לחץ לחתונה: מה עובר עליו?

אני ובן זוגי ביחד כבר מעל 3 שנים, גרים ביחד קרוב לשנתיים, שנינו לקראת סוף שנות ה-20. יש ביננו זוגיות וחברות טובה. אני מרגישה כבר זמן רב שאני בשלה להתחתן ולהביא ילדים, זאת גם תחושה אישית שלי, אבל אם להיות כנה, זה נובע גם מהשפעה סביבתית, כל חברותי נשואות או מאורסות וחלקן כבר אמהות או בהריון. בן זוגי יודע כבר הרבה זמן שאני רוצה להתחתן ואפשר לומר שאני גם קצת לוחצת עליו, אני משתדלת לא להפעיל אולטימטומים כי הוא באמת אהבה גדולה ואני בהחלט רואה בו את אב ילדי ולא רוצה לאבד אותו. מצד שני אני הרבה פעמים נכנסת למצבי רוח דכאוניים ומקנאה בצורה לא טובה בחברותיי שמתקדמות בחיים בעוד שאני, בתחושתי, נשארת מאחור. אני חושבת שבן זוגי נמצא בתהליך כלשהו וכן מנסה לחשוב חיובית על חתונה, אבל אני מרגישה שאני מתנהגת פעמים רבות בצורה הרסנית לקשר שלנו ואולי גם מרחיקה אותו בלחץ שלי ובקנאה שמשתלטת עלי. איך ממשיכים ככה?

לא משנה יקרה,
את לא הראשונה, וגם לא האחרונה שלוחצת על בן זוגה להתחתן. בדרך כלל האשה היא זו שיוזמת, רומזת או לוחצת על בן זוגה לחתונה. אתם בסך הכל בגיל המתאים, אתם יוצאים כבר 3 שנים, והדרישה שלךמעצמךלדעת לאן את הולכת היא דרישה נכונה ומוצדקת. אלא שאת לא יכולה לדעת באופן ברור מה עובר בראשו של החבר שלך, ועושה רושם שהוא בוחר שלא לשתף אותך עד הסוף בהתלבטויות ובפחדים שלו, מסיבותיו שלו.העניין הוא שאם הוא כן ישתף אותך בכל הסיבות שלו להיסוסים שיש לו, יכול להיות שבשלב הראשון זה יפגע בך, ואולי זו הסיבה שבגללה הוא שומר זאת לעצמו. אבל בטווח הרחוק, הפתיחות הזו, וההבנה שלו שאת יכולה להתמודד עם דברים שהוא אומר, יכולים להועיל ולחזק את הבטחון שלו בכך שהוא רוצה להתחתן איתך. אבל יש בזה סיכון. פתיחה של הפחדים והחששות בעזרת יעוץ זוגי, יכולה להקטין במידת מה את הסיכון, כי יועץ זוגי יכול ללמד את שניכם איך לעשות זאת עם מינימום של פגיעה. ובכל זאת, גם אז יש בזה סיכון. אבל אז, יכול להיות שמוטב להקדים ולעשות זאת, מאשר לאחר, ולגלות שהחבר שלך לא מצליח להתגבר על מה שעוצר בעדו, רק שנה-שנתיים מאוחר יותר.

תודה רבה על תשובתך.ניסיתי לדבר עם בן זוגי על טיפול זוגי, גם בעבר וגם לאחרונה. הוא לא מוכן בשום פנים ואופן, הוא טוען שאין לו שום בעיה, הוא לא שומר דברים לעצמו, הוא פשוט עוד לא סגור על עצמו ושזה פשוט יקח לו עוד זמן. אני מאוד מאוד מציקה לו בנושא החתונה וזה מפריע לו, ניסיתי להסביר לו שאם נלך לטיפול זה יעזור לי להבין מה עובר עליו ואולי להיות יותר רגועה. הוא טוען שאם כך הבעיה היא אצלי ולא אצלו, שהבעיה היא הלחץ שלי וגם הסביבה שמאוד משפיעה עלי (כמו שציינתי כמעט כל חברותיי הטובות, אמהות או בהריון או מאורסות... וזה כנראה גם משפיע עלי).אני מרגישה במלכוד, אמנם יכול להיות שתוך חודשיים-שלושה הוא יגיע להחלטות (ואני מקווה מאוד שהן יהיו חיוביות) אבל יכול להיות שזה יקח לו גם יותר זמן, ואני מרגישה שמצד אחד אי אפשר להמשיך לחיות כך כי אני מתוסכלת וזה משפיע על שנינו, ומצד שני אני לא מסוגלת ולא רוצה לעשות את הצעד של לעזוב אותו. אני לא רוצה להרוס את הקשר שלנו עם הלחץ שלי אבל יש לי הרגשה שזה כבר מה שקורה בפועל...עוברות לי המחשבות שאולי הוא לא אוהב אותי מספיק למרות שהוא מתעצבן כשאני מפרשת את חוסר הרצון שלו להתחתן כרגע לחוסר אהבה וטוען שאיך שאנחנו חיים יחד כבר כמה שנים מעיד בפני עצמו על הרצון שלו לחיות איתי, אבל לי זה כבר לא מספיק. כמו שאתה מבין אני לא שומרת לעצמי כלום, אני משתפת אותו בהכל ואולי זה גם לא כ"כ טוב...

לא משנה יקרה,
את מבינה שהוא רוצה להיות איתך, נכון? אבל עכשיו. הוא עוד לא סגור על הלאה. לכן הוא לא רוצה לפתוח את הדברים עכשיו, כנראה כדי שלא להגיד לך דברים שאולי יגרמו לך לכעוס עליו וללכת, או כדי שלא להכאיב לך. ואולי יש לו חלום, שהוא מבין שהוא צריך לוותר עליו כאשר הוא מתחייב לנישואים, והוא עוד לא מוכן לוותר עליו. מכאן את צריכה להסיק את המסקנות, ולהמר - וכל אחת מההחלטות שלך מכאן והלאה היא הימור. אם את מפסיקה את הקשר ביניכם, אולי את מפסידה, כי אולי הוא כן יחליט בעוד חודשיים. ואולי הוא יחליט רק בעוד שנתיים. אבל את גם לא יודעת מה הוא יחליט, ובדיוק לכן, גם להשאר איתו זה הימור.בהחלט יכול להיות שאת צודקת, ושהוא לא אוהב אותך מספיק כדי להחליט עכשיו שהוא רוצה לחיות איתך מעתה ועד עולם. אבל יש סיכוי מה שהוא פשוט עקשן, והוא לא רוצה להרגיש שהוא נלחץ ונסחט להחלטה הזו, אולי גם כדי להראות, לעצמו, ואולי גם לך, מיהו זה שמחליט החלטות ביניכם.אתן לך הצעה: הסבירי לו שאת לא יכולה להרשות לעצמך לחכות שנה או שנתיים, בגילך, עד שיחליט, כי אם הוא יחליט שלא, את צריכה להתחיל הכל מהתחלה, בגיל 30, ואת לא רוצה. והרי זו המשמעות של "עוד לא החלטתי" - שקיימת גם האפשרות של לומר "החלטתי שניפרד". לכן, בקשי ממנו לקבוע זמן סביר (פסח, שבועות או ראש השנה), שעד אז הוא יחליט מה הוא רוצה, ועד לזמן הזה את נשבעת שהנושא לא יעלה. ואם הוא לא יחליט עד אז, תצטרכי את להחליט (בניסוח הזה: אל תגידי אם לא תחליט עד אז אני אעזוב, כדי שלא לתת לו את התרוץ של חרב מתהפכת מעל לראש; אבל מן הסתם הרי לכך הכוונה). אתם מספיק זמן ביחד כדי שיהיה לו כל המידע שהוא צריך עליך ועל מה שקורה ביניכם, כדי להחליט. הבעיה היא רק שהוא צריך להחליט.ומשם והלאה, לאחר שנקבע הזמן, את באמת לא מדברת ולא רומזת על כך, ונותנת לו להתבשל על זה לבד. קחי בחשבון שיכול להיות שככל שהזמן יתקרב הוא יילחץ יותר, ויהיה פחות נחמד. זה יכול לקרות. בכל מקרה, והיה ויגיע המועד והוא לא יבוא בעצמו כדי להגיד לך מה ההחלטה שלו, דברי איתו את ביום שאחרי, ואמרי שתודה רבה, היה נעים, אבל מכיוון שהוא לא החליט לא היתה לך ברירה אלא להחליט בעצמך. ותני לו להזיע, ולקבל החלטות מיידיות. זו המשמעות של תנאי, של הימור ושל קבלת החלטות, כשאת לוקחת את הסיכון שאז זה עלול גם להסתיים. אבל אז גם לא תישארי במצב של חוסר ודאות.אשמח אם תעדכני אותי במה שקרה (בהודעה חדשה, אבל באותו הכינוי או עם קישור לכאן).