התמודדות עם לחצי הורים בזוגיות

שלום רב,
שמי דיאנה , אני בת 26 ובעלי בן 30, אנחנו נשואים שנתיים וחצי ויש לנו תינוק מתוק בן שנה וארבעה חודשים. בתחילת הנישואים שלנו גרנו אצל ההורים של בעלי, וממש אחרי שנכנסתי להריון התחיל כל הבלאגן , היינו רבים המון על הכל וזה נמשך עד עכשיו .בהתחלה חשבתי שזה מכוון שאנחנו גרים אצל ההורים שלו , אבל עברנו לגור ביחד ואנחנו עדיין ממשיכים לריב על כל דבר, אנחנו לא מסוגלים להיות באותו חדר יותר משעה בלי להתווכח על משהו. המצב נהיה ממש מעיק ובלתי אפשרי לחיות ככה , בעלי כל הזמן מזכיר לי כמה אני לא מאושרת והוא לא זוכר מתי פעם אחרונה הוא ראה אותי מחייכת . עיקר המריבות שלנו זה הקשר שלו עם בני המשפחה שלי , הוא בחור מאוד פרימיטיבי הוא מאמין שאשה צריכה לעשות הכל בבית , למרות ששנינו עובדים משרה מלאה . כל פעם שאני רוצה לעזור להורים שלי הוא אומר שאני צריכה להפסיק להתנהג אליהם ככה והם צריכים לעזור לי יותר מאשר אני אעזור להם . הוא כל הזמן אומר לי כמה ההורים שלו נותנים לנו וכי אני צריכה להתנהג הכי יפה להורים שלו , וההורים שלי שלא יכולים לתת לנו מה שההורים שלו נותנים , אנחנו רק צריכים לכבד , הוא טוען שאני מעריכה ואוהבת אותם יותר ממה שמגיע להם. הוא אומר שאנחנו צריכים לעשות כל שבת אצל ההורים שלו כי ההורים שלו ממש מתמוטטים שאנחנו לא אצלם שבת והוא לא יכול לפגוע בהם. וכן הלאה וכן הלאה. בחודשיים האחרונים המריבות שלנו הגיעו לרמות שיא, אני בקושי מסוגלת להסתכל עליו וחוץ משלום שלום אין בנינו תקשורת כלל. בעבודה יש לי ידיד שסיפרתי לו על הכל והוא ממש תמך בי ואמר לי שהכל יהיה בסדר ואני ממש הייתי מספרת לו הכל כי לא היה לי את מי לשתף. הרגשתי שהוא תמיד שם בשבילי כשאני צריכה ואני חושבת שפיתחתי כלפיו רגשות . כשניגשתי לבעלי ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש הוא נורא נפגע והוא החליט לעשות סוויץ בחיים, הו אמר שנעשה שבת-שבת כפי שרציתי וביומיים האחרונים הוא מנקה את הבית ולא מתלונן כבעבר. אני לא יודעת מה לעשות אני ממש אובדת עצות אני לא יודעת אם לוותר ולהרים ידיים , אני לא יודעת אם אני עדיין אוהבת את בעלי או שהכל נגמר את המילים "אני אוהבת אותך "לא אמרתי כבר תקופה ארוכה כי לא הרגשתי ככה. אבל עכשיו שהוא עושה השתדלות אני מרגישה שאולי אני צריכה בשביל הבן שלי כן לתת לזה צ'אנס אני חייבת שמישהו ייעץ לי מה לעשות ואני דיי מתביישת ללכת לייעוץ ולא יודעת אם יהיה לי אומץ לדבר על הכל אני פשוט יותר מתחברת לכתיבה.אשמח אם תוכל לייעץ ליתודה מראש

דיאנה יקרה,
עושה רושם שההתנהלות ביניכם מאד רגשית. מאד רגשית. אחד הסימנים הבולטים לכך היה האמירה שלו שההורים שלו ממש מתמוטטים אם אתם לא מגיעים אליהם בכל שבת. נגיד שזה כך, ושזה "הקטע" שלהם, ושזה באמת כך - כלומר, שיש להם בעיה כלשהי נפשית אמיתית ביכולת שלהם להתפשר ולקבל צרכים של אחרים כערך בעל משמעות, אבל העובדה שבן זוגך לא יודע לשים גבולות לזה, משפיעה ותמשיך להשפיע עליך.מצד שני, עושה רושם שבן הזוג שלך מצליח להבין שיש בעיה עם זה, בעיקר מבין שלך יש בעיה עם הדרך הזו, ומוכן ללכת לקראתך. אם הוא עושה זאת למרות ההרגלים שלו ולמרות הלחצים מצד הוריו, זה אומר שהוא מאד רוצה בך ולשמור על הקשר איתך. הוא גם עושה את הדברים הנכונים. לכן לא ברור לי למה את מתנגדת לזה, ובעיקר כאשר את אומרת שאת עדיין אוהבת אותו. האם זה כך באמת? או אולי השאלה שלך מגיעה בגלל שיצרת קשר רגשי חדש, עם אותו ידיד שלך, ושהוא קצת "הופך" אותך, וגורם לך קצת להתבלבל? טבעי שזה קורה, כי כעסת על בעלך. זה הרחיק אותך רגשית, וקרב אותך למישהו אחר. זה עדיין לא נותן לך משהו חדש וטוב במקומו, כי לא באמת עמדתם במבחן, ובעיקר לא במקום שבו היה לכם קונפליקט, ודעות שונות, והתמודדתם עם זה. כאן, עם בן זוגך, זה מה שקרה. היה לכם ניגוד עניינים מאד מאד משמעותי, ובעלך החליט מה חשוב לו יותר. זהו מבחן ממשי שהוא עמד בו, גם אם זה היה לו קשה. מה איתך?ויתכן בהחלט שיעוץ זוגי הוא משהו שיכול לעזור לך לבנות מחדש את האמון ואת הקירבה אל בעלך. אם כן, חשבי אולי על הליכה לטיפול זוגי לבד לפגישה או שתיים או שלוש, כדי להרגיש בנוח עם המטפל או המטפלת, לפני שתעשו פגישה משותפת, על פי בחירתך, ואם תרגישי מספיק בנוח.