לחצים בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני ובעלי בני 30, 33, יש לנו 2 ילדים + אחד בדרך (עוד חודש אמורה ללדת). אנחנו בסה"כ זוג טוב ויציב. אקדים ואומר שאנחנו מאוד שונים בדבר אחד: בעלי טיפוס מאוד אדיש ורגוע. תמיד עושה דברים ברגע האחרון. יש לו עסק עצמאי והוא מרוויח די טוב כך שהשיטה הזאת עובדת לו איכשהוא בעבודה. אני בדיור הפוכה - טיפוס מאוד מתוכנן, אוהבת להיות בשליטה, מתכננת ועושה הכול מראש, אחרת אני מאוד לחוצה. תמיד היו לנו קצת חיכוכים בנושא הזה אבל בסה"כ היה בסדר.לפני שנה הציעו לבעלי הזדמנות מאוד גדולה לפתח את העסק שלו בניו יורק (הוא גר בעבר בניו יורק כמה שנים וכל המשפחה שלו שם). התבלטנו ובסוף החלטנו ללכת על זה. כמה חודשים אח"כ נכנסו להריון. התכנון היה שבעלי ישיג לנו ויזה ונלד בארה"ב וכך לילד תהיה אזרחות (הוא הרבה יותר מתמצא בעניינים הקשורים לכך ממני). לפי התכנון המקורי היינו כבר צריכין להיות עכשיו בארה"ב..בפועל, בעלי היה מאוד אדיש כהרגלו ולמרות ששיגעתי לו את השכל, הוא פשוט לא התקדם עם זה (יצוייין כי יש לו גם הרבה עומס בעבודה, אבל תמיד יש לו עומס). עד היום הוא עדיין לא הגיש אפילו את הויזה!!!המשמעות של זה: לא רשמתי את הילדים לגנים בשנה הבאה (רשמנו אותם לגן בניו יורק, אבל בטוח לא נהיה שם בספטמבר), אני הולכת ללדת בעוד חודש, ולהיות עם התינוק בבית ועם עוד 2 ילדים יותר גדולים שישגעו אותי וישתגעו בעצמם בבית, עד שנקקבל את הויזה (שאין לנו מושג מתי זה יקרה..).חוצמזה, וזה החלק שהכי קשה לי: אני לא יכולה להתארגן כמו שצריך למעבר, כי הרי אנחנו לא יודעים מתי נעבור. אנחנו נקבל ויזה ואז נצטרך במהירות הבזק למצוא בית מתאים, לעשות ביטוחים, למכור את הרהיטים בישראל וכו' וכו'.. אם הייתי יודעת עכשיו מתי נעבור מראש, היינו כבר מתחילים לחפש בית ומוצאים משהו שמתאים לנו, ולא עושים הכול בחיפזון ונדפקים מזה.מיותר לציין שזה משגע אותי.מאוד מאוד קשה לי עם זה ואני ממש לחוצה, שונאת להיות באי ודאות כזאת. אני ממש ממש כועסת על בעלי והוא מאוד מצטער שהביא אותהו למצב הזה. הוא עדיין לא מבין למה אני לחוצה, כי הוא חושב שבכל מקרה נסתדר ואין מה להיות לחוצים, אבל הוא מבין שהוא לא היה בסדר וממש מצטער על זה.בתקופה האחרונה כל המצב הזה ממש גורם לי למרירות ולכעס כלפיו, ואני לא מצליחה להשתחרר מזה. אני יודעת שזה לא יעזור לכעוס עליו כל הזמן ועדיף לשים את מה שהיה מאחוריי ולהתמקד בעתיד - מה הכי טוב לעשות עכשיו (הוא מאוד משתדל עכשיו לסיים עם זה מהר ולוחץ על העו"ד). הכעס הזה בוודאי לא עוזר אבל הוא כל הזמן נמצא שם ומאוד משפיע על הזוגיות שלנו.אשמח לעצה מה לעשות.........

ש יקרה,
סביר להניח ששניכם צודקים. כלומר, גם שבשל הלחצים והאדישות שלו אתם מחמיצים הזדמנויות, וגם שסביר שיהיה בסדר. לא הכל הכל, אבל בסך הכל.שניכם קצת מתנהלים בין לחצים. בין הלחצים המופגנים שלך, שמא דברים לא ייעשו בקצב הנכון ושמא יהיו דברים שלא ייעשו, לבין הלחצים הלא מופגנים שלו - שהוא עסוק בדברים אחרים, נלחץ על ידם יותר מאשר על ידי הדברים שלך, ולכן סדרי העדיפות שלו שונים. מה שאת מנסה לעשות, לכאורה מוצדק - לנסות ולהשפיע עליו להחמיץ פחות הזדמנויות, דרך הפעלת לחץ יותר גדול מהלחצים האחרים שמופעלים עליו. אבל יש לזה גם נזק.ואת שמה לב שאני לא אומר לך "את צודקת, הוא לא בסדר". אני רק אומר שאני מבין את הכעס שלך, כי הכעס שלך מניע אותך ללחוץ עליו יותר. יש לזה הצדקה ותועלת, אבל יש בזה גם נזק. אם הזוגיות שלכם בעיקרון טובה, אם למרות החמצת הזדמנויות מסויימות אתם בסך הכל כן מתפקדים והדברים יוצאים באופן חיובי, אז רצוי שיקרו שני דברים. האחד, שתלמדי אולי לקבל קצת יותר את מה שיש, כדי לצמצם נזקים לקשר שלכם שהלחץ שלך עלול לגרום להם, וללמוד לומר דברים אחרת, או להפעיל את בן זוגך אחרת, כך שהוא ירגיש פחות את הלחץ שלך, אבל יעשה בכל זאת יותר ממה שהוא עושה עכשיו. ראי בבקשה את דף המאמרים בעברית באתר שלי, ולכי שם למאמר שעוסק בחיזוקים חיוביים. זה לא ייתן לך מאה אחוז של תגובות חיוביות, אבל זה יכול לתת לך יותר ממה שאת מצליחה להשיג עכשיו.

שלום,
אני לא ככ הבנתי את כוונתך. אני לא מפעילה עליו לחץ כדי שלא יפספס הזדמנויות. ההזדמנויות שלו בעבודה זה עניינו ואם הוא מתעכב משיקולים שונים אני לא אתערב בשיקולים שלו. אני מפעילה עליו לחץ כי הוא גורם לי להרבה מאוד עוגמת נפש. אין לי כוחות נפשיים להיות עם עוד 2 ילדים ישר אחרי שאלד כמה חודשים. אם הייתי יודעת שזה יקרה לא היינו עושים את כל המעבר הזה מלכתחילה. אם הייתי יודעת שנצטרך לארגן ולארוז את כל הבית ולהיפטר מכל הדברים תוך שבוע שבועיים עם 3 ילדים קטנים בבית, למצוא בית וכו׳ (ישר שנקבל את הויזה שאין לנו מושג מתי זה יקרה), פשוט הייתי מעדיפה כבר לא לעשות את זה. אני ככ לחוצה, אני בכלל לא סומכת על שום מילה שהוא מוציא מהפה. אתה יודע כמה פעמים הוא אמר לי: ״הויזה תוגש עוד החודש״?, ועדיין לא הגיש אותה!!. זה גורם לי להצטער על כל הדבר הזה. זה גורם לי ממש לתעב אותו על ההתנהלות שלו.
עכשיו זה כבר מאוחר מידי כי לא נרשמתי לגני עיריה לילדים, הודעתי לעבודה שאני עוזבת... אז אין לי ברירה ואנחנו חייבים לטוס.. אני מרגישה שאני ויתרתי על ככ הרבה ומהצד שלו אני לא מקבלת כלום. בחיים לא כעסתי ככ על מישהו, וזה ממש לא בגלל שהוא יפספס הזדמנויות. בכל הכנות זה הדבר האחרון שאכפת לי כרגע.

ש יקרה,
אני מבין את הלחצים שלך, וגם את הכעס שלך. כתבתי לך את זה גם בתגובתי הקודמת. אלא שאני אומר שגם הוא נלחץ. כלומר, אני יוצא מתוך הנחה שאכפת לו מכך שאת נלחצת, ושהוא לא רוצה שזה יקרה. אני יוצא מתוך הנחה שהוא בעל יכולת אמפתית, ורוצה בטובתך. אם כל זה נכון, ואפילו אם רק במידה קטנה, זה אומר שאם הוא לא פועל לפי דרכך, משמע שיש לו לחצים אחרים שמשפיעים עליו יותר.אגב, אני מבין שבמשהו אחד לא הבנת אותי - לא התכוונתי (פיסקה שניה, משפט אחרון) להזדמנויות שהוא מפסיד בעבודה שלו , אלא להזדמנויות שאת מרגישה שאת מחמיצה או אתם כמשפחה מחמיצים כאשר הוא לא פועל בזמן. ואגב כך, חבל שהזדמנויות שהוא מחמיץ בעבודתו הם הדבר האחרון שאכפת לך. אני מבין שזה מגיע מתוך כעס, ואני לא בטוח שאת באמת מתכוונת לזה או שהיית מתכוונת לזה לולא הכעס שלך. אבל... סביר שזה אחד הדברים שמפריעים לך לתקשר איתו, ואולי אפילו להפך - אם זה מה שהוא חווה ממך, את חוסר האיכפתיות שלך כלפיו, אז אולי הוא מגיב בתגובת הנגד שלו, שהיא חוסר איכפתיות ללחצים שלך.לא פתרתי בזה את הבעיה שלך, ואני מודע לזה. אני רק רציתי לומר לך שאולי לא הכל בשליטה רצונית ומודעת של בעלך, ולהגביר במשהו את המודעות שלך ללחצים שלו. אנייכול לומר לך שהוא לא בסדר, אבל פרט לכך שתרגישי צודקת יותר, זה לא באמת יעזור לך. אבל אם אגיד לך שכדאי ושווה לך לנסות ולגשת אליו עם יותר הבנה לקשיים שלו, שהוא כנראה עושה מאמץ להסתיר ולהפגין שלווה כדי שלא להראות אותם, כי זו התדמית שיש לו בעיניו, ושהוא אולי רוצה שתהיה לו בעיני אחרים, אולי תשיגי יותר. אחת מדרכי הפעולה האפשריות היא להחליט לשתף איתו פעולה, במקום להפגין כעס. בכל מקום שבו צריך פעולה שלו, ושזה אפשרי, קחי אותו ביד אל המקום שבו הוא צריך לעשות את זה. קבעי איתו פגישות, וקחי אותו מהעבודה אל עורך הדין או אל השגרירות, או אל קו הטלפון, ועם הרבה סבלנות. כל דבר כזה שתצליחי לעשות, גם אם לא תמיד יעבוד, יהיה יעיל יותר מאשר כעס. כפי שאת רואה כבר עכשיו, כי הרי "שיטת הכעס" לא עובדת לך. לא שאת "החלטת" עליה, אבל אולי כדאי שתחליטי לצמצם אותה, כדי לחפש משהו יעיל יותר.