לחצים בזוגיות: איך להתמודד?

אני לא יודעת מאיפה להתחיל...אנחנו בתקופה מאוד טעונה גם מבחינה אובייקטיבית...אנחנו נשואים מזה 3 שנים, אני בהריון בחודש שישי אחרי שנתיים של נסיונות להרות שלוו בטיפולי פוריות, אנחנו בסיום של שיפוץ דירה שקנינו ועלה מעבר למצופה והכניס אותנו לחובות לא מתוכננים, רגע לפני שאני מובטלת כי נכנסתי להריון לא מתוכנן בין עבודות ונאלצתי לקחת משרה זמנית ובעלי שמרוויח שכר נמוך במשרה חלקית בהייטק אחרי שאינו מצליח למצוא משרה מלאה כבר תקופה ארוכה.כל המצב הזה של הלחצים מהשיפוצים והלחצים הכלכליים הביאו להדרדרות ביחסים שלנו. הכל טעון. שנינו חסרי כוחות ואנרגיות ובחודשים האחרונים האינטימיות נעלמה ואנחנו פשוט חיים כמו שותפים לדירה. הוא לא מבין את המגבלות שלצערי ההריון מטיל עליי וגם לא מתייחס להריון( וזה משהו שהוא לאורך כל הדרך רצה יותר ממני) ואני מגיעה למצבים של אפיסת כוחות בלי שהוא מבחין בזה כי השבירה שלי מתבטאת בעצבים וצעקות ולא בבכי...אין לי יותר סבלנות וכוח אליו. לטרחנות, לשליליות ולחוסר האבחנה בין עיקר ותפל. הוא מסוגל לדבר על משהו שמעצבן אותו בדירה בלי הפסקה ולשקוע באנרגיות שליליות במקום להתקדם...להתבכיינות על דברים שאין יכולת לשנות או שאפשר לשנות והוא לא עושה דבר...וגם אין לי אנרגיות לנסות "להרים" אותו...אנחנו נמצאים במצב שקשה להסתכל קדימה מרוב עננים של חוסר וודאות ואין תחום אחד בחיים שלנו שיש ממנו נחת...אתמול כבר אמרתי לו שאני אשאיר לו בית יפה וילד יפה, אבל שאני לא אשאר...בקיצור- אני לא יודעת איך להמשיך. אשמח לעצתך...תודה

שירלי יקרה,
צריך להיות מאד חזק כדי שלחצים ייקרבו אנשים. בדרך כלל זה חלום רומנטי שלא עובד. לחצים מרחיקים, קודם כל כי מצב הרוח לא משהו, וכל דבר קטן מעכיר את מצב הרוח, ושנית כי קשה שלא לבחון את המצב ולחפש אשמים, ובין אם צד זה אשם או השני קל להיגרר לכעסים קטנים על עצמך או על הצד השני, ואז כל דבר קטן אחר שלא בסדר, ותמיד יש כאלה, מקפיץ את התחושות הרעות עוד יותר, ומוליך למריבה.אני לא יודע עד כמה אתם יכולים לבקש לכם תמיכה נפשית מהמשפחה. מישהו לקטר אליו, מבלי שהוא או היא ישתמשו בזה בהמשך כדי להפעיל עליכם לחצים לשנות משהו, אלא רק להקשיב. כשאין צורך או יכולת לעשות משהו אפקטיבי, יכול להיות ששניכם צריכים את זה, במקום להוציא את זה זה מול זו.בקשי ממנו שינסה לקטר ולהתלונן רק כאשר מדובר במשהו שאת יכולה לעשות. וגם אז, שרק יגיד, ויסתפק בפעם או פעמיים. שקשה לך נפשית לשמוע קיטורים שוב ושוב, ושגם את קורסת מזה, כי גם לך לא קל. שיבין שזו הדרך שבה הוא יכול להגן עלייך. וגם, שאת זקוקה להגנה הזו. נסי לדבר איתו על זה בנחת. ברגע שקט. כדי שיקשיב, וכדי שאת תוכלי לומר זאת במדוייק, ובלי לחץ ובלי תלונות. אלא כבקשה. אל תציגי את עצמך כחזקה יותר ממה שאת. את צריכה את השקט כדי להיות חזקה יותר, ואמרי לו שהדרך שבה את תרגישי מוגנת, ובטוחה יותר, היא לדעת שהוא עוזר לך לשקט נפשי. זהו מצרך חשוב שאת זקוקה לו. ואולי תורידי תלונות על דברים אחרים, וחשובים פחות. לפעמים דווקא הדברים שהכי קל לעשות, כמו ליצור שקט, חשובים הרבה יותר מדברים אחרים שקשה לעשות, כמו כסף.

תודה על ההשקפה הפילוסופית. יש בה הרבה, ולא חשבתי על זה מהזוית הזו..לגבי תמיכה נפשית מהמשפחה- שנינו אוהבים לשמור את הדברים לעצמנו ולא לקטר כלפי חוץ...אני גם מרגישה שהקיטורים( יותר מפעם אחת) מחלישים ורק מזינים את התסכול...בגלל זה קשה לי עם בעלי שעושה בדיוק את זה...אני מאמינה שמהמצב שלנו אפשר רק לעלות, ובינתיים, ננסה להשיג את השקט הזה- שמבחינתנו, זה אפילו להשאר ערב אחד בבית, לא גמורים מעייפות, ולראות סרט...תודה רבה על העזרה :)