לחץ או חיזוקים חיוביים בזוגיות?

בעלי ואני נשואים מעל 8 שנים ומכירים 13 שנים. יש לנו 2 ילדים מקסימים בני 5 ו-2. הקושי שלי הוא שאני מרגישה שלמרות שאנחנו חיים תחת אותה קורת גג, כל אחד מנהל את חייו בנפרד כשאשר הוא, מנקודת מבטי, מאוד מרוכז בעצמו ובדברים שחשובים לו.בעלי עובד קשה וחוזר די מאוחר מהעבודה ויחד עם זאת הוא מצליח להתמיד וללמוד לתואר שני ולפתח תחביב שלו שגוזל מהמשפחה ערב בשבוע. אני מרגישה שהוא שם את הרצונות שלו והאהבות שלו בראש סולם העדיפויות ואח"כ את כל השאר. הוא לא לוקח יוזמה במה שקשור לעבודות בבית וברוב המקרים גם במה שקשור בגידול הילדים. כשאני מדברת איתו על כך שזה מפריע לי הוא מתכחש ורואה במעט שהוא עושה הרבה. גם כשהוא חוזר מהעבודה הוא ממשיך לעבוד\ ללמוד\להתעסק בדברים "שלו". קורה לעיתים שריב מביא לשינוי אצלו באופן זמני ואז אני מרגישה שהוא מנסה לרצות אותי יותר מאשר להגיע לתובנה שכך צריך לחיות בקביעות (בשותפות וחלוקה, גם אם לא שווה, לפחות הוגנת).אני עצמאית, עובדת מהבית לא מעט שעות. אני מאוד יסודית ושואפת לשלמות בכל מה שאני עושה, דבר שמאוד מתיש אותי. אני מרגישה שהאחריות על המטלות בבית וגידול הילדים היא ב 90% מוטלת עלי ומרגישה מאוד מתוסכלת על כך. מה גם, שאנשים מבחוץ, חברים ובני משפחה, רואים זאת ומעירים לבעלי על כך... אך האמת שלו היא שהוא תורם את חלקו ושאני מגזימה (גם בעשייה שלי וגם בכך שאני טוענת שהוא לא עושה מספיק).אני מרגישה במבוי סתום. יש בבית אוירה של מתח וכעס שהילדים בטוח מרגישים. התחושה שלי היא שאין לו מודעות לכל מה שצריך לעשות וכמה קשה אני עובדת כדי שיהיה אוכל במקרר, בית נקי, כביסה וילדים מחונכים. אני גם מרגישה שאני מוכנה לעשות המון ויתורים בחיים שלי למען הבית, זוגיות, ילדים וכו' ואני שמה את עצמי כמעט תמיד במקום האחרון.דבר נוסף ובעיני הכי חשוב הוא שיש ביננו חילוקי דיעות בנוגע לחינוך הילדים. מאחר ואני רוב היום אתם אני מאוד מקפידה על גבולות ברורים, אולם ברגע שהוא מגיע הרבה גבולות נפרצים. הבן הגדול כבר הבין את יחסי הכוחות שאמא הקשוחה לא מרשה ואילו אבא מוותר...יש לציין כי אביו נפטר כשהיה בן 9 ואימו נשארה אלמנה עם 8 ילדים כשהוא הכי קטן. אני מאמינה שהוא לא ממש זוכר מודל של זוגיות ושבתפיסת עולמו האישה צריכה לעשות הכל, גם אם בפועל הוא לא אומר את זה. מה אפשר לעשות כדי להביא לשינוי שישפר את הזוגיות ביננו???תודה רבה על הנכונות לעזור

מ' יקרה,
שניכם עסוקים מאד, אלא שלא באותם דברים. את מאד יסודית, ומאחר שלקחת אחריות על הבית, את לא מרשה לעצמך לחפף. יכול להיות שגם הוא יסודי מאד, וכשהוא עובד, לומד, או עוסק בתחביב שלו, גם הוא לא מרשה לעצמו לחפף. אלא שחלוקת התפקידים שלכם שונה, ובדינמיקה שנוצרה ביניכם את עושה את מה שחשוב לך, ואולי גם את מה שאת אוהבת יותר ממנו, באופן יחסי, והוא את מה שמעניין לו, כאשר הוא יודע שאת לוקחת אחריות על החלק החשוב, שהוא הבית והילדים. סביר שלו היו הדברים תלויים בך (כלומר, לו היה מוכן לקחת יותר על עצמו), היית מפנה לעצמך יותר זמן גם לדברים אחרים, אבל עדיין נשארת עם הרבה בית, ואילו הוא, לו הדברים היו תלויים בו בלבד, היה לוקח הרבה פחות ממך, ואולי גם פחות ממה שהוא עושה עכשיו. מקור הדינמיקה שנוצרה הוא קודם כל הנטיות הטבעיות שלכם, וכנראה גם הדינמיקה שנוצרת, באופן טבעי, מיד לאחר הלידה. יש מעט מאד זוגות שמצליחים לשבור אותה החל מהשלב הזה. כך שהיום, שיווי המשקל של תרומתו המשפחתית נוצר בעיקר בתימרון שהוא יוצר בין הצרכים וההנאות שלו, לבין הלחץ שאת לוחצת אותו.כדי לשנות, את צריכה או ללחוץ חזק הרבה יותר, או לשנות את סדרי העדיפות שלו. לחץ חזק יותר מסוכן לזוגיות. שינוי סדרי העדיפות יכול להגיע בדרך של חיזוקים חיוביים לעשייה חיובית, יותר שמחה, יותר חנופה, יותר מגע, יותר אינטימיות, כאשר הוא שותף יותר, מה שהופך את העשייה שלו בבית ליותר כדאית, בצד הבעת אכזבות באופן מינורי (לא כדי ליצור עימות, אלא כדי שיידע וירגיש מתי הוא לא בסדר, וירגיש עם זה לא בנוח). גם אם זה יכול לעבוד באופן יעיל מאד, מעט מאד נשים יודעות לעשות זאת באופן מושלם. מסיבות שונות, לא כל אשה בנויה לשנות את גישת הבעל, ולמשוך אותו לשותפות אמיתית, בדרך הזו ובאופן טבעי. האלטרנטיבה, לכן, היא להיעזר ביעוץ זוגי, וששניכם תלמדו זאת בהדרגה.