לחץ הורות: שיחה זוגית

שלום רב,
אני נשואה למעלה משנה לבעל טוב ואוהב. בשנה האחרונה, כחודש לאחר החתונה, הקמתי עסק מהבית, שהחל להצליח אבל כרגע הוא, כמו חיי כל עסק, בירידה. ולכן התחלתי לקחת אימון אישי, שעוזר לי לסדר את הראש, על כל הדברים שהיו באי סדר בראש שלי, ושהפריעו לי להתקדם. בכל מקרה, מאז תחילת האימון, אני מרגישה שאני לא יכולה לחלוק עם בעלי דברים שקשורים בעסק ובי בנוגע לעסק.הוא חוזר עייף מאוד מהעבודה (קידמו אותו לאחרונה ולכן יש לו הרבה על הראש), מתפנה לדבר איתי כחצי שעה-שעה לפני שאני הולכת לישון, וגם אז, אני חשה שאני צריכה לתפוס את הזמן הנכון, שבה יש לו מצב רוח להיות מספיק קשוב ורגיש. אני מרגישה שהדברים שאני עוברת באימון הם נורא אישיים, ובכל זאת, למרות שהוא החבר הכי טוב שלי, אני לא יכולה לספר לו אותם, כי הוא לא יבין, יחשוש (למשל - אחת הדילמות שלי בעסק היא כניסה להריון מול השקעה בעסק. והוא יתחיל לפחד מזה). או לא יגיב נכון. המאמנת שלי היא א. אשה וב. באה מעמדה אובייקטיבית, שבאמת מקשיבה לי ונותנת לי את העצות הנכונות. אבל בכל זאת מפריע לי שאני לא יכולה לחלוק איתו את התהליך המאוד אינטימי ומעצים שעובר עלי. הוא לא הבין למשל,למה אני צריכה סדנה שהיא לא קשורה לעסק, עידוד עסקים וכד' (מה שהמאמנת המליצה לי, כי אני רק עם עצמי בעסק, בבית לבד כבר שנה והבדידות אוכלת אותי). גם כשהסברתילו, הוא לא הבין. וכיוון שזו נקודה כואבת, לא יכולתילהסביר לו יותר מדי. מה שקורה הוא שבימים האחרונים אני בעיקר מקשיבה לו וממעיטה במילים לגביי. וזה מפריע לי שייווצר ריחוק בינינו. מה עושים?

nl22יקרה,
לא כתבת מה גילך. האם 22? יכולה להיות לכך כמובן משמעות גדולה, שכן אם את באמת בת 22 יש לך זמן. אני לא בטוח שגם הוא, בלחץ שלו, רוצה כבר עכשיו להכניס לחץ נוסף. לכן כדאי לדבר על זה, ולדבר על הלחצים של שניכם, לא רק על שלך. ובסך הכל ברור שאם הלחץ עליו גדול מאד, ההורות תיפול בעיקר עליך. אם את, למשל, בסוף שנות ה- 20 (אני לוקח את זה כדוגמא, בסך הכל אנשים שונים לוקחים זאת באופן שונה), כשהלחץ החברתי לפחות יכול להיות משמעותי יותר, זה יכול להיות קצת יותר קשה, אבל עדיין אפשרי, ואם את בגיל שבו הלחץ הביולוגי משמעותי, אז צריך לבדוק את סדרי העדיפות הזוגיים שלכם באופן ברור יותר, ולהבין שגם הוא לא רוצה להיות אבא בגיל מאד מאוחר, ובודאי שלא לוותר על זה.בכל מקרה, יש לכם שבתות, לא רק את ימי החול. אני מאד מבין את זה שאת רוצה לחלוק איתו דברים ברגע שהם קורים וכשאת חווה אותם או רוצה להחליט ולהעזר בו, אבל עדיף לעשות זאת בראש פנוי. מוטב להחליט להקדיש שישבת לדיונים, וליצור את האוירה המתאימה לדיונים כבדים וטעונים כאלה. תגדירו זאת מראש כמקום שכאשר תרגישו שאתם עומדים לפני מבוי סתום, עוד לפני התפתחות של התמרמרות וכעסים על חוסר הקשבה וחוסר התחשבות, תפסיקו לדון בזה, ותחזרו לזה שוב בזמן נתון מראש, לפחות שעתיים מאוחר יותר. צרו מקום או מצב שבו יהיה לכם מה לעשות בהפסקות הללו. כל זה חשוב כדי שתוכלו לנקות את הראש מכעסים, כבר בתחילתם. וכאשר עושים הפסקה, עושים הפסקה, ללא הסברים חוזרים של מה שנאמר. זה מאפשר בקלות רבה יותר להפנים את מה שנאמר על-ידי הצד השני, לשקול מחדש, וגם לחשוב על פשרות בטרם התעקשות שקשה לחזור ממנה. ואם צריך, חזרו על שבת כזו אחת לזמן מה, לפי הצורך (אבל לא כל שבת...). אם תלמדו להניח לדברים לזמן מה לפני החלטות, ייקל עליכם ללכת זה לקראת זו. אה, כן... וגם להקשיב...