לחץ בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני מתנצל על אורך המכתבאני בן 30 וחברה שלי בת 24 שנינו סטודנטים ושנינו עובדים. חברה שלי גרה מחוץ לבית הוריה במעונות באוניברסיטה ולמעשה היא גרה מחוץ לבית כבר מגיל 14 (אולפנה, שירות לאומי - היא דתייה - כיפות סרוגות) הזוגיות שלנו נמשכה 4 חודשים מדהימים לדעת שנינו, לא עבר יום בלי שהיינו יחד, את השבתות עשינו יחד פעם אצל ההורים שלה ופעם אצל ההורים שלי, יצאנו, בילינו, אהבנו בכל הכח.הקשר לכשעצמו היה קשר בריא, כנה, אמיתי, לא רבנו ולא התווכחנו פשוט קשר אידיאלי ומושלם.לאחר 4 החודשים החלטנו שאנחנו רוצים להתחתן, התחלנו לחפש אולמות, הזמנתי לה טבעת האירוסין שהיא בחרה ואז עלה נושא ההסכם ממון שבא מצידי (יש בבעלותי מספר דירות) בהתחלה לא היתה בעיה עם העניין, אבל כשאבא שלה בא לדון איתי על העקרונות של ההסכם נוצר פיצוץ. באותו היום בשיחת טלפון שהיתה לי איתה הייתי טעון רגשית ואמרתי על אבא שלה שהוא חוצפן ושהוא רק רוצה את הכסף שלי (גם אם זה נכון הייתי צריך לשמור את זה לעצמי), בטעותה היא סיפרה לאחותה וזו מיהרה לספר להוריה.מאותו היום הם לא מוכנים לשמוע על הקשר שלנו ועלי, הם טוענים שהם נפגעו, שאני לא אדם שמכבד, שאני מתנשא ושבעתיד יהיו לה חיים גרועים לצידי ולכן הם נגד הקשר באופן מוחלט.הצעתי לדבר איתם להתנצל ולהסביר את עצמי אבל הם לא מוכנים לראות אותי בבית שלהם (חשוב לציין שגם הם אמרו על אבא שלי מילים כאלה ואחרות ועוד בנוכחותו ובביתו - כמו שאמרתי היה יום טעון רגשית).היא ניסתה לדבר איתם ולהסביר להם שהם טועים לגבי ושבאמת טוב לה איתי, שאני לא האדם שהם טוענים שאני ושהם פשוט טועים בשיפוטם, הם מצידם לא מוכנים להקשיב, במיוחד אבא שלה שידוע שהוא אדם שכאשר מחליט משהו הוא לא משנה את הדעה!(בעבר הוא כבר הפריד בינה להין חבר קודם שהיה לה והוא גם ניסה להפריד בינה לבין חבר שהיה לאחותה וכיום הוא בעלה)הסכם הממון כבר לא שייך למריבה מפני שהסכמתי להתפשר על העקרונות שלי בענייןהם פשוט טוענים שאני אדם שלא מתאים לה ושלא יהיה לה טוב איתו.היא כבר במשך חודשיים בוכה כל יום, היא בדיכאון, לא אוכלת, לא מחייכת, מדי פעם היא נפרדה ממני מתוך אי ברירה ולחץ מצידם אבל חזרה אלי לאחר יום - יומיים.לפני יומיים משהו קרה שוב היא נפרדה ממני רק שהפעם זה נראה סופי, הפעם היא ביקשה ממני להתרחק, לא להתקשר ולהמשיך הלאה היא החליטה שהיא לא הולכת נגד המשפחה שלה גם במחיר שלאבד אותי וזאת למרות שהיא כל הזמן אמרה שהיא אוהבת אותי מאוד...מצידי אני מרגיש תסכול, חוסר צדק וחוסר אונים, אני מאבד אישה שהכיוון איתה היה לחיים משותפים, אין לנו סיבה ממשית והגיונית להפרד מלבד האטימות וההחלטיות מצד הוריה ברשותו של אביה כאשר אין הגיון בטענותיהם (מאין להם לדעת שהיא תהיה אומללה איתי בעתיד אם בעבר ובהווה היא מאושרת??) היא בעצמה אומרת שאני אדם מדהים, מפרגן, דואג ובן זוג מושלם ושהיא יודעת שהיא מאבדת משהו גדול...בינתיים אנחנו פרודים כאמור אבל אני לא מצליח לעכל את הפרידה הזו, אני יושב בבית ופשוט לא מאמין שאיבדתי אותה אני חושב על הקשר שהיה לנו ורק נזכר כמה טוב היה לנו יחד. אני מרגיש שככל שעובר הזמן אני מאבד אותה ורק מקווה שאולי היא מתבשלת בעצמה וברגע מסויים היא תגיד להורים שלה שהיא הולכת איתי.חשוב לי לציין - אני באמת לא האדם שהם חושבים שאני.בעבר לא היתה להם בעיה איתי אבל גם אם הם נפגעו ממני זה לא אמור להתגמד לעומת האושר של הבת שלהם? כל שכן כאשר אני רוצה לבוא ולהתנצל, למה הם לא אומרים לה תחזרו להיות יחד לתקופת מבחן ותבחני את מה שאמרנו לך עליו, כשהיא הציעה להם את זה הם טענו שבגלל שהיא מאוהבת היא לא רואה את המציאות...כמו כן הצעתי לה כבר את כל ההצעות - לגור יחד, להתארס, להתנהל לאט ובדיסקרטיות עד שהעניין יתקרר אבל היא לא מסוגלת להיות בקשר ללא אישור ההורים שלה - אני מתוסכל!!!! מה לעשות?????תודה :)

אני יקר,
צר לי על הכאב והצער שלך. אני מניח שההורים שלה, ובעיקר אביה, חושבים שהם מגינים עליה, אלא שלפעמים, כאשר הורים נפגעים בעצמם, הם הופכים להיות עסוקים יותר בפגיעה בהם, ושוכחים את טובת הבן או הבת שלהם. אני לא יודע כמה מתוך מה התגובה שלהם הוא מתוך הפגיעה האישית שלהם, וכמה מתוך הגנה על הבת שלהם. לכן גם איני יודע עד כמה חברתך לשעבר מוכנה להשלים עם הפרידה כי גם היא לא בטוחה בך לחלוטין, וחושבת שיש צדק חלקי, לפחות, בדברי הוריה, או כי היא לא חזקה מספיק לעמוד מול הוריה בקונפליקט עוצמתי כזה.לפי דבריך, בעצם אין לך הרבה מה לעשות. כלומר, היא אמרה בפרוש מה היא רוצה ממך – שתנתק מגע. רצוי שתכבד את רצונה, כי אחרת אתה מלמד אותה שכאשר קשה לך, אתה לא מתחשב בצורך שלה. ולמרות היותה קרועה, היא פועלת על פי הצורך האמיתי שלה. וכן, בהתחשב ביכולת וברצון שלה להתעמת מול בני המשפחה שלה. הפרידה שלה ממך נעשתה בשלבים, ולא ברור לי למה, ומה קרה ביניכם בחודשיים האחרונים שלכם יחד, שגרם לה להחליט על ניתוק סופי. בהחלט ייתכן, וזה החשד שלי לפי מכתבך, שחלק מזה נובע מהאופן שבו לחצת עליה. אם זה כך, לחץ נוסף רק ירחיק אותה יותר.שלח לה מכתב, או דוא"ל, הסבר לה שאתה מוכן להמתין לה, אם זה מה שאתה באמת חושב, והנח לך לפרק זמן מסויים של חודש או חודשיים. נסה שוב, ועם הרבה עדינות, ליצור את הקשר מחדש אז, ותראה אם יש לך סיכוי.

תקרא את הסיפור שלי - תחת "פרידה - שני " מתאריך 08.05.10 - הסיפור שלנו דומה -רק שנראה שאתה נפגשת עם חברתך רק 4 חודשים ואתם דתיים ואני לא.אני חושבת שאולי תלמד משהו מהמכתב שלי על הרצונות של חברתך. בהצלחה

חבר יקר
מים רבים לא יכבו את האהבה ונהרות לא ישתפוה תתנתק ממנה לחלוטין ותן לה להבין לבד מה באמת חשוב לה ותקבל את התשובה לבד במשך הזמן שכן אם היא לא תחזור זו איננה אהבת אמת תמשיך בחיים כרגיל ותרים את עצמך רק ככה תנצח ותוכיח לעצמך עד כמה אתה חזק ויודע לעשות עבודה עצמית תהיה שלם עם עצמך שלא עשית לה כל רע ואם גורם חיצוני משפיע עליה זה צריך להדליק לך נורה אדומה ממה שעתיד לקרות לך בעתיד לך תדע ממה ניצלת בעתיד ואיזה מפח נפש יכולת לעבור בשלב מתקדם יותר רק אם היא תבוא לבד ותתחנן אליך תשקול לתת לה הזדמנות ואל תהיה מובן מאליו אני מאחל לך המון הצלחה בהמשך הדרך אלירן מלכה נצרת עילית