך. רצוי, לכן, שאם הוא מתעקש על לצאת מהבית, התחילי לדבר איתו כבר עכשיו על "הסדרי ראייה". שלא יתנער מאחריות. ואם אין לו מקום שבו הוא יכול לקבל את הילד (אני מניח שהוא יכול לעשות את זה אצל הוריו, ושם יש סבתא שתקבל את האחריות, כך שיהיה לו קל יותר, וזה יקל עליו אבל לא ילמד אותו שום דבר), נסי לארגן את הסדרי הראייה כך שהוא בבית, ואת יוצאת. תוכלי לדבר על דרך זו בשם השוויון של גברים נשים, בשם השוויון של זמן הטיפול וההשקעה בילד, בשם הצורך של הילד להיות עם אביו כשם שהוא עם אמו, וכן, כדי שלא לבלבל את הילד בהוצאה שלו ללינה מחוץ לבית. כך אישך יצטרך לקחת יותר אחריות, ולכן לחשוב מחדש על הסדרים ראויים, כי העומס עלול להיות לו גדול מדי. ותוך כדי שהוא ייאבק על לעשות פחות (אלא אם אני טועה), אולי יסכים לוותר על המאבק הזה ולהגיע ליעוץ זוגי, שתמיד תציעי כאלטרנטיבה.ותגידי לו גם, שבתוך התהליך, את רוצה ללמוד להתמודד טוב יותר עם לחצים, כי את לא רוצה להוציא את זה עליו. שיראה שאת מבינה שגם לו לא קל איתך. אולי זה ייתן לו קצת בטחון.ואם כל אלה לא יועילו, אז אולי אתם כבר מעבר לתיקון. ואז, אני מציע שתעשו זאת עם כמה שפחות מלחמות, למען הילד, ושתדאגי לעשות הכל כדי שלילד יהיה גם אבא, ואבא טוב. חלק נכבד מיכולת של אישך להיות אבא טוב, הוא בידך. וכן, אולי באמת כדאי שתלכי לטיפול כדי ללמוד להתמודד עם לחצים. בדרך כלל זה לא רק "להתמודד עם לחצים" אלא גם להתמודד עם הצורך להקטין את העומס בכל מחיר, גם על חשבון אחרים, וגם ללמוד ליצור את התקשורת וחלוקת האחריות באופן שיהיה להם קל יותר לקבל, ושיהיה יותר קל לך לתת.